5. דומה כי את ראשיתה של המהפכה ניתן לזקוף לפסק הדין שניתן בבג"ץ 1779/99 פלונית ו-2 אח' נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] (2000) שם מצא בית המשפט להורות על חיובו של פקיד רישום לרשום אימוץ שאושר ע"י בימ"ש בארה"ב כאשר המאמצת היא אישה החיה עם אמו של המאומץ, בכך הכיר לראשונה בית המשפט הישראלי באפשרות של בת זוג לאם ביולוגית להירשם כאם נוספת במרשם על יסוד צו אימוץ מחו"ל שניתן לאזרחים ישראלים שאינם תושבי ישראל, ובלשונו של בית המשפט באותו עניין -
"בהעדר טענה, שאיננה מוטלת בספק, כנגד תוקפו של צו האימוץ הזר או נכונות פרטי המבקשים - ובענייננו אין כל טענה כזו - על פקיד הרישום לרשום את פרטי העותרים על יסוד צו האימוץ, ובהתאם למדיניותו ביחס לרישום לפי צווי אימוץ זרים בדרך כלל" .
כחמש שנים לאחרי כן, בע"א 10280/01 פלונית נ. היועהמ"ש [פורסם בנבו] (2005) הכיר בית המשפט העליון, בדעת רוב, באפשרות בת זוג לאמץ את בנה של בת זוגה - האם הביולוגית. בית המשפט קבע כי אין לקבוע ככלל ומלכתחילה כי אימוץ ע"י הורים חד מיניים אינו תואם את טובת הקטין המאומץ וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.
ואם כן, מאז שנת 2005 יכולה בת זוג לאם ביולוגית לנקוט בהליך של בקשה לצו אימוץ של ילדה של האם הביולוגית מכח חוק האימוץ, וככל שכך יעשה הרי שצו האימוץ חלותו ממועד מתן הצו ואילך.
6. בשנת 2012 הוסיפו בתי המשפט וצעדו צעד נוסף ופיתחו מתווה של מתן צווי הורות פסיקתיים לבני זוג חד מיניים. כך בתמ"ש (ת"א) 60230/07 ת.צ נ. היועהמ"ש (2012) אושרה תרומת ביצית מתורמת לבת זוגה, וזאת בשל נסיבות רפואיות שונות שהתקיימו באותו עניין, בת הזוג היולדת נרשמה כאם הילוד ע"פ הוראת הדין הרואה באם היולדת כאם הילוד (והשוו אף להוראת הדין הנוהגת היום – סע' 42 לחוק תרומת ביציות, התש"ע – 2010 (להלן- החוק תרומת ביציות)). בית המשפט קבע כי יש להכיר אף בהורותה המשפטית של בעלת הביצית בהליך משפטי הדומה לזה הנהוג בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 (להלן- חוק הפונדקאות), החל בין בני זוג – איש ואישה - ובכלל זה קבלת תסקיר רשויות הרווחה לצורך בחינת טובת הקטין.
מתווה חדשני זה של קימום הורות חד מינית באמצעות צו הורות פסיקתית אושר וקבל את ברכתו של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ 566/11 דורון ממט מגד נ. משרד הפנים [פורסם בנבו] (2014) אשר הכיר במתן צו הורות פסיקתי לגבי בני זוג שילדם נולד בהליכי פונדקאות שבוצעו בחו"ל וזאת אחר שנמצא כי לאחד מבני הזוג זיקה גנטית לילוד ובאחר מתקיימת "זיקה לזיקה" היינו הוכח קיומו של קשר זוגי עם בעל הזיקה. כך כב' הש' ג'ובראן ציין באותו עניין כי: