168. כפי שציינתי בפתח הכרעת דין זו, כתב האישום לא ייחס לנאשמים זיהום מי תהום, וב"כ המאשימה אמר בעניין זה, שדווקא מומחה ההגנה, מר שפרן, הוא זה שהוכיח קיומם של זיהומים נוספים במקומות נוספים בערכים חריגים. ד"ר שפר, העד המומחה מטעם ההגנה,
--- סוף עמוד 72 ---
לא ידע להסביר מדוע הושמטו דוחות ניטור מי תהום מנספחי חוות דעתו (פרוטוקול מיום 25.6.18, מעמ' 60 שורה 28 עמ' עמ' 61 שורה 6), ואף ציין כי יתכן שחלק מהמסמך השלם אשר הכיל את דוחות ניטור השפכים בבריכת התשטיפים הכיל גם את דוחות ניטור מי התהום, וכך עולה מדבריו בפניי (פרוטוקול, עמוד 61, שורות 20-21):
"ש. נספח 1 לחווה"ד שלך מתחיל בכותרת תעודות ניטור, וישר מגיעים לעמודים של חברת אפיק הנדסת סביבה, מה זה המסמך הזה?
ת. זה דוחות, נמרוד חלמיש הוציא דוחות על ניטור תשטיפים, ניטור מי תהום.
ש. אפיק זה נמרוד חלמיש?
ת. כן.
ש. אתה בעצם לוקח את מה שהוא כותב פה ומצרף את זה כנספח אחד.
ת. נכון.
ש. אז זה כן בחווה"ד, למה אמרת שלא?
ת. זה ניטור תשטיפים, לצערי הדו"ח של תוצאות מי התהום לא נמצאים כאן.
ת. למה?
ת. אני לא יודע.
ב"כ הנאשמים
הזמנו את עובדי מעבדת איזוטופ להסביר את הנתונים האלה.
ש. למה הנתונים של חלמיש ביחס לניטור מי התהום, למה הם לא בחווה"ד שלך כשאתה כותב פה פרטים שלמים בחווה"ד שלך על מי תהום?
ת. אני מציין שדי ברור חד משמעית שאין כאן זיהום של מי התהום, אף גורם לא העלה את הטענה הזו של זיהום מי התהום ולכן גם חשבתי שאין צורך להוסיף את הבדיקות האלה כי זה די חד משמעי, רשות המים וגם המשרד להגנת הסביבה לא מוצאים כאן שהם מצאו זיהומים במי תהום.
ש. יכול להיות שבמסגרת השינויים שעשו לך בחוות דעת הורידו או הוסיפו את זה?
ת. ממש לא. יש לי כאן את הדוחו"ת ואני יכול להראות לך אותם.
ש. המסמך הזה לא שלם, אנ רואה כאילו חסר בו משהו
ת. יכול להיות שיש לו עמוד כותרת, שיש שם חלק ראשון שזה דו"ח ניטור מי תהום שלא צורפו. זה ניטור של תשטיפים"
אינני מקבל את הטיעון, לפיו העד המומחה מטעם ההגנה אינו יודע את סיבת אי-הכללת המסמכים החשובים הנ"ל בחוות דעתו, שעה שחוות דעת זו נערכה ונחתמה על ידו. הוכח בפניי כנדרש, שהנאשמים לא נמנעו מכל פעולה מזהמת או עלולה לזהם גם את מי התהום.
169. בסעיף 3.2 לחוות דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר שפר, נכתב כי מי גשם לא חלחלו ועברו דרך גוף הפסולת, אלא שזרמו במורד השיפוע מבלי לגעת בגוף הפסולת, וכך נכתב, בין היתר:
"3.2. זיהום מים עיליים
3.2.1 תשטיפים
" ...
--- סוף עמוד 73 ---
עיינתי בצילומים שהגישה המאשימה לתיק בית המשפט שצולמו על יד גורמי הפיקוח מטעם המשרד להגנת הסביבה במועדים שונים (ראה נספח). לעניות דעתי המקצועית לא ניתן להבחין כלל בצילמים אלו ב"חריצים" שבהם קיימת פסולת חשופה, וכך גם שלא ניתן להבחין בצילומים אלה בזרימה כלשהי של מי נגר עילי (מי גשם) הבאה במגע עם פסולת חשופה. לדעתי אין אפשרות ללמוד מצילומים אלה על כך שמי נגר עילי באו במגע עם פסולת המטמנה והפכו לתשטיפים"
הנחותיו של ד"ר שפר אינן רלוונטיות למועדי האישום, ואין בידיו כל אפשרות לקבוע, שבמועדים הרלוונטיים לאישומים לא חלחלו מי גשם לגוף הפסולת, ומשכך – אין כל רלוונטיות לקביעותיו בנוגע לזרימת תשטיפים שמקורם בגוף הפסולת במטמנה.
170. מסקנתי היא, שחוות דעתו של המומחה ד"ר שפר, כוללת טענות בלתי רלבנטיות לשאלות שבמחלוקת, ומצורפים לה נספחים בלתי רלוונטיים ובלתי קבילים, ואני מעדיף את חוות הדעת המבוססת היטב שמטעם המאשימה, אליה התייחסתי בהכרעת דין זו.
מפגעי ריח
171. חומר הראיות כולל עדויות ישירות של מפקחי המשרד להגנת הסביבה לריח חזק וחריג שיצא מהמטמנה, דבר המהווה עבירה על סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, ולהלן תמצית העדויות בעניין זה:
(א) ת/16, מתאריך 31.3.15 : "6. בסביבות האתר הורגש ריח חזק ובלתי סביר של פסולת אורגנית".
(ב) ת/22 : "בתאריך 2.11.14 ערכתי סיור באתר הטמנת פסולת עברון.
כבר בדרך המובילה לאתר הפסולת הרחתי ריחות רעים מאוד האופייניים לאתרי פסולת ביתית, וככל שהתקרבתי לאתר עוצמת הריח התחזקה.
....
בנוסף פסולת ביתית בכמויות גדולות נמצאת מחוץ לתא קליטת הפסולת, ומעלה ריח רע מאוד".
(ג) ת/23, מתאריך 19.11.14 : "ריח רע מאוד מורגש ממרחק של מאות מטרים מהאתר וככל שמתקרבים לאתר עוצמת הריח מתגברת".
(ד) ת/24, מתאריך 29.1.15 : "בתאריך הנ"ל ביקרתי באתר הפסולת עברון.
כבר בדרך לאתר הורגש ריח חזק מאוד של פסולת האופייני לאתרי פסולת ביתיים, הריח התחזק ככל שהתקרבתי לאתר".
(ה) ת/28, מתאריך 17.6.15 : "בסמוך לכניסה לאתר ישנה בריכת תשטיפים שמעלה צחנה עזה ביותר".
--- סוף עמוד 74 ---
(ו) ת/42, מתאריך 4.12.14 : "2. כמו כן במהלך הסיור הורגש ריח חריף של פסולת אורגנית רקובה מהאתר, לכאורה כתוצאה מכיסוי לא מספק באתר" (הקו במקור).
כפי שכבר קבעתי, המפקחים עשו עליי רושם אמין ביותר, עדויותיהם היו רציפות ועקביות, והן תאמו את חומר הראיות בתיק, על כן אני נותן אמון מלא בדבריהם ובתיאוריהם, וברור לי שדבריהם נובעים ממה שנקלט בחושיהם.
172. בנוסף לעדויות, הוגשו לתיק בית המשפט טפסי דיווח על מפגעי ריח, ת/21, שערך העד אבני, ובניגוד לטענת מומחה ההגנה, לפיה "לא ניתן להתחשב בהתרשמות של איש פיקוח על עצם קיומו של ריח רע באזור המטמנה", הרי שהתיאורים עומדים בתנאים המוגדרים בסעיף 4.2 בנוהל להגדרת מפגעי ריח של המאשימה לקביעה כי התקיים "ריח חזק" או "בלתי סביר". בחקירתו החוזרת של מומחה ההגנה, ד"ר שפר, הוא ציין במפורש שהוא מכיר בשיטה של מילוי טופס דיווח על מפגעי ריח, כמו זה שצורף לתיק, כדי לאמוד ריח חזק, אך במענה לשאלה בעניין התוקף המשפטי של הטופס אמר, שאיננו יכול לומר זאת, וכך נשאל וענה המומחה (פרוטוקול מיום 25.6.2018, עמוד 66, שורות 8-25):
"ש. אתה בוודאי מכיר את הקביעה המשפטית לעניין ריח של ביהמ"ש המחוזי בב"ש לעניין קבלה של ממצאי מריח אחד על גבי טופס ריח, כמו שראית בתיק זה, אתה מכיר את זה נכון?
ת. אני לא מכיר את השם ספציפית או הלכה מבחינה משפטית, אבל מכיר באופן כללי קביעה שניתן לקבל תלונות כתוצאה ממישהו שבא ומגדיר את עוצמת הריח.
ש. וממלא טופס, נכון?
ת. כן
ש. כמו הטופס שראית בתיק, ועל סמך הטופס הזה הוא מגיע לממצאים של ריח, אתה מכיר את זה?
ת. כן.
ש. ואתה ראית שזה תופס משפטית?
ת. לא. אני לא יכול להגיד לך את זה.
ש. אז מה זה נספח 6 ו-7?
ת. זה הנוהלים להגדרת מפגעי ריח, ניהול ביצוע בדיקות וריח באמצעות צוות מריחים, זה הנהלים של המשרד להגנת הסביבה.
ש. זה מה שהסברת מקודם?
ת. אין כאן את הקטע של ביצוע בדיקות על ידי מעבדה, זה לא כתוב כאן. נספחים 6 ו-7 הם דיי חדשים, מ- 2010. רק בחצי שנה האחרונה אנחנו עוסקים בבדיקות ריח על ידי מעבדה"
173. הפסיקה כבר הכירה בהוכחת ריח חזק, כהגדרתו בסעיף 3 לחוק מניעת מפגעים, באמצעות עדותו של אדם יחיד, וביחוד אדם העוסק בתחום של פיקוח על אתרי פסולת כמו אבני, ואפנה לפסק הדין בתיק ע"פ 37367-11-14 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (עמודים 6-7):
"על פי הוראות סעיף 3 לחוק מניעת מפגעים:
לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת-מקום או לעוברים ושבים.
לאור ההגדרה האמורה, אין ספק כי כל אדם יכול להעיד על היותו של ריח
--- סוף עמוד 75 ---
חזק או בלתי סביר העשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום, ועל אחת כמה וכמה אדם כעד התביעה, העוסק מזה שנים בתחום של פיקוח על אתרי פסולת".
הקביעה הנ"ל מקובלת עליי, ואני מאמץ אותה גם בהכרעת דין זו, הגם שבמקרה שבפניי מצויות שלל ראיות בעניין מפגע הריח, וזאת הרבה מעבר לעדות יחיד, כפי שהיה במקרה שצוטט לעיל.
174. סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, מגדיר את העבירה הנ"ל כעבירת אחריות קפידה, על כן על הנאשמים להוכיח כי עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הריח, וכן עליהם להוכיח כי נקטו בכל האמצעים הדרושים לכך. מחומר הראיות עולה, שהנאשמים פעלו באתר בניגוד לתנאי רישיון העסק שניתן להם, בניגוד להוראות ההטמנה הקבועות בתקנות למניעת מפגעים ובניגוד להנחיות והסיכומים אליהם הגיעו עם המשרד לאיכות הסביבה, על כן אני מסקנתי היא, שהנאשמים לא עשו כל שהם יכולים לעשות כדי למנוע את מפגעי הריח.
175. ב"כ הנאשמים טען, שברור שבקרבת מטמנה יהא ריח של פסולת, וכי אין בכך כדי להוכיח, בפני עצמו, את עבירת "מפגע ריח". עוד נטען, שהמאשימה התעלמה מהנוהל להגדרת מפגעי ריח (מהדורה 1 מיום 9.9.10), שהיא עצמה ערכה, לפיו היה על המאשימה, לכל הפחות, להוכיח את קיומו של מפגע ריח באמצעות עמידה באחת מההגדרות שהיא עצמה קבעה בסעיף 4 לנוהל להגדרת מפגעי ריח. עוד נטען ע"י הסנגור, שהמאשימה לא פעלה על-פי תנאי רישיון העסק משנת 2014, ת/44, הקובע בסעיף 5.5.4.3 כי "בעל העסק יבצע סקר ריחות על פי דרישת נותן האישור והנחיותיו במקרים של חשש לריח חזק או בלתי סביר, לדעת נותן האישור..." – לדבריו, המאשימה לא ביקשה מעולם ממי מהנאשמים לערוך סקר ריחות, אלא העדיפה לנקוט באמצעי הקיצוני והבלתי מידתי של הגשת כתב-אישום, חרף העובדה כי בידה אפשרות פוגענית פחות – כאשר היא עצמה אף קבעה חלופה זו בתנאים שערכה. עוד נטען, שהמאשימה לא הגישה, ולא ביקשה להגיש, חוות-דעת מומחה בעניין הריחות לשם הוכחתם או לשם סתירת הכתוב בחוות-דעת מומחה ההגנה, ד"ר שפר, נ/4, והפנה לסעיף 4 לחוות הדעת מיום 14.6.18:
"4. מפגעי ריח
התבקשתי להתייחס לטענות המאשימה בדבר מפגעי ריח ובפרט לאופן ההוכחה של מפגע ריח על פי הכללית המקובלים אצל המשרד להגנת הסביבה.
ראשית ברור מאליו שקיים בהגדרה "מפגע ריח" במטמנה העוסקת בקליטה וטיפול בפסולת, בפרט כזו הקולטת פסולת ביתית. פסולת כזו מרקיבה ותוססת ומפזרת ריחות כבר במקומות האיסוף בפחי האשפה הביתיים, בפחי האשפה האזוריים אליהם נשפכת האשפה הביתית, לאחר מכן בתוך משאיות איסוף האשפה הקולטות את הפסולת ומסיעות אותה למטמנה. שם הפסולת, שכבר הרקיבה ותססה היטב, מוצאת מהמשאיות, ומפוזרת בשטח. בהתחשב בכמויות הגדולות של הפסולת שקולטת המטמנה בכל יום, מדובר על פליטת ריחות משמעותית שהיא חלק בלתי נפרד וטבעי מפעילות המטמנה.
--- סוף עמוד 76 ---
בהתחשב בכל אלו, עצם הטענה כלפי המטמנה על קיומו של מטרד ריח, בסמיכות למטמנה, היא טענה שלא ניתן להעלותה".
לעניין הטכניקות למדידה ולהערכת ריח שעל המשרד להגנת הסביבה, כתב ד"ר שפר:
"קיימות מספר טכניקות למדידת ולהערכת ריח שהמשרד להגנת הסביבה עצמו מכיר בהם ועושה בהן שימוש. שיטות כימיות אנליטיות, שיטות אולפקטומטריות ומודלים לחישוב פיזור ריח ומזהמי אוויר.
ראוי לציין הוא מודל AEROMOD שלגביו קובע המשרד להגנת הסביבה כי: "בארץ ה- AEROMOD מהווה המודל הרגולטורי, המוכר והמומלץ על ידי המשרד להגנת הסביבה להערכת רמות זיהום באוויר. לאור זאת, מודל זה עשוי להוות בארץ כלי נגיש ונוח לביצוע סימולציות פיזור מזהמי ריח.
נמסר לי כי טענות המאשימה על מפגעי ריח במטמנה מבוססות על התרשמות של אנשי פיקוח של המשרד בזמן קיום ביקורים במטמנה, וכן על טענות בדבר אמירה שהתקבלו תלונות לא מתועדות של תושבים מישוב באזור, וזאת בניגוד לנוהל להגדרת מפגעי ריח. כאמור, מטמנה מעצם טבעה יוצר מטרד ריח בבסיס פעילותה, שכן מגיעה אליה אשפה שמרקיבה, נשפכת בשטחה ומפוזרת בה. התרשמות שקיים ריח רע באזור המטמנה אינה יכול לבסס מטרד ריח. על מנת לבסס מטרד ריח יש לפעול בכלים מדעיים, כגון מודל ה AEROMOD הבוחן את השפעת הריח על הסביבה, בהתחשב במגוון מקורות הריח באזור, ובמשטר הריחות.
עוד יש לציין כי גם הבחינה התקנית לבדיקה נקודתית של עוצמת ריח, אינה נעשית על בסיס התרשמות של איש פיקוח אלא באמצעות צוות מריחים (המונה לפחות 4 חברים) שעבר הכשרה מיוחדת, ומופעל בשטח או במעבדה אליה מובאות דגימות ריח, בהתאם לפרוטוקול מיוחד וכלים מעבדתיים. המשרד להגנת הסביבה אף קבע נוהל מיוחד לבדיקת ריח בשטח על ידי צוות מריחים, שמפורסם באתר המשרד והעתק ממנו מצורף לחוות דעת זו"
176. ב"כ הנאשמים טען עוד, שהיה על המאשימה להגיש חוות-דעת נגדית לזו שהוגשה מטעם ההגנה, במיוחד לאור הקביעה כי קיימים מספר מקורות ריח אפשריים באזור המטמנה, כמו רפתות, לולים, שטחים חקלאיים ועוד, והפנה לקביעת בית המשפט בתיק 44582-12-12, אדמון בלוט נ' טבעפוסט בע"מ, פס' סח לפסק-הדין (פורסם בנבו, 4.2.15):
"נוכח המבנה הטופוגרפי הייחודי של האזור נשוא בקשת האישור, ונוכח הימצאותם של גורמים נוספים באזור המהווים פוטנציאל למפגעי ריח, היה מצופה כי המבקשים יצרפו לבקשת האישור חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיהם, או לפחות יבקשו להתיר להם להגיש חוות דעת נגדית, לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם המשיבות...