6. נתבעות 1 ו-2 מתנגדות לכפיית (כך לשיטתן) רצון המיעוט (התובע וחצי חינם) על הרוב, באופן שיוביל למכירת זכויותיהן ב"הפסד עצום" (סעיף 11 לסיכומי הנתבעות 1 ו-2), כל זאת לטענתן בחוסר תום לב מצד התובע וחצי חינם ו"מתוך רגשות נקם על פגיעה כלשהי בכבודו" (של התובע – י.נ.) (סעיף 9 לסיכומי הנתבעות 1 ו-2). הן מייחסות התנהגות שלא בתום לב לחצי חינם, אשר "רכשה מידי תובע 1, זמן קצר לפני הגשת תביעה זו, כ-0.5% מהמקרקעין, אך ורק לשם הגשת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ורכישתם בשלמות על ידה" (סעיף 7 לסיכומי הנתבעות 1 ו-2).
7. גינדי מבקשת לפרק את השיתוף במקרקעין "באמצעות מתן אפשרות לרכישת חלקם של בעלי "זכויות המיעוט" במקרקעין על ידי בעלי "זכויות הרוב" לצורך קיום עסקת הקומבינציה (וזאת בשווי הזכויות בתוספת פרמיה), ולחילופין, באמצעות עריכת התמחרות פנימית בין בעלי הזכויות הקיימים במקרקעין" (עמוד ראשון לסיכומי גינדי).
8. חביב מבקשת להביא לפירוק השיתוף במקרקעין על-פי אחת מהאפשריות הבאות: "באמצעות הוצאת חלקיהם של התובעים למכרז"; "באמצעות מתן אפשרות לבעלי זכויות הרוב המכריע לרכוש את חלקיהם לפי הערכת שמאי שימנה בית המשפט, בתוספת סכום שיקבע"; "בכל דרך אחרת שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון" (סעיף 27 לסיכומי חביב).
דיון והכרעה
9. "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף" (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק המקרקעין)). זהו עיקרון העל בדיני השיתוף במקרקעין. הוא משקף את עליונות האוטונומיה האישית (רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207, פסקה 9 לפסק הדין של השופטת ע' ארבל (2010) ("ביסוד סעיף 37 לחוק המקרקעין ניצבים איפוא, בצוותא, האוטונומיה האישית של השותפים וחירותם לצאת מקשר שהם אינם מעוניינים בו"; חנוך דגן "שיתוף במקרקעין-מוסד חברתי רצוי?" משפטים כז 493 (1997)). הוא נובע מהרעיון הבסיסי שלפיו פירוק שיתוף עדיף על שיתוף (מיגל דויטש קניין כרך א 595 (1997) ("הדין מבקש לעודד ככל הניתן את פירוק השיתוף, ובכך להוביל לידי חיסולו של מצב השיתוף, אשר נתפס כמצב בלתי רצוי, לאור ההכבדה שהוא יוצר על ניצול ראוי של הנכס")).
עיקרון העל נושא על גבו חריגים מוגדרים: (א) הסכם שיתוף השולל או מגביל זכות לדרוש פירוק שיתוף (סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין); (ב) עיקרון העל כפוף לדוקטרינת תום הלב (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 278-275 (1999); עופר גרוסקופף "על שיקול-דעת קנייני, אחריות חברתית ודאגה לזולת" משפט ועסקים י 317 (2009)); (ג) הוא כפוף גם לעיקרון בדבר איסור השימוש לרעה בזכות (סעיף 14 לחוק המקרקעין; רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625, 632 (1998) (להלן – עניין רידלביץ); ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה, פסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (19.2.2012); רע"א 6898/16 עזבון המנוח שלמה אהרוני ז"ל נ' עופר מרכזים בע"מ, פסקה 75 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (28.12.2017); יהושע ויסמן בעלות ושיתוף 71-50 (1997)). "ואולם, בכפוף לחריגים לו – עקרון-העל הוא עקרון-על" (עניין רידלביץ, בעמ' 634).