עם קבלת מסמכי ההלוואה חתמו עליהם המבקשים באופן מידי, אף כי כספי המשכנתא היו אמורים להשתלם על פי ההסכם כסכום האחרון, והמבקשים הבהירו כי על פי ההסכם עדיין יישאר חוב פתוח בסך של 821,894 ₪ לחובת המשיבים.
לאחר שנמסרו למשיבים כל המסמכים החתומים על ידי המבקשים לצורך קבלת המשכנתא, רשם הבנק ביוני 2017 הערת אזהרה ואולם לא העביר את התשלום כולו או חלקו לידי המבקשים.
21. ביום 17.10.2017 שלח ב"כ המבקשים מכתב בו הודיע למשיבים, כי נוכח ההפרות החוזרות ונשנות של ההסכם מצד המשיבים, ולנוכח הבטחותיהם המתבררות פעם אחר פעם כהבטחות חסרות כיסוי, מודיעים המבקשים על ביטול ההסכם מיום 24.4.2012, וכפועל יוצא מביטולו מבוטלת רשות השימוש שהוענקה למשיבים בנכס והם נדרשים לפנותו בתוך 21 יום ולהחזירו למבקשים. גם לאחר קבלת מכתב זה לא טרחו המשיבים להסדיר את החוב ולא פינו את הבית.
עוד טוענים המבקשים כי במקביל נשלח ביום 7.11.2017 מכתב לבנק בו הודיעו, כי מאז רישום הערת האזהרה לטובתו בחודש יוני 2017, טרם העביר הבנק את כספי ההלוואה
--- סוף עמוד 7 ---
לזכות המבקשים, על כן נדרש הבנק לפעול באחת משתי חלופות, להעביר לאלתר את הכסף למבקשים או במידה שקיימת מניעות לעשות כן להמציא בקשה חתומה לביטול ומחיקת הערת האזהרה.
22. בחלוף כחודש וחצי ממשלוח הודעת הביטול, ביום 4.12.2017, שלח ב"כ המשיבים מכתב לב"כ המבקשים ובו חזר על טענות המשיבים ואף העלה טענות חדשות לפיהן סרבו המבקשים לקבל לידיהם את כספי המשכנתא שהעמיד הבנק. ב"כ המבקשים השיב למכתב זה ודחה את טענות המשיבים, לרבות הטענה, כי המבקשים סירבו לקבל את כספי המשכנתא.
לטענת המבקשים, בעוד שהם והמוכרת עמדו בתנאי ההסכם, המשיבים הפרו אותו הפרה יסודית, אשר עיקרה אי תשלום תמורת הבית, על אף העובדה כי קיבלו רשות שימוש בו מיד בסמוך לחתימת ההסכם והם מתגוררים בו מאז שנת 2012 ועד היום ושילמו למבקשים 23% בלבד מן המחיר.
המשיבים שילמו עד למועד הגשת התביעה סך של 1,376,427 ₪, כאשר על פי לוח התשלומים המפורט בסעיף 6 להסכם עליהם לשלם יתרה נומינאלית בסכום נוסף של 4,688,573 ₪. לטענת המבקשים בשום מקום בהסכם לא הותנתה חובת המשיבים לשלם את תמורת הבית בתנאי כלשהו, קל וחומר שלא בקבלת משכנתא מהבנק או מבנק אחר. חובת המשיבים לביצוע התשלום היא חובה עצמאית ובלתי תלויה.
23. באשר לטענת המשיבים כי יכלו להקדים את כל התמורה ולשלמה כבר בשנת 2014 אך בשל הבעיה הרישומית נמנע מהם לקבל את כספי המשכנתא מהבנק, טוענים המבקשים כי המדובר בטענה שיקרית, שכן עוד בספטמבר 2014 מסרו המשיבים למנוחה סדרת מסמכים מהם עולה, כי אושרה להם משכנתא על ידי הבנק בסך של 3,750,000 ₪. גם בהתעלם מהוראת סעיף 3.3 להסכם לפיו המשכנתא תהיה התשלום האחרון, לא סירבה המנוחה לקבל את המשכנתא בסכום האמור, אף כי לא היה בסכום זה כדי לסלק את מלוא התמורה. לבקשת המשיבים הגישו להם המבקשים תחשיבים שונים מהם עלה, כי גם לאחר תשלום המשכנתא נותרה יתרה לסילוק התמורה בסך של 445,498 ₪ נכון ליום 1.11.2014. מכאן, שטענת המשיבים לפיה היה בהצעת המשכנתא הנ"ל, כדי לסלק את יתרת התמורה החוזית היא טענה מופרכת מיסודה, וזאת גם בהתעלם מריבית הפיגורים בגין התשלומים שלא שולמו על ידי המשיבים בגין חודשים אוגוסט עד אוקטובר 2014.