--- סוף עמוד 12 ---
קובעים כי התיאור במכתב משקף את אשר נאמר בפגישה זו. זאת מהטעמים שכבר פרטנו לעיל.
29. התובעת פנתה למפקח חיים יעקב, הלינה על כך שמנסים להעבירה מבית הספר ללא סיבה מוצדקת וכי הסיבה לכך היא "תפירת תיק" כנגדה בשל המכתבים האנונימיים על ידי נירה והמנהלת (סעיף 125 ונספחים יד-טו לתצהיר התובעת). חיים יעקב הפנה את התובעת למפקחת בית הספר, והתובעת אכן נפגשה עם נירה בענין זה. לטענת התובעת נירה אמרה לה כי היא לא מבינה מדוע כשהיא פונה למורה ומציעה לה לעבור, היא נתקלת בסירוב; ציינה כי המנהלת נחרצת ועושה ניסוי להעביר מורה מהחינוך המיוחד; התובעת אמרה לה כי לא כתבה את המכתבים האנונימיים וכי זו הסיבה להחלטת המנהלת; וכי נירה אמרה כי היא לא אמורה להסביר לתובעת מדוע המנהלת אינה נותנת לה חינוך כיתה, אלא המנהלת תסביר לה את זה (סעיפים 126-135 לתצהיר התובעת). גרסה זו לא נסתרה, אולם אין בכך כדי להצביע כי ההחלטה שלא לשבץ את התובעת לחינוך כיתה היתה בלתי מוצדקת. קיומה של הפגישה מעיד כי נירה היתה מודעת להחלטת המנהלת, ותמכה בה. היינו, אין מדובר בהחלטה של המנהלת בלבד. העובדה כי הן המנהלת והן נירה סברו כי ההחלטה שלא לשבץ את התובעת לחינוך כיתה הינה החלטה עניינית, מחלישה מגרסת התובעת כי "תפרו לה תיק". זו טענה קשה המועלית כנגד שתי עובדות ציבור, בתפקידים בכירים במשרד החינוך, והיא לא הוכחה כלל. במיוחד דרושה היתה הוכחה לעצם קשירת הקשר הנטענת כנגד התובעת. קשירת קשר זו כלל לא הוכחה.
30. יש לדחות את טענת התובעת בתצהירה (סעיף 143), כי בשיחות של המנהלת עם התובעת בקיץ 2014, לא פרטה המנהלת בפני התובעת את הסיבות לכך שלא תקבל חינוך כיתה בשנת הלימודים תשע"ה, וכי בשל כך נפגעה זכותה של התובעת כעובדת להבין את הטענות ולתקנן. כעולה מקביעותינו לעיל, המנהלת פירטה בפני התובעת, הן בשיחה ביום 13.7.14 והן בשיחה מיום 12.8.14, את השיקולים לכך שלא תשובץ כמחנכת כיתה בשנת הלימודים תשע"ה. כך, הוסבר לה כי הכיתה שהתפנתה לחינוך היא כיתה של ילדים צעירים; כי התובעת אינה מתאימה לחינוך ילדים כאלה; כאשר השיקול המרכזי לכך הוא חוסר יכולת של התובעת להכיל קשיים מהסוג שמזמנים ילדים והכיתות הקיימים באותו מועד בבית הספר. זהו הסבר מספק ויש לדחות את טענת התובעת.
--- סוף עמוד 13 ---
31. בתחילת שנת הלימודים, ביום 5.9.14, נפגשו התובעת והמנהלת לשיחה בנוגע לתפקיד התובעת כרכזת. התובעת ביקשה להעלות בפגישה את נושא חינוך הכיתה, והמנהלת השיבה לה כי הנושא סגור וכי היא לא מעוניינת לדון בו כרגע יותר, וכי יתכן שלקראת סוף השנה הן תדונה בשאלה מדוע לא אפשרה המנהלת לתובעת לשמש מחנכת (מכתב המנהלת לתובעת מיום 28.9.14, נספח יח1 לתצהיר התובעת). גרסה זו של המנהלת במכתב מקובלת עלינו. היא עולה בקנה אחד עם מכתב התשובה של התובעת למנהלת (נספח יח2 לתצהיר התובעת), שם מלינה התובעת על כך שהמנהלת מסרבת להוסיף ושוחח עמה על נושא חינוך הכיתה. אנו קובעים כי לאחר השיחות בקיץ 2014, המנהלת לא היתה מוכנה עוד לדון עם התובעת בהחלטתה שלא לשבץ את התובעת כמחנכת כיתה בשנת הלימודים תשע"ה. בכך לא נפל כל פגם. מדובר בהחלטה שכבר התקבלה, והמנהלת לא התכוונה לשנותה. במיוחד כאשר שנת הלימודים כבר החלה. בנסיבות אלו, ומאחר והיה מדובר בנושא כואב מאוד מבחינתה של התובעת אשר גרם לשיחות בקיץ להיות טעונות, כולל התפרצויות של התובעת כלפי המנהלת, רשאית היתה המנהלת שלא לדון בענין עם התובעת מחדש. זאת מאחר ולא היה בדיון כזה רלוונטיות להחלטה שכבר התקבלה ויושמה.