ד. צד שנמנע מלהביא ראיה מבלי שנתן הסבר סביר לכך, מקים חזקה כי אילו הובאה הראיה הייתה פועלת לחובתו. ראו לעניין זה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, מז(2) 605 (1993)-
"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) .736, בעמ' 760)
ראו גם ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (נבו, 26/5/10) -
"הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע".
אי הצירוף של רשימת הספרים המפורטת, פועלת לחובת הנתבע 3. כמו כן החשבונית מיום שישי 8.9.17, שגם בה אין פירוט שמות הספרים, הסמוכה מאוד לתפיסת הספרים המזויפים במשטח הסגור ביום ראשון 10.9.17, מלמדת על הקשר בין הספרים המזויפים במשטח הסגור לבין משלוח הספרים מנתבע 3.
ה. מר גרג'י, העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 19 לפרטיכל) כי לכל עותק מזויף של ספר יש סימן זיהוי הנובע משימוש בפלטות ובסוג המכונה. על פי סימנים אלה, ציין שישנם סימני זיהוי זהים בספרים שנתפסו אצל הנתבעים ביטון ובספרים שנתפסו אצל הנתבע 3 בהליך הקודם, נשוא ת.א 31811-11-16. לדבריו, על פי סימנים אלה, כדוגמת השריטות ומריחת צבע סגול בעמוד מסוים בספרים המזויפים לעומת העותק המקורי, ניתן לזהות בצורה מוכחת וחד משמעית כי הספרים המזויפים הודפסו באותו בית דפוס ובאותה מהדורה.
יש לציין, כי הספר מההליך הקודם הוצג לראשונה במהלך עדותו של המומחה בבית משפט ולכן לא התקבל כראיה לספר שנתפס בהליך הקודם, יחד עם זאת, גם נתבע 3 בחקירתו (עמ' 47 לפרטיכל) כשהוצגו בפניו שני ספרים מזויפים, לא חלק על כך כי אכן קיימים הסימנים שלעיל בשני העותקים המזויפים לעומת העותק המקורי שלא הייתה בו מריחת צבע כלשהי.
ו. נתבע 3 ציין תחילה בחקירתו (עמ' 42, לפרטיכל) כי לכל הזמנה שיוצאת מצורפת תעודת משלוח, וכי גם לנאוה אופיס נתן את תעודת המשלוח עבור החשבוניות (עמ' 50 לפרטיכל). תעודת המשלוח לא הוצגה. כשנשאל לאחר מכן מדוע לא צירף את פירוט שמות הספרים והכמויות שלהם, הסתפק בתשובה הבאה - "לא יודע למה לא צירפתי תעודת משלוח, אבל בכל תעודת משלוח שאני מוציא יש את שם הספר, מחיר וכמות", (עמ' 51 לפרטיכל).
ניסיון הנתבע 3 להעלים את המידע המפורט לגבי הכותרים ששלח לנתבעים ביטון, מידע שיכול היה למצוא ביטוי בחשבונית או בתעודת משלוח, מלמד על כך שהמידע האמור היה פועל לחובתו.
המסקנה המתבקשת – הנתבע 3 הוא אשר מכר את הספרים המזויפים לנתבעים ביטון. הוא אף הגדיל לעשות וארז במשטח אחד ספרים מקוריים ביחד עם ספרים מזויפים. ניסיונות התחכום של נתבע 3 לא מסייעים בידו, והמסקנה המתבקשת מהראיות שהובאו הינן כי נתבע 3 מכר ספרים מזויפים לנתבעים ביטון.
6.6 התנאי השלישי - יסוד הידיעה הממשית או הקונסטרוקטיבית
א. סעיף ההפרה העקיפה לא דורש בהכרח ידיעה בפועל (הכוללת לפי הפסיקה גם "עצימת עיניים" של המבצע) ,אלא די בידיעה קונסטרוקטיבית "ידע או היה עליו לדעת". הנתבע 3 טען כי הספרים שסיפק לנתבעים ביטון הינם מקוריים. עוד טען שבאם יוכח כי הספרים שסיפק לנתבעים הינם מזויפים אזי האחראים לזיוף הם ספריית אלשורוק שממנה נתבע 3 רכש את אותם הספרים.
ב. ראשית, הנתבע לא הצליח להוכיח שהוא לא סיפק לנתבעים ביטון את הספרים שנתפסו כמזויפים בחנות הנתבעים, וכן לא הצליח לסתור את טענת הנתבעים, האמינה עלי, כי הספרים למגזר הערבי נרכשו אך ורק מנתבע 3.
ג. כפי שציינתי לעיל, הנתבע לא הציג כל חשבונית מטעמו על מנת להצדיק קנייתם של ספרי מקור בלבד. אם אכן הספרים שנמכרו לנתבעים נרכשו על ידי נתבע 3 בתמורה מלאה ובדרך העסקים הרגילה, שומה היה עליו להציג את הרשימה האמורה ואף לציין בגוף החשבוניות את שמות הכותרים ומספרם. אלו לא הוצגו, וגם לא כל מסמך אחר המוכיח את טענותיו. הימנעות מלהביא את החשבוניות מקימה חזקה שבעובדה שהיה בראיה כזו לפעול לחובת הנתבע.
ד. לפיכך, הנתבע כמי שמבצע מכירות של ספרי לימוד, כמי שמחזיק גם ספרים מקוריים בין ספריו - כעולה מהחשבוניות שהוצגו על ידי צד ג', כבעל ניסיון רב במכירה והפצה בהיקף מסחרי גדול, לא הראה ולו סיבה הגיונית אחת שלפיה אין לראות בו כמי שסיפק את הספרים המזויפים לנתבעים ביטון.
ה. יש להוסיף לכך את ההליך הקודם, שבו נקבע כי הנתבע 3 הפר את זכויות היוצרים של התובעת באלפי עותקים מזויפים של ספרים. הנושא איננו חדש לנתבע 3 והוא מעורב בהליכים משפטיים בעניין הפרת זכות היוצרים של מט"ח.
ו. לאור האמור, בין אם נתבע 3 ייצר את העותקים המפרים בעצמו ובין אם רכש אותם ממקור עלום כלשהו, נתבע 3 עסק במכירה והפצה של עותקים מפרים של הספרים, ובכך הפר את זכויות היוצרים של התובעת בספרים אלה מכוח סעיף 48(1) לחוק בהפרה עקיפה. הנתבע פועל שנים רבות בענף ספרי הלימוד ומודע היטב לתופעת הזיופים, ובפרט שנמצאו בחזקתו בהליך קודם עותקים מפרים וחתם על הסדר פשרה עם מט"ח רק חודשים בודדים קודם לתפיסת העותקים בחנות נאוה אופיס. בנסיבות הללו, אין כל ספק כי הנתבע ידע היטב, ולמצער היה עליו לדעת, כי הספרים המופצים על ידו הינם עותקים מפירים של ספרי התובעת.
7. דחיית ההודעה ששלח נתבע 3 לצד ג'
7.1 הנתבע 3 טען כי הספרים אשר סופקו על ידו לנתבעים ביטון במהלך שנת 2017 ואף קודם לכן, נרכשו על ידו מספרית אל שורוק. לפיכך, אם הספרים אכן מזויפים, הם נמכרו לו ככאלה על ידי ספריית אל שורוק.
7.2 אקדים ואציין כי דינה של ההודעה כנגד ספריית אל ושורוק להידחות, מהנימוקים המצטברים הבאים:
א. ספריית אל ושורוק הינה המפיץ הבלעדי של התובעת לשוק השפה הערבית. מר זועבי, הבעלים והמנכ"ל של ספריית אל שורוק הצהיר כי הספרים שהוא מקבל להפצה מהתובעת הינם ספרים מקוריים בלבד. הוא מקבל את הספרים מבתי הדפוס של מט"ח, כאשר מט"ח מודיעה לו להגיע ולאסוף אותם. בוודאי שכמפיץ בלעדי אין לו כל אינטרס כלכלי או אחר להרוות את השוק בספרים מזויפים, כאשר על ספרים מקוריים שהוא מפיץ הוא מקבל עמלה מהתובעת.
ב. בחשבוניות המופקות על ידי ספרית אל שורוק - מפורטים הכותרים והכמויות של הספרים הנרכשים, וכן נרשם בסיפא של כל חשבונית " ידוע לי שהספרים שרכשתי במסמך זה מקוריים בלבד, ואין לי טענה אחרת במשטרה או בבית משפט". קבלת החשבונית מהווה אישור שהלקוח בדק את הספרים וראה שהם מקוריים .
ג. הנתבע 3 לא הציג בפני בית משפט את רשימת הספרים והכותרים שסופקו על ידו לנתבעים ביטון. לא היתה לנתבע 3 ראיה להראות כי הספרים שספק לנתבעים ביטון הם הספרים שרכש מספרית אל שורוק. צד ג' טען כי לדוגמא הספר "אנשים ויישובים" שנמצא כעותק מזויף אצל הנתבעים ביטון, מעולם לא סופק על ידי ספריית אל שורוק לנתבע 3, כפי שעולה מחשבוניות אל שורוק. ללמדך, שפירוט הכותרים שספק נתבע 3 לנתבעים ביטון, היה יכול לשפוך אור על טענתו כנגד צד ג', אך הוא נמנע ממתן מידע זה.
ד. בעוד שהנתבע 3 טען כי רכש במהלך שנת 2017 ספרים מספריית אל שורוק בסכום של 1.7 מיליון ₪, הסתמך צד ג' על כרטסת הנהלת חשבונות ממנה עולה כי הרכישות של נתבע 3 הסתכמו בסכום של 912,379 ₪ בלבד. הנתבע 3 אומת עם נתון זה במהלך חקירתו הנגדית והשיב שהתכוון שזו בערך רכישה ממוצעת לשנה.
ה. הנתבע 3 עובד מאז שנת 2004 או 2005 עם ספריית אל שורוק ורוכש ממנה ספרים. למרות זאת בהליך הקודם בו ניתן פסק דין לפיו הפר את זכויות היוצרים של התובעת, לא טען שמקור הזיופים הוא ספריית אל שורוק.
ו. על אף שלנתבע 3 טענה כביכול כי קבל מצד ג' ספרים מזויפים בשנת 2017, הוא ממשיך לרכוש ספרים מצד ג' גם במהלך שנת 2018, בסכומים של מאות אלפי שקלים, מה שמלמד על כך שנתבע 3 כלל איננו חושש מכך שצד ג' ימכור לו ספרים מזויפים.
ז. מר זועבי הצהיר כי מעולם לא הייתה טענה כנגד ספריית אל שורוק על מכירה של ספרים מזויפים, ומעולם לא הוגשה כנגדם תביעה על כך. מר זועבי, העיד בנוסף כי צד ג' עומד בדרישות הקשות של בתי ההוצאה לאור כמו פיקוח מתמיד ובדיקות פתע.
מהנימוקים שפורטו לעיל עולה כי ההודעה כנגד צד ג' הוגשה כהודעת סרק, ללא כל בסיס ראייתי כלשהו, והיא נדחית.
8. סכום הפיצוי
8.1 סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים קובע את גבולות הפיצוי הסטטוטורי ואת השיקולים לקביעתו -
"56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) קביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א)."
8.2 התובעת דרשה פיצוי בשל כל אחת מההפרות כאשר ההתייחסות היא ל-16 הפרות, כמספר הכותרים שהופרו, בסך של 30,000 ₪ בעבור כל כותר, וסך הכל 480,000 ₪.
8.3 הסעיף קובע כי הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים יראו כהפרה אחת. על אף שבוצעה כאן למעשה מסכת של רכישת ספרים והצעתם למכירה, מדובר במספר הפרות של זכויות שונות, כמספר הכותרים שזכות היוצרים בהם הופרה. כאשר מופרות זכויות יוצרים של מספר יצירות נפרדות במקביל, לא יהא זה נכון לראות בכך "מסכת אחת של מעשים" שכן לכל יצירה יש קיום וערך כלכלי עצמאי (גרינמן, עמ' 784). הפסיקה אמצה לצורך כך מבחנים שונים - "מבחן הזכות שנפגעה", "מבחן הערך הכלכלי העצמאי" ואומדן הנזק המשוער של התובע כמבחנים לקביעת מספר ההפרות וגובה הפיצוי (ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה (17.02.2013), פס' 15-17).
8.4 מדובר ב- 16 כותרים שונים, שאין ביניהם זהות או דמיון. אין גם דמיון תוכני ביניהם. כל אחד מהספרים נעשה בהשקעה נפרדת של משאבים שונים ומהווה עבודה הראויה להגנה משפטית נפרדת. (ראו ע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, (10.12.1997).
8.5 בהתייחסות לסכום הפיצוי לקחתי בחשבון כי נתפסה כמות גדולה של ספרים, מדובר בפעילות מסחרית של נתבע שכבר היה מעורב בזיוף ספרי התובעת, ולמרות פסק דין קודם וצו מניעה קבוע שתלוי ועומד כנגדו, הפר את התחייבותו פעם נוספת. עוד ייחסתי משקל לכך שמדובר בתופעה שהפכה להיות מכת מדינה, שכן נושא הפצת ספרים מזויפים שוטף מגזרים שלמים באוכלוסייה. בצד הפיצוי לבעל הזכות יש לוודא גם הרתעתו של המפר, שכאמור רק חודשים ספורים קודם חתם עם התובעת על הסכם פשרה, ושל מפרים פוטנציאלים אחרים. לפיכך מצאתי לנכון לקבוע סכום של 20,000 ₪ כפיצוי על הפרה של כל אחד מ- 16 הכותרים, ובסך כולל של 320,000 ₪.
8.6 נתבע 3 אישר כי כל המכירות נשוא החשבוניות שצירף הן מהתקופה שלאחר 3.7.17, היינו, לאחר מועד מתן תוקף להסדר הפשרה בינו לבין התובעת בת"א 31811-11-16. לפיכך ההפרות בתיק זה נוגדות את הסכם הפשרה בהליך הקודם, לרבות צו המניעה הקבוע והפיצוי המוסכם שם הועמד על סך 260,000 ₪.
8.7 התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך 480,000 ₪. יחד עם זאת, ציינה כי לאור העובדה שהסכום הנתבע בכתב התביעה עולה על סכום הפיצוי המוסכם, יוותר סכום התביעה בעינו ואילו הסך הנקוב כפיצוי מוסכם בהסדר הפשרה, נתבע על ידי התובעת כפיצוי חלופי בלבד. עוד ציינה התובעת כי אם בית המשפט ימצא לנכון לפסוק פיצוי בגין הפרת הזכויות בסכום הנמוך מסך הפיצוי החלופי, יתבקש הוא לפסוק כפיצוי בגין הפרת הסכם הפשרה את הסך הנקוב בהסדר הפשרה - 260,000 ₪.
8.8 נתבע 3 הפר את זכויות היוצרים של התובעת ב-16 כותרים, ואף הפר את הסכם הפשרה. על הנתבע 3 לשלם לתובעת סכום של 320,000 ₪. הסכום המוסכם בהסכם הפשרה נבלע בסכום זה.
9. לסיכום
9.1 ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על נתבע 3 לייצר ו/או להפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ספרים ו/או כל פרסום אחר המוצא לאור על ידי התובעת תחת שם התובעת או תחת כל שם דומה או מטעה אחר ואשר איננו עותק מקורי אשר הוצא לאור על ידי התובעת.
9.2 הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בסך של 320,000 ₪.
9.3 כמו כן הבאתי בחשבון כי הנתבע אשר נהל משפט הוכחות, לא בחל באף טענה אפשרית על אף שמרביתן היו סתמיות ומטריחות, וכן כי הנתבע שלח הודעת צד ג' חסרת בסיס ובחוסר תום לב. הנתבע יישא בשכ"ט ב"כ התובעת בסכום של 15,000 ₪, וכן בהחזר האגרה, ובשכ"ט ב"כ צד ג', ספריית אלשורוק, בסכום של 15,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
9.4 ככל שהעותקים המפרים אינם נחוצים למשטרה לצורך ניהול התיק – הם יושמדו.
9.5 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.
ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.