באשר לגובה הנזק, הגישה המערערת חוות דעת ערוכה בידי מהנדס מטעמה שאמד את הנזק בדירה בסך 42,482 ₪, כולל מע"מ.
פסק דינו של בית משפט קמא
7. שני המומחים, אשר הגישו חוות דעת מטעם הצדדים לעניין סיבת השריפה, העידו בפני בית משפט קמא. מר סלוצקי, מטעם המשיב, שביקר בדירה בחלוף כ-100 ימים ממועד האירוע, שלל את האפשרות שגורם השריפה הינו כשל חשמלי תוך שציין כי בדירה נמצאו שני מוקדי שריפה. לכן, קבע כי הסבירות הגבוהה ביותר לגורם השריפה, הינה מעשה הצתה שבוצע בדירה בשני מוקדים כאמור. בניגוד לעמדתו של מר סלוצקי, סבר המומחה מטעם המערערת כי מוקד הדליקה היה בחדר הצפוני וכי זו התפשטה מאותו חדר לעבר החדר המערבי ולמטבח. עוד ציין מומחה זה כי ארון החשמל נשרף כליל באופן שאינו מאפשר הסקת מסקנות לגבי התרחשות כשל חשמלי. כמו כן נאמר כי דלת הכניסה ננעלה על ידי המנוח, ומקום מציאת גופתו מלמד על כך שהלה היה בהכרה במהלך הדליקה. בתוך כך צוין גם כי מרפסת הדירה עשויה הייתה להיות אזור מילוט עבור המנוח. בסיכומו של דבר, קבע המומחה מטעם המערערת כי לא נמצאו ראיות ישירות או נסיבתיות המובילות למסקנה אחת ויחידה באשר לנסיבות פרוץ הדליקה.
בית משפט קמא, בפניו נחקרו כאמור שני המומחים, קבע כי עדותו של מר סלוצקי הייתה עניינית, קוהרנטית וחד משמעית. לעומת זאת, עדותו של מומחה המערערת הייתה מתפתלת, מתחמקת ונעדרת מתודולוגיה ברורה. לאחר שבחן את עדותם של שני המומחים, ראה בית משפט קמא לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעם המשיב, לפיה לא הוכח שהשריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי, וכי השריפה פרצה בשני מוקדים בדירה. בכך, נמצא חיזוק למסקנה כי מדובר במעשה יזום של הצתה ולא באירוע אקראי. בהקשר זה הפנה בית משפט קמא כי אף בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת, צוין כי אין לשלול את האפשרות שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת על ידי המנוח.
8. בהתייחס לעילה החוזית, קבע בית משפט קמא כי אחריותה של המערערת לשלמות הדירה ולהשבתה לידי המשיב במצב טוב ותקין, נובעת בראש ובראשונה מחוזה השכירות שנחתם בין הצדדים. באותו חוזה נקבע כי על השוכר להחזיק את המושכר ואת הציוד שבו במצב טוב, לעשות בו שימוש הוגן וזהיר, ולא לגרום כל נזק או קלקול וכי עם תום תקופת השכירות מתחייב השוכר למסור את המושכר לרשות המשכיר כשהוא במצב טוב ותקין. בית משפט קמא קבע כי התחייבות המערערת להשיב את הדירה למשיב כשהיא במצב טוב ותקין, הינה התחייבות מוחלטת, ואי קיומה מהווה הפרה של חוזה השכירות. לצד זאת, נקבע כי יש לבחון באם התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים") שיש בהן כדי לפטור את מפר החוזה מאכיפת החוזה או מתשלום פיצוי לצד המקיים.