19. מטעמים דומים, שעיקרם בקביעה שמעמדם של המשיבים כחברים בעמותה מעולם לא פקע, נקבע גם כי אין לקבל את טענת המערערים 4-1 בנוגע לנזק הראייתי שלכאורה נגרם להם עקב עיתוי הגשתה של התובענה. בית המשפט המחוזי אף העיר על כך שטענה זו נשמעת מכיוונם של המערערים 4-1, בנסיבות שבהן ניכר כי העמותה והמערער 2, במסגרת תפקידו כיושב-ראש הוועד, לא הקפידו לאורך השנים על ניהולו של פנקס חברים (כהוראת סעיף 18 לחוק העמותות) ועל דיווחים שוטפים לרשם העמותות, באופן שהיה מסייע בבירור זהותם של חברי העמותה ומאפשר "לחסוך מבעלי הדין עגמת נפש והוצאות רבות מאד" (עמ' 20-19 ו-44 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
20. לצד זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של המשיבים ביחס למעמדם של המערערים 1, 3 ו-4 בעמותה. כך, נקבע כי המשיבים מנועים ומושתקים מלטעון נגד ההחלטות לצרפם כחברים בעמותה, אשר התקבלו בתקופה שבה המשיבים לא נטלו בה חלק פעיל. כמו כן, נקבע כי יש להכיר בחברותו בעמותה של אדם נוסף, מיכאל מטר, אשר התקבל באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 25.2.1996 (להלן: מטר). לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי אין להכיר בחברותם בעמותה של ורמן והמערערים 11-6 מהטעם שאלו לא התייצבו להליך שהתקיים בפניו.
21. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הצדדים שהם בעלי מעמד תקף של חברים בעמותה הם: המשיבים 9-1 ו-11, המערערים 4-1 ומטר.
הערעור
22. עוד קודם להגשת הערעור לבית משפט זה, המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה שהוגדרה על-ידם בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטותיו מיום 23.11.2017 ומיום 13.12.2017 הורה בית המשפט המחוזי כי פעילות העמותה תצומצם רק למישור הניהולי השוטף, וכי לא יתקבלו החלטות הנוגעות לדיספוזיציה בנכסי העמותה או לשינויים מבניים. ביום 21.12.2017 הוגש הערעור, וביום 11.2.2018 הורה חברי השופט ג' קרא כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי ייוותרו על כנן עד להכרעה בו.
23. הערעור דנן מכוון כלפי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לחברותם בעמותה של רבים מן המשיבים וכלפי קביעותיו ביחס לאי-חברותם בה של רבים מן המערערים. באופן יותר ספציפי, בכל הנוגע לחברי קבוצת המשיבים, הערעור אינו כופר רק בחברותו של המשיב 2. למצער, המערערים נכונים להכיר גם בחברותם של המשיבים 3 ו-11 שנזכרו בדו"ח רשם העמותות. בכל הנוגע לחברי קבוצת המערערים, הערעור מתמקד בקביעה הנוגעת לאי-חברותם בעמותה של ורמן והמערערים 11-6, בטענה שהתבססה כל כולה על אי-התייצבותם לדיון.
טענות המערערים
24. טענות התיישנות ושיהוי – המערערים טוענים כי היה מקום לדחות את תובענת המשיבים על הסף, מטעמי התיישנות. לטענתם, ענייננו הוא דוגמה מובהקת למקרה שבו יש להחיל מחסום התיישנות, בהתחשב בכך שהמשיבים ידעו, ולמצער היו יכולים לדעת, כי לכל המאוחר החל בשנת 2004 – שבה הועברה רשימת החברים לצורך גיבושו של דו"ח רשם העמותות – העמותה לא הכירה במרביתם כחברים. המערערים מצביעים בהקשר זה, בין היתר, על כך שהמשיב 1 היה מודע בזמן אמת לבדיקה שערך רשם העמותות לצורך גיבוש הדו"ח, וכן טוענים כי המשיבים 3-2 ו-11-10 היו ערים לאורך השנים לכך שהמשיבים 1 ו-9-4 לא נחשבו לחברים בעמותה. לשיטת המערערים, לצורך כך אין זה משנה אם אי-ההכרה במשיבים כחברים בעמותה נעשתה כדין. המערערים מוסיפים וטוענים כי העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר שהוגשה לבית המשפט המחוזי התובענה מטעם המשיבים, ועל כן יש לדחות כל טענה לפיה היה עליהם להקדים ולהעלות טענה זו כבר במסגרת התדיינויות קודמות בין הצדדים. כמו כן, המערערים טוענים כי ממילא לאחר שנים שבהן המשיבים הראו כי הם משלימים ומסכימים עם העובדה שהם אינם נחשבים לחברי העמותה, היה מקום לקבוע שהתובענה אף לוקה בשיהוי ניכר ולדחותה אף מן הטעם הזה בלבד.
25. יצוין כי לאחר שהתקיים הדיון בפנינו, ביקשו המערערים להשלים טיעוניהם בהיבט של דיני ההתיישנות בכלל, ובפרט בעניין העדר תחולתו של כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לנוכח חשיבותן של סוגיות אלו לדיון בערעור, נענינו לבקשותיהם תוך מתן רשות למשיבים להגיב.
26. במסגרת השלמת הטיעון, המערערים טענו כי אין לראות בהליכים הקודמים שעסקו בסעדים זמניים והסתיימו עוד לפני שהוגשה התובענה דנן כהזדמנות הראשונה שניתנה להם להעלאת טענת ההתיישנות. בנוסף, המערערים הדגישו כי לשיטתם יש לומר שמרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בשנת 2004, עת הועברה רשימת חברי העמותה לצורך גיבושו של דו"ח רשם העמותות, בה לא נכללו המשיבים 1 ו-9-4. כמו כן, המערערים הצביעו על כך שכלל הגילוי המאוחר הוא חריג לדיני ההתיישנות הרגילים, ומכאן שהנטל להוכיח כי הוא מתקיים – ולמעשה משהה את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות – רובץ לפתחו של הטוען לקיומו. בהמשך לכך, נטען כי המשיבים לא הוכיחו שלא ידעו כי העמותה לא ראתה בהם כחבריה לאורך השנים. המערערים הוסיפו וטענו כי אילו המשיבים היו נוהגים בזהירות סבירה, ומבקשים להגיע במשך השנים לאסיפות הכלליות, עמדתה של העמותה הייתה נודעת להם. מעבר לכך, נטען כי כחברי עמותה "סבירים" הייתה על המשיבים אף חובה להביע התעניינות בפעילות העמותה. המערערים ציינו עוד כי מעדותו של המשיב 10 בבית המשפט המחוזי עלה כי המשיבים לא זומנו אל האסיפות הכלליות שקיימה העמותה מאז שנת 1996, וטענו כי אי-זימונם היה צריך לכל הפחות לעורר בלבם חשד המחייב בדיקה מצדם.
27. טענות לעניין נטלי ההוכחה – לגוף הדברים, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בהקצאת נטלי ההוכחה. לשיטת המערערים, לא היה מקום לקבוע שהם היו צריכים לשאת בנטל הוכחת פרישתם של המשיבים מהעמותה, ואף היה צריך להטיל על המשיבים נטל הוכחה מוגבר משום שהתנהלותם הדיונית הסבה נזק ראייתי. המערערים מדגישים בהקשר זה את חובת העמותה על-פי דין לשמור את מסמכיה למשך שבע שנים בלבד (שנגזרת מן הדין הכללי), והרשות העומדת לה לבערם לאחר מכן. המערערים מטעימים כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו בהיבט זה מובילה לתוצאה קשה, מאחר שכל חבר שפרש מעמותה יוכל לטעון כי הוא עדיין חבר בה גם שנים רבות לאחר מכן, בשלב שבו בוערה הודעת הפרישה שמסר בשעתו. כמו כן, המערערים מצביעים על כך שלאי-ההקפדה על ניהולו של פנקס החברים בעמותה יכולה להיות רלוונטיות לכל היותר ביחס לתקופה שלאחר פרסום דו"ח רשם העמותות, אשר במסגרת הכנתו הועברה רשימת חברים עדכנית שבה כאמור לא נכללו מרבית המשיבים.
28. טענות לגוף הדברים בעניין פרישת המשיבים מהעמותה – המערערים גורסים כי אף בהנחה שנטל ההוכחה היה מוטל לפתחם, יש לקבוע כי הם עמדו בו והוכיחו כדבעי שהמשיבים הודיעו בכתב על פרישתם מהעמותה. לטענתם, גרסה זו מתיישבת עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר אי-מעורבותם של המשיבים בפעילות העמותה לאורך השנים. המערערים מוסיפים כי הדברים נכונים מקל וחומר ביחס למשיבים 9-5, אשר לטענת המערערים לא הצהירו או העידו על כך שלא פרשו מהעמותה.
29. נוסף על האמור, המערערים טוענים כי התנהלותם של המשיבים עולה כדי פרישה מהעמותה וכי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שהודעת פרישה בכתב היא תנאי בלעדיו אין לשכלולה של פרישה מהעמותה. המערערים טוענים כי אין לפרש את סעיף 3(א)(2) לתקנון כמחייב שפרישה של חבר תיעשה בדרך של מתן הודעה על כך בכתב, וכי תכליתה של ההודעה היא אך להיטיב עם העמותה ולאפשר לה להיערך לפרישתו של החבר. במלים אחרות, נטען כי להודעת הפרישה מעמד דקלרטיבי בלבד, וכי היא אינה מכוננת את עצם פעולת הפרישה.
30. טענות לגוף הדברים בעניין חברותם של המערערים בעמותה – באשר לורמן ולמערערים 11-6, נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הם אינם חברי העמותה התבססה רק על העובדה שלא התייצבו לדיון שהתקיים בפניו, באופן שמנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולהלכה הפסוקה. המערערים טוענים כי בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלדון בעניינם של חלק מהחברים רק מהטעם שלא התייצבו להליך, ובפרט מקום שבו נטען כי עמדתם של ורמן והמערערים 11-6 יוצגה בהליך על-ידי המערערים 4-1, ואלו הביאו ראיות משמעותיות להוכחת חברותם בעמותה. כמו כן, נטען כי אי-ההכרה בחברותם של ורמן והמערערים 11-6 אינה עולה בקנה אחד עם כמה מקביעותיו היסודיות של בית המשפט המחוזי – בכל הנוגע לדרכים האפשריות לפקיעת חברות בעמותה; בכל הנוגע למניעותם של המשיבים מלטעון כנגד החלטות שהתקבלו בתקופה שבה לא פעלו בעמותה; וכן בכל הנוגע להכרה בחברותו בעמותה של המערער 1 (אשר התקבל כחבר בעמותה יחד עם ורמן, באותה החלטת ועד מיום 3.11.2011), בחברותם של המערערים 4-3 (אשר, כחברי ועד, קיבלו את המערערים 11-6 כחברים בעמותה בהחלטה מיום 1.12.2014) ובחברותו של מטר (אשר לא צורף כצד להליך מלכתחילה).
טענות המשיבים
31. המשיבים טוענים כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי או לגזור מהם מסקנה משפטית שונה מזו שנפסקה. בעיקרו של דבר, המשיבים טוענים כי בדין נפסק שהיו חברי העמותה משלביה הראשונים וכי לא חל לאורך השנים כל שינוי במעמדם.
32. טענות התיישנות ושיהוי – המשיבים מטעימים כי אין מקום לקבל את טענות הסף שהעלו המערערים בדבר התיישנות ושיהוי. באופן כללי, נטען כי קבלתן של טענות המערערים במישורים אלו, כמו גם במישור הנזק הראייתי, תאלץ חברי עמותות לפנות לערכאות אחת לשבע שנים על מנת "לחדש" את חברותם, מחשש שמא זו פקעה מאליה. המשיבים סבורים אפוא כי יש לאמץ את עמדתו העקרונית של בית המשפט המחוזי, לפיה אין תחולה בהליך זה לדיני ההתיישנות. המשיבים סומכים את ידם על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, כי ההצהרות שנמסרו מטעם העמותה לשם גיבוש דו"ח רשם העמותות אינן בעלות מעמד מחייב לפי דין, ומכאן שאין בכוחן להקים מחסום התיישנות. מאותם טעמים, נטען כי אין לקבל גם את הטענות שהעלו המערערים בדבר שיהוי שחל בהגשת התובענה. מכל מקום, המשיבים טוענים כי יש לדחות כל טענה להתיישנות גם משום שלא הועלתה על-ידי המערערים בהזדמנות הראשונה לכך, וזאת בהתייחס להתדיינויות הקודמות בין הצדדים, ובראשן הבקשה לסעדים זמניים שנזכרה בפסקה 10 לעיל.
33. אף המשיבים הגישו לאחר הדיון השלמת טיעון בהיבט של דיני ההתיישנות. ראשית, המשיבים חזרו על טענתם כי המערערים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לכך, ועל כן היה מקום לדחותה על הסף. המשיבים טענו בהקשר זה כי התובענה מושא הערעור דנן נדונה במסגרת הליך שקיבל מספר שונה ממספר ההליך שקיבלה הבקשה לסעדים זמניים שהגישו ביום 3.3.2015 מסיבה טכנית בלבד, וכי ממילא בקשות שהגישו באי-כוח המערערים לצירוף צד להליך (ביום 21.5.2015) ולביטול המרצת הפתיחה (ביום 2.6.2015) הוגשו לאחר שהוגשה התובענה, ולא נזכרה בהן כל טענה להתיישנות. שנית, המשיבים הטעימו כי לא היה מקום לכך שיטענו לתחולתו של כלל הגילוי המאוחר בנסיבות שבהן טענו כי דיני ההתיישנות כלל אינם חלים על התובענה שהגישו. המשיבים הדגישו כי בית המשפט המחוזי – אשר דחה כאמור את טענת ההתיישנות לגופה – כלל לא דן באופן ממצה בתחולתו של כלל הגילוי המאוחר וממילא לא קיים את הבירור העובדתי הנדרש ביחס לכך. כמו כן, המשיבים טענו כי טענתם של המערערים בכל הנוגע לאי-עמידתם בחובותיהם כחברים בעמותה (ועל כן לאי-עמידתם בדרישת הסבירות בהקשרו של כלל הגילוי המאוחר) הועלתה לראשונה בהשלמת הטיעון ומהווה הרחבת חזית אסורה.
34. טענות לעניין נטלי ההוכחה – המשיבים מוסיפים וטוענים כי משהוכחה חברותם בעמותה מלכתחילה, על המערערים מוטל הנטל להוכיח כי מעמדם זה פקע – והם לא עמדו בו. המשיבים טוענים עוד כי המערערים כלל לא פירטו מהו הנזק הראייתי אשר כביכול נגרם בנסיבות העניין.
35. טענות לגוף הדברים בעניין פרישת המשיבים מהעמותה – לשיטתם של המשיבים, העובדה ששמותיהם הושמטו בשלב מסוים ממסמכיה הרשמיים של העמותה אינה משליכה על חברותם בה, שכן חברות פוקעת רק בהתאם להוראותיו של התקנון. המשיבים מטעימים כי טענת המערערים שהודיעו על פרישתם בכתב הועלתה לראשונה רק בשלב מאוחר של ההליך שהתנהל בפני הערכאה הקודמת, ומשכך בית המשפט המחוזי לא נדרש אליה בפירוט. ממילא, נטען כי מדובר בטענה כללית מאד שאותה לא גיבו המערערים בדבר. המשיבים מוסיפים וטוענים כי פרישה על דרך של התנהגות אינה מעוגנת כלל בחוק העמותות או בתקנון, ואילו ההוראה בתקנון הנוגעת לפרישה היא ברורה וקובעת כי זו טעונה הודעה בכתב. עוד נטען כי הכרה בטענות המערערים תטיל צל של אי-בהירות באשר למצבת החברים בכל עמותה, ותכרסם בדרישות הפורמליות הקבועות בהקשרים האמורים בחוק העמותות ובתקנון.
36. טענות לגוף הדברים בעניין חברותם של המערערים בעמותה – המשיבים מטעימים כי בית המשפט המחוזי צדק גם בכך שלא הכיר בחברותם של המערערים 11-6, אשר בעניינם טענו כי צורפו לעמותה ב"מחטף", תוך הצגתם של מסמכים מזויפים וחסרים ובעיצומו של הסכסוך בין הצדדים. המשיבים טוענים כי בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו בעניינם של המערערים 11-6 על המצב העובדתי והמשפטי שהוכח בפניו, ולא רק על העובדה שמערערים אלו לא התייצבו להליך. בנוסף, נטען כי אי-התייצבותם של המערערים 11-6 מחזקת את המסקנה שמדובר ב"אנשי קש" מטעם המערער 1, דהיינו מי שהם נטולי עניין ממשי בהליך או בחברות בעמותה.
הדיון בפנינו
37. ביום 15.4.2019 התקיים הדיון בערעור במעמד הצדדים, במהלכו הם חזרו על עיקרי טענותיהם. כמו כן, הצדדים התייחסו למגעים שקיימו למציאת פתרון לשאלות מושא הערעור וכן להסדרת היבטים נוספים הנוגעים לפעילות העמותה, ואשר לא צלחו. בתום הדיון הבענו בפני הצדדים את עמדתנו כי טוב יעשו אם ישלימו את הדין והדברים ביניהם. בהמשך לכך, הורינו להם להגיש הודעה משותפת בתוך 45 ימים, אשר בה יוכלו לעדכן אם הגיעו לכלל הסדר.
38. ביום 5.6.2019 הודיענו בא-כוח המשיבים כי על אף "ניסיונות חוזרים ונשנים" לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות. בא-כוח המשיבים אף הוסיף כי מספר פניות שנעשו מצדם למערערים, לשם הגשת הודעה המוסכמת על שני הצדדים, לא נענו. דומה אפוא כי הגיעה השעה ליתן פסק דיננו.