פסק דין
המבקשת, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל (להלן – "הלאומית") הביאה לפתחנו סכסוך קיבוצי זה, שענינו קביעת יחידת המיקוח ב"מכבי שירותי בריאות" (להלן – "מכבי") וכפועל יוצא מהכרעה בענין זה נכריע בשאלה האם הלאומית היא ארגון העובדים היציג במכבי.
°
°
אקדמת מילים
1. עד תחילת שנות השמונים של המאה העשרים חלו הוראות הסכמים קיבוציים שההסתדרות הכללית היתה צד להם על כ 80% מהשכירים במשק, הן לאור פריסתם הרחבה של ההסכמים הקיבוציים והן לאור השימוש התכוף שעשה המחוקק בצווי ההרחבה, אשר הבטיח את רלבנטיות ההסכמים הקיבוציים לקהל העובדים הלא מאורגנים.[1] בשנת 2000, נמצאה ירידה משמעותית באחוז זה אשר עמד על 42% בלבד.[2] שינויים אלה בשוק העבודה פגעו בכלל האוכלוסיות המוחלשות, ובין היתר, בנשים, עולים חדשים, מהגרי עבודה ועובדים פלסטינים. צעד זה ביחד עם שינויים ערכיים בקרב העובדים, חיזוק האינדיבידואליות על חשבון הסולידריות ומריטוקרטיה במקום הזדהות עם הקולקטיב, תרמו אף הם לשינוי שוק העבודה. פחות ופחות עובדים ראו צורך בייצוג הקיבוצי והאמינו ב"כוחם האישי בשוק"[3].
2. התמורות בשוק העבודה בחמישים השנים האחרונות, ובין היתר חיזוק עקרון האינדיבידואליות, הגלובליזציה והירידה בכוחם של ההסתדרות הכללית וועדי העובדים כמעצבי יחסי העבודה במקום העבודה, גרמה להתחזקות כוחם של המעסיקים אל מול העובדים והעובדות. צמצום השפעת ההסתדרות הכללית בשוק העבודה בד בבד עם הירידה בהקף העובדים החברים בהסתדרות הכללית, התבטאה גם בהתפתחות החוזים האישים כאמצעי לקביעת השכר ותנאי העבודה האחרים של
--- סוף עמוד 3 ---
העובדים האינדיבידואלים כמו גם הוראות בנוגע לסיום יחסי העבודה. תפקידה הרגולטיבי וההגנתי של ההסתדרות הכללית הצטמצם לבלי הכר[4].
3. ואולם, ישנם מלומדים ומלומדות הטוענים, כי בשנים האחרונות קיימת פריחה מחודשת של יחסי העבודה הקיבוציים. נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, כב' השופט אדלר ורשמת בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת אפרת קוקה כתבו במאמרם המשותף כך:
"במרוצת השנים האחרונות הצביעו עובדים רבים במקומות עבודה שונים בישראל על רצונם להתארגן בארגוני עובדים ואף נקטו מהלכים למימוש רצונם זה. ארגוני העובדים בישראל, ובראשם ההסתדרות הכללית החדשה, מדווחים כי שנת 2013 היתה שנת שיא בהתארגנות עובדים והתאגדו במהלכה - כ 25,000 עובדים מ -כ 63 מקומות עבודה. בהשוואה לשנת 2012, מדובר בעלייה של כ- 60% ב שיעור ההתארגנות ושל - כ 90% במספר המתאגדים[5]".