הודעת הנתבעות על סיום ההתקשרות
42. לטענת הנתבעות ניתנה לתובעת הודעה פורמאלית בעל פה, על סיום ההתקשרות, במסגרת פגישה אשר התקיימה בין מר מבה לבין מר קולומבו ביום 7.11.2016 (ראה סעיף 16 לתצהיר מר קולומבו).
43. מר מבה, מצידו, העיד כי הודעה כאמור לא ניתנה במסגרת אותה פגישה (ראה עמוד 47 שורות 33-34 לפרוטוקול הדיון).
44. ביום 15.11.2016, נשלחה למר מבה הודעת דוא"ל ממר קרניק, מנהל הייצוא של חברת DR (נספח 2 לתצהיר מר קולומבו). מן ההודעה עולה, כי היא באה לתת ביטוי פורמאלי לדברים אשר נאמרו במסגרת הפגישה בין מר מבה למר קולומבו, ביום 7.11.2016, ובין היתר נכתב בה כדלקמן:
"As a direct consequence of our FILA Group policy of distributing Group products through our own distribution subsidiaries and/ or partners, I am writing to inform you that Daker-Rowney wishes to confirm that it will only supply your company with our goods until 31st August 2017".
בסוף ההודעה אף הודה מר קורניק למר מבה, על כל מה שהוא והתובעת עשו עבור DR בשוק הישראלי.
45. ביום 16.11.2016 נשלחה למר מבה הודעת דוא"ל ע"י גב' ואלרי רופין, מנהלת פיננסית ואדמיניסטרטיבית בחב' קנסון (נספח 3 לתצהיר מר קולומבו). גם מהודעה זו עולה כי היא ניתנה בהמשך להודעתו של מר קולומבו, ובין היתר נכתב בה כדלקמן:
"Following the integration of Canson into Fila Group and as Giovanni Colombo informed you, we hereby declare that we will change our commercial organization in Israel in a near future. As discussed with as Giovanni Colombo we confirm that our current sales organization in Israel will be valid till the end of August 2017".
46. לטענת הנתבעות יש לראות בהודעות אלה, אשר ניתנו בחודש נובמבר 2016, משום הודעה פורמאלית על סיום היחסים המסחריים, החל מיום 31.8.2017.
47. התובעת מצידה, טענה כי אין לראות במכתבים אלו הודעה על סיום ההתקשרות, זאת, בין היתר, נוכח אופן סיום מכתבה של קנסון ע"י גב' רופין, ובו תקווה להמשך יחסים עסקיים מוצלחים בשנים הבאות. (ראה גם עדות מר מבה בעמוד 48 שורות 18-22 לפרוטוקול הדיון).
48. מר קולומבו נשאל על האמור במכתבה של גב' רופין בחקירתו, והעיד כי הנתבעות לא פסלו שיתוף פעולה עתידי עם מר מבה והתובעת, אולם קודם לכן הם העדיפו לסיים את היחסים הקיימים:
"... שאתה הולך להקים חברת בת אתה לא יכול לעשות זאת עד שאתה לא מפסיק את ההתקשרות הקודמת. זה קצת כמו שאתה לא יכול להגיד שאתה חופשי כל עוד לא התגרשת"
(עמוד 63 שורות 26-28 ושורה 15 וכן ראה כלל עדותו בעמוד 62 שורה 23 – עמוד 64 שורה 21 לפרוטוקול הדיון).
49. מר מבה אישר בחקירתו כי שבוע לאחר הפגישה שהתקיימה עם מר קולומבו (כאמור ביום 7.11.2016), הוא קיבל מכתבים פורמאליים בדבר סיום ההתקשרות (ראה עמוד 48 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון).
50. מתצהירו של מר מבה עלה, באופן ברור, כי התובעת אכן ראתה במכתבים נספחים 2 ו- 3 לתצהיר מר קולומבו הודעה רשמית על סיום ההתקשרות. כך העיד מר מבה:
"לאכזבתה ולתדהמתה של התובעת, לקראת סופה של שנת 2016, בחודש נובמבר 2016, הודיעו הנתבעות 1-3 לתובעת כי הן מבטלות את מערכת היחסים בין הצדדים..."
(ראה סעיף 25 לתצהיר מר מבה).
51. אציין כי לא הוצגה בפני תשובה של התובעת להודעות הנתבעות (נספחים 2-3 לתצהירו של מר קולומבו).
52. כן יצוין כי אף אם בחודש נובמבר 2016 היה ספק כלשהו ביחס לכוונותיהן של הנתבעות, הרי שביום 9.1.2017, נשלחה למר מבה הודעת דוא"ל נוספת, ע"י מר קולומבו, במסגרתה נכתב, בין היתר, כדלקמן:
"… As you have been informed we had duly sent to your attention the termination' letter about Canson and Delar Rowney with fixed notice period.
Model Art will be working till the end of August 2017 as it has used to work for the last years. What is new is that the business will be fully moved to Superkit to create much more commercial synergies between Maimeri, Canson & Daler".
53. בהקשר למכתב זה העיד מר מבה במסגרת סעיף 37 לתצהירו:
"... בתכתובת מיום 9/1/2017, יצא המרצע מן השק, והנתבעות 1-3 הודו במפורש, כי בכוונתן להעביר את הפעילות שבוצעה באמצעות התובעת לידי סופרקיט..." (ההדגשה במקור – ה.ס.).
54. מהראיות עלה כי להודעתן זו של הנתבעות לא ניתן מענה על ידי התובעת, ובזמן אמת, התובעת לא הביעה הסתייגות מהנקוב בו (ראה עדות מר מבה מעמ' 51 שורות 8-11 לפרוטוקול הדיון).
55. בתחילת חודש פברואר 2017, במסגרת תערוכה שנערכה בפרנקפורט, נפגש מר מבה עם מר קואגליה, מנהל הייצוא בחב' פילה, כאשר במסגרת פגישה זו, ביקש מר מבה להאריך את תקופת סיום ההתקשרות. כך העיד מר מבה במסגרת סעיף 44 לתצהירו:
"... בפגישה מתוכננת מראש שנערכה ביני לבין נציגי הנתבעות בפרנקפורט בשלהי חודש ינואר 2017, נדונה שאלת ההארכה האמורה. אנו ביקשנו, כמעט בתחינה, לתת לנו ארכה סבירה לסיום מערכת היחסים, כשאנו דיברנו והאמנו שמדובר יהיה בהארכה בת מספר שנים לפחות, תוך שהבהרנו שאותם "כביכול" תשעה חודשים הם אינם ארכה כלל. באותה ישיבה הובטח לי על-ידי נציגי הנתבעות כי הן תשקולנה את העניין ברצינות. ואולם, מייד לאחר מכן, נתקבלה תשובתן השלילית..." (ההדגשות לא במקור – ה.ס.).
56. ואכן, בהודעת מייל שנשלחה למר מבה ע"י מר קוואגליה, ביום 2.2.2017, הובהר, על ידו כי אין בכוונת הנתבעות להאריך את תקופת תום ההתקשרות:
"following our meeting during the Frankfurt Fair and after discussing the matter with FILA management, we would like to inform you that it is not our intention to extend the notice period for both the brands, Canson & Daler Rawney. Therefore we confirm the attached Letters already sent in November, setting the end of the notice period at August 31st, 2017".
57. בניגוד לנטען על ידי התובעת, איני סבורה כי יש בעובדה כי הנתבעות שקלו את בקשת התובעת ליתן לה ארכה, בחודש ינואר 2017, ומצאו לסרב לה, כדי לגרוע מהודעות ביטול ההסכם אשר ניתנו קודם לכן, או כדי לעצור את מרוץ הזמן, בעת בחינת סבירות תקופת ההודעה המוקדמת.
ההודעה ניתנה, התובעת עתרה לאחר מכן בבקשה מסוימת, והתשובה ביחס לכך לא איחרה לבוא.
58. נוכח כלל הנתונים והראיות כפי שהוצגו לעיל, באתי לכלל מסקנה על פיה יש לראות בתובעת כמי שניתנה לה התראה בכתב בדבר סיום ההתקשרות המסחרית בין הצדדים, עוד בחודש נובמבר 2016, תשעה וחצי חודשים טרם סיום ההתקשרות.
לכל הפחות, ואף אם היה מקום לקבל את טענות התובעת בדבר חוסר בהירות או היקף הוודאות הנלמדת מתוך אותן הודעות (ולא זו הייתה התרשמותי), נהיר כי לתובעת היה ברור, לכל המאוחר, מחודש ינואר 2017, כי תקופת ההתקשרות בין הצדדים עתידה להסתיים.
59. מבלי לגרוע ממשמעות הנקוב לעיל, ואך על מנת שתושלם התמונה העובדתית יוסף כי מתוך עדותו של מר מבה עלה כי שמועות לעניין אפשרות לסיום ההתקשרות בין הצדדים, גונבו לאוזניו עוד בתחילת שנת 2016, וזמן רב קודם מתן ההודעה בכתב.
עוד עלה מעדותו כי בהמשך, בחודש מאי 2016, נעשתה על ידו פנייה ל-DR לצורך הבהרת השמועות המתייחסות להעברת הפעילות לחברת סופרקיט. על אף שהן מר קואגליה והן מר קולומבו, הכחישו את השמועות באותה עת, מר מבה אישר בחקירתו כי תשובותיהם לא הרגיעו אותו (ראה עדותו בעמוד 45 שורות 1-17 ושורות 28-35 ועמוד 36 לפרוטוקול הדיון).
60. מה מבה נשאל במסגרת חקירתו הנגדית האם פעל בדרך כלשהי ביחס לשמועות אלו, והשיב כי לא עשה דבר. (ראה עדותו בעמוד 48 שורות 23-30 ובעמוד 49 שורות 9-21 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך, העיד מר מבה כדלהלן:
"לשאלת ביהמ"ש מדוע לא עשיתי פעולות מנע אני משיב שכבר הסברתי. ההתנהלות של נציגי פילה והנתבעות האחרות התקבלה וזו סיטואציה קיימת ואין עוררין עליה" (עמוד 54 שורות 24-25 לפרוטוקול הדיון).
61. תמוהה העובדה כי על אף החששות שהועלו עוד בתחילת השנה, השמועות בדבר אפשרות העברת הפעילות לצד שלישי, ולבסוף גם מתן ההודעה בדבר הכוונה להפסקת הפעילות המשותפת בעבור מספר חודשים, לא מצאה התובעת לנכון לנקוט בצעדים כלשהם אשר יכול והיה בהם כדי לשנות את עמדת הנתבעות לערוך התאמות בהתקשרות בין הצדדים, או לכל הפחות, להגיב בזמן אמת להודעות שניתנו לה בדבר הפסקת ההתקשרות.
62. בנסיבות אלו, ומקום בו התנהלותה של התובעת לשנות את "רוע הגזירה" נמצאה כמינורית מאוד, קיים קושי באימוץ גרסתה, לרבות באשר למשמעות ששני הצדדים ייחסו לקשר החוזי והכלכלי ביניהם, ולכל הפחות היה מקום להוסיף ולהידרש למשמעות שיש לכך, ככל והיה נמצא לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין נזקי התובעת.
סבירות היקף תקופת זמן ההודעה המוקדמת
63. עת נמצא כי לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת של כתשעה חודשים וחצי טרם הפסקת ההתקשרות, נדרשתי להוסיף ולבחון האם יש לראות בפרק הזמן של תקופת ההודעה המוקדמת, כפרק זמן סביר, וזאת בנסיבותיו של תיק זה.
64. פרק הזמן אותו ייראו כ-"סביר" לצורך מתן הודעה המוקדמת בדבר הכוונה להביא לסיום התקשרות חוזית של יצרן ומפיץ, הוא תלוי מקרה ונסיבות, ונקבע, בין היתר, בשים לב למטרה העומדת ביסוד אותה הודעה מוקדמת (לעניין זה ראה לדוגמא ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ, פ"ד מז(2) 429).
65. עיון בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון מלמד כי בבואו של בית המשפט לבחון את אותה סבירות של אורך התקופה, הוא נדרש בין היתר לבחון סוגיות הנוגעות למשך זמן ההתקשרות, היקף הוצאותיו של המפיץ ביחס למוצרים נשוא ההסכם, שאלת כיסוי הוצאותיו של המפיץ, יכולתו של המפיץ להפיק רווח במהלך אותה תקופת התקשרות, אומד דעתם של הצדדים, טיב המוצר, התקופה שנדרשה לצורך החדרתו לשוק, האמצעים שננקטו על מנת ל-"שמר את מעמדו" בשוק אל מול מוצרים אחרים, יכולתו של המפיץ להיערך לצורך שיווק מוצרים חלופיים, פרק הזמן שניתן למפיץ להפיק הנאה כלכלית מפרי עמלו, עלויות הפצה/שיווק, עלויות רישוי והתאמה לתקן, מידת הקשר והתלות בין הלקוחות לבין המפיץ, הצורך בהשלמת עסקאות קיימות, פוטנציאל הנזק לצדדים שלישיים, חשיבות ההודעה המוקדמת בהינתן המועד הפרטני בו ניתנה וכיוצא באלו. (ראה ע"א 442/85 לעיל; ע"א 47/88 לעיל).
ומן הכלל אל הפרט ;
66. בענייננו התובעת עבדה עם הנתבעות במשך תקופה של כ- 34 שנים, במהלכן היא סייעה רבות להחדרת מוצרי הנתבעות לשוק, ולשיטתה היא זו אשר בנתה והרחיבה את השם והמוניטין של הנתבעות, אשר לא היו מוכרים קודם לכן בישראל.
67. מתוך הראיות עלה כי הנתבעות או מי מהן, אשר פעלו במשך שנים מול התובעת ובעליה, היו שבעי רצון מההתקשרות ומהשירות שניתן להן.
מר מבה הרחיב בעדותו הראשית, אודות היחסים הטובים אשר שררו בין הצדדים והערכת הנתבעות כלפי התובעת (ראה לדוגמא סעיפים 13-19 לתצהירו), וגם מעדותו של מר רונן עלתה התרשמות דומה (ראה עדות מר רונן בעמוד 10 שורות 15-16 לפרוטוקול הדיון).
חיזוק נוסף לשביעות הרצון של הנתבעות, ניתן למצוא במכתב ביטול ההתקשרות מטעם חברת DR, במסגרתו מצא מר קרניק לנכון להודות למר מבה ולתובעת על פעילותן עבור חברת DR בשוק הישראלי (ראה נספח 2 לתצהיר מר קולומבו). מר קולומבו אישר כי נוסח המכתב הועבר אליו טרם המשלוח ואושר על ידו (ראה עמוד 64 שורות 4-8 לפרוטוקול הדיון).
מר קולומבו הוסיף והעיד כי הוא ומר קואגליה מצאו לנכון להגיע לארץ ולהיפגש עם מר מבה בחודש נובמבר 2016, על מנת להסביר לתובעת מדוע החליטו לנקוט באסטרטגיה עסקית שונה, וזאת: " על בסיס הכבוד שייחסנו להתנהלות התובעת בעבר" (ראה עדותו בעמוד 65 שורות 34-35 לפרוטוקול הדיון).
כל זאת, הגם כי בעניינו של סוכן אחר של הנתבעת בישראל, ניתנה על ידם הודעה בכתב על הפסקת ההתקשרות, מבלי שנערכה עם אותו סוכן פגישה דומה לזו שנערכה עם מנהל התובעת (ראה עמוד 64 שורות 25-30 לפרוטוקול הדיון).
68. על האמור יש להוסיף ולהזכיר כי על אף היעדרו של הסכם בכתב המקנה לתובעת בלעדיות להפצה ומכירה של מוצרי הנתבעת, הוקנתה לה אותה בלעדיות, ביחס לחלק מהמוצרים, בפועל. מעדויות התביעה עלה כי במהלך השנים הפיקה התובעת רווח מכוחה של אותה פעילות משותפת.
69. במסגרת התביעה נטען כי שיווק ומכירת מוצרי הנתבעות היווה את נתח הפעילות המרכזי והמשמעותי ביותר של התובעת (ר' סעיף 46 לכתב התביעה).
מר מבה העיד כי:
"קנסון ומכירותיה בישראל היו מצוינים" (ראה עמוד 55 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).
מעדותו עלה כי פעילות התובעת עם הנתבעות, היא זו אשר הניבה לתובעת את הרווחים ואת האפשרות להמשך אחזקת התובעת בצורה ראויה, עד כי הפסקת ההתקשרות בין הצדדים הביאה לקריסת פעילותה הכוללת של התובעת, או כדבריו:
"... אני רואה שהפעילות בלי 2 חברות הייבוא שמניבות לי גם את הרווח וגם את אחזקת החברה בצורה נאותה, אין לי פתרון אחר. גם עם מה שהיה לי בנוסף, זה גדע לי את העסק" (עמוד 53 שורות 26-28 לפרוטוקול הדיון).
70. מעדותו של מר מבה עלה, כי התובעת אינה זו אשר יצרה את ההתקשרות עם הנתבעות והביאה אותן ארצה:
"אפתיע אותך – את קנסון הביאו לארץ עוד הרבה לפני שאסנת ואני הבאנו את מוצרי האמנות לארץ. זאת על ידי חברת קרביץ ירושלים... זאת היתה ההתחלה בארץ של קנסון. משקמה חברת האמנות, הכנסנו את שאר הדברים... לעניין DR – את הקשר הראשוני עשה שותף של חמי שהיה השותף שלו בקרביץ חיפה ואשתו דורית, הם קיבלו לארץ לקרביץ את הייצוג של DR. ההסכם היה שהם מביאים את הסחורה עבור החנויות שלהם לחיפה ואסנת מטפלת בשאר החנויות בארץ בתל אביב בייבוא משותף... אז אני לא הייתי צריך לנסוע לחו"ל. ומשם זה התחיל. משם זה המשיך" (ראה עדותו בעמ' 34 שורות 33-34 ועמוד 35 שורות 1-3 וכן בעמוד 32 שורות 24-30 לפרוטוקול הדיון).
לנתון זה יכול ותהא משמעות שעה שבית המשפט נדרש, בין היתר, לבחון את סוגיית השקעותיו של מפיץ, ועלות הבאת המוצרים או המותגים לארץ.
71. באשר להוצאות השיווק והפרסום עלה מתוך עדויות התביעה כי התובעת לא השקיעה בשנים שקדמו לסיום ההתקשרות בין הצדדים בפרסום או שיווק, לא הפיקה קטלוגים או תערוכות, עבדה עם סוכן שטח בודד (מעבר לבעלי השליטה), ולא ניסתה לשווק עצמה (ראה עמוד 48 שורה 31 – עמוד 49 ש' 21 ושורות 32-34 לפרוטוקול הדיון).
72. כן עלה מעדותו של מר מבה כי משך השנים, בין שנת 1985 ועד שנת 2015, לא חל כמעט, כל שינוי בפעילות התובעת, למעט התווספותן של כ-שלוש סוכנויות, החל משנת 2007 ואילך (ראה עמוד 32 שורה 33 – עמוד 33 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).
מאותה עדות עלה כי התובעת לא ניסתה להרחיב את תחומי פעילותה, להתקשר עם סוכנויות נוספות וכיוצא באלו, אלא הסתפקה "במה שיש" (ראה עדות מר מבה בעמודים 39-40 לפרוטוקול הדיון).
73. מעדותו של רואה החשבון של התובעת, רו"ח סומך, בהסתמך על הדוחות הכספיים, עלה כי לתובעת לא היו כלל הוצאות פרסום בשנים 2015, 2016 ו- 2017 (ראה עדותו בעמוד 19 שורות 20-22 ובעמוד 20 שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון).
74. רו"ח סומך לא יכול היה לבודד מתוך הדוחות הכספיים את הוצאות השיווק של התובעת, אך מעדותו עלה, כי מרבית הוצאותיה נבעו משכר עבודה והוצאות נלוות, אחזקת רכב, דמי שכירות ואחזקה של מחסן ומשרדים וייעוץ מקצועי (ראה עדותו בעמוד 19 שורה 31 – עמוד 20 שורה 14 לפרוטוקול הדיון).
75. כן עלה מעדותו כי בין השנים 2015 ל- 2016 חלה ירידה של כ-20% ברווחיות התובעת (ראה עמוד 18 שורות 11-15 לפרוטוקול הדיון).
76. מר קולומבו, המצהיר מטעם הנתבעות, העיד כי לנתבעות הייתה צפייה לביצוען של השקעות לקידום ושיפור המותג, להצגתה של תכנית עסקית למספר שנים, ולגידול במוצרים שייובאו לארץ (לא רק מבחינת היקף המכירות אלא אף מבחינת סוג המוצרים הנמכרים) - אך כל אלו לא התרחשו (רעה עמוד 62 שורות 1-9 לפרוטוקול הדיון).