פסק דין
כללי
1. בפני תובענה למזונות הקטין שבכותרת שהוגשה על ידי התובעת (להלן: "האם") כנגד הנתבע (להלן: "האב").
2. הצדדים הכירו באמצעות אתר הורות משותפת, והביאו לעולם ילד משותף, בלא שחתמו על הסכם הורות.
3. הקטין נולד ביום xxxxxxxx (כיום כבן שנתיים ושלושה חודשים).
4. לקטין מום מולד בליבו, המחייב השגחה וליווי צמוד של מכשיר דפיברילטור. הקטין הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כבעל נכות בשיעור של 100%, בגינה הוא מקבל קצבת נכות בסך 2,569 ₪ לחודש (להלן: "קצבת הנכות"). (ר' סע' 24 לתצהיר עדות ראשית של האם וכן פרוטוקול הדיון מיום 25.6.2018 עמ' 15 שורות 16-24).
5. בהחלטה מיום 2.12.2016 נפסקו לקטין מזונות זמניים בסך 2,200 ₪ לחודש, כולל מדור והחזקתו. בנוסף נקבע כי האב ישתתף במחצית ההוצאות הרפואיות של הקטין שאינן מכוסות על ידי קופת החולים המבטחת.
6. ביום 12.9.2017 הגישה האם בקשה לרישום הקטין לפעוטון פרטי המתאים לצרכיו של הקטין (תלה"מ 29713-09-17). בהעדר תגובת האב, קיבלתי את בקשתה.
7. ביום 23.10.2017 הגישה האם בקשה במסגרת תיק זה לחייב את האב במחצית התשלום החודשי לפעוטון הפרטי בו שוהה הקטין בנוסף למחצית סכום שנתי חד פעמי.
8. לאחר עיון במכלול הנתונים נקבע בהחלטה מיום 29.11.2017 כי כל עוד הקטין שוהה בפעוטון הנ"ל, סכום המזונות הזמניים יעמוד על סך של 3,000 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות רפואיות חריגות.
9. ביום 25.6.2018 נתקיים דיון הוכחות בתובענה שבכותרת ובסיומו סיכמו הצדדים בע"פ.
10. במקביל להגשת תביעת המזונות הוגשה על ידי האב תובענה למשמורת משותפת (תלה"מ 14961-12-16). התובענה הסתיימה בינתיים בפסק דין בגדרו אומצו המלצות העו"ס בתסקירה מיום 2.8.2017 למשמורת בידי האם, עם הסדרי שהות בימי שני וחמישי בין השעות 16:15-18:15 עם האב, ללא ביקורים בסופ"ש וחגים. דהיינו, במחזור של 14 יום ישהה הקטין אצל האב 14.3% מן הזמן, ואצל האם 85.7% מן הזמן.
המסגרת הנורמטיבית
11. על פי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות") אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין האישי החל עליו. במקרה שלפנינו בו שני הצדדים יהודים, יחול הדין העברי.
12. ההלכה בשולחן ערוך לגבי מזונות קטין מאב שאינו נשוי היא: "הבא על פנויה וילדה ממנו, אם הוא מודה שהילד ממנו - חייב לזונו". הלכה זו סוכמה בבית הדין הרבני ולפיה כאשר מדובר בחיוב במזונות קטין, עילת החיוב היא האבהות, ולא שאלת קיומם של נישואין בין הוריי הקטין. דהיינו במקום שהאב מכיר בבנו, די בכך כדי לחייב את האב במזונותיו (ר' אבישי גריידי וניסים שלם מזונות ילדים - הלכה ומעשה בעמ' 223 (מהדורה רביעית, 2009)).
13. על פי הדין העברי אב יהודי חב חובה אבסולוטית במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 6, גם אם מצבו הכלכלי של האב בכי רע ואף אם יש לקטינים נכסים משלהם. גישה זו אומצה בפסיקתנו כהלכה מחייבת (ר' ע"א 469/84 הדרי נ' שני, פ"ד לט (3) 197, 199 (1985); ע"א קאהן נ' קאהן, פ"ד מה (5) 529, 531 (1991); ע"א רינת נ' רינת פ"ד כ (2) 21, 26 (1966)). מעבר לצרכים ההכרחיים, חבים האב והאם גם יחד מדין צדקה (ר' בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] עמ' 19-20, פס' 26-27).