34. בנוסף טוען התובע כי הבנק שיווק וייעץ לו ביחס להשקעה בקרנות זרות באמצעות תיק שנוהל על ידי חברת בת של הבנק הבינלאומי – "מודוס סלקטיב", וזאת ללא גילוי נאות ואזהרה כנדרש. מכאן סבור התובע כי ניתן ללמוד שהבנק ייעץ לו ביחס להשקעה בקרנות זרות. באשר לקרנות האמורות, התובע טוען כי חובת ההתאמה שחלה על יועץ השקעות גוברת כשיש לבנק המייעץ זיקה למנהל ההשקעות אליו הפנה את הלקוח. התובע מבסס טענתו בין היתר על עמדת סגל הרשות לניירות ערך לגבי הפניה לחברה לניהול תיקי השקעות (סעיף 12 לסיכומי התובעים).
35. באשר לשאלה האם כלל חשבונות התובעים היו כלולים במסגרת הסכם הייעוץ מול הבנק הבינלאומי טוען התובע כי הוא מי שקיבל את שירותי הייעוץ, כלקוח של הבנק הבינלאומי, ולא החשבון שעל שמו. לפי התובע בשעה שחתם על הסכם הייעוץ מול הבנק הבינלאומי, ביוני 2003, היה ברשותו חשבון אחד בלבד (בהמשך היו ברשות התובע שני חשבונות בנק נוספים בבנק הבינלאומי). יחד עם זאת, לשיטת התובע אין לבצע הפרדה מלאכותית בין החשבונות כאילו שפעולות שבוצעו במסגרת שני החשבונות החדשים יותר נעשו ללא ייעוץ מהבנק. לחילופין, גורס התובע כי במצב שבו יש ערבוב בין נכסים ולגבי חלק ניתן ייעוץ ולגבי אחרים לא – כפי שנטען על ידי הבנק – יש לראות את חוק הייעוץ כחוסה על כולם (סעיף 14 לסיכומי התובעים).
36. לעניין טענת הבנק הבינלאומי שלפיה איננו רשאי לייעץ לגבי השקעה בקרנות שאינן סחירות גורס התובע כי עובדה זו לא דווחה לו בזמן אמת וכי הבנק לא ביקש להחריג רכיבים מסוימים מהסכם הייעוץ אל מול התובע. לטענת התובע אין מחלוקת כי הבנק הבינלאומי סיפק לו שירותי ייעוץ השקעות כאשר לא ניתן לפרק את שירותי הייעוץ לגורמים בהתאם לסוג המוצר, שעה שהבנק הבינלאומי לא הבהיר את הדברים לתובע במפורש בזמן אמת.
37. לאור כל האמור, טוען התובע לרשלנות מצד הבנק הבינלאומי – בכך שלא ביצע בירור לגבי צרכיו כלקוח, שלא התבצע בירור לגבי מהות ההשקעה בקרנות פורום, בשל אופן סיווגן המטעה ואי גילוי הסיכון שבהשקעה בהן. לשיטת התובע הוא הסתמך על מצגי הבנק הבינלאומי אשר סיפק לו ייעוץ השקעות כאמור, ולולא התרשל הבנק לא היה נגרם לו נזק. כך למשל, אילו היה הבנק הבינלאומי בוחן את טיב הקרנות ומזהיר את התובע בזמן אמת בדבר הסיכונים הכרוכים בהשקעה בהן, או מעדכן בדבר אי יכולתו לייעץ ביחס לקרנות פורום – לא היה התובע משקיע בהן.