הלכה היא, כי עצם העובדה שמנהל פעל כאורגן של חברה, איננה פוטרת אותו אוטומטית מחבות אישית בעוולות נזיקיות שביצע בעצמו במסגרת תפקידו, ומחבות חוזית בגין חוסר תום לב במו"מ, גם אם המו"מ נוהל על ידו כשלוח החברה. ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (פ"ד מח(5) 661, 698); ע"א 230/80 פנידר בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 723; ד"נ 7/81 פנידר בע"מ נ' קסטרו פ"ד לז (4) 673). עם זאת, כדי להטיל חבות אישית כזו, יש להוכיח התנהגות סובייקטיבית המגלמת את יסודות העוולה ונסיבות החורגות ממהלך העסקים הרגיל של תפקיד המנהל בחברה, ולו גם חברה בקשיים.ב
כפי שנפסק בע"א (חי') 2782/04 נצר חברה לסחר בע"מ נ' נבואני סאלח (פורסם באתר נבו):
"נכון כי לא כל אימת שעסק נקלע לקשיים כספיים יש לצפות ממנהליו ובעליו כי יפסיקו כל פעילות ויכסו את החובות לנושים. אך טבעי וסביר כי המנהלים ובעלי העסק יעשו כל מאמץ להצילו. אולם ניסיונות אלו לא יכולים להעשות תוך סיכונם של ספקים שונים מבלי ידיעתם. לו היה המשיב פונה לספקים ומבהיר להם כי לצורך נסיון הבראה הינו זקוק לסיוע ומבקש לרכוש סחורה על סמך ההנחה כי יצליח לאושש את מצב החברה, יתכן שהספקים היו מוכנים ליטול את הסיכון, בין ללא בטוחות נוספות ובין תוך קבלת בטוחות למיניהן. הסתרת מצבה הכספי של החברה לאשורו, כאשר סכנת חדלות הפרעון מוחשית ביותר, מהווה לפיכך חוסר תום לב ויתכן שאף עולה כדי תרמית. גם אם ניתן להבין את רצונו של מנהל להמנע ממסירת מידע על מצב החברה, מידע שמסירתו לנושים עלול למוטט כל סיכוי להבראת החברה, הרי שבחירתו של המנהל להמנע ממסירת המידע, צריכה להעביר אליו את הסיכון שיצר. משמע, להטיל עליו אחריות אישית כלפי הצד השלישי שסמך על המצג שהציג".נ
(כל ההדגשות לעיל ולהלן שלי – נ.מ.ש.)
ההלכה הפסוקה קובעת, כי לא די בידיעת מנהל שהחברה מצויה בקשיים כלכליים על מנת להטיל עליו חיוב אישי בשל אחריותו הניהולית, אלא יש צורך בידיעה ממשית וקונקרטית לגבי חוסר איתנות כספית, ראה ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פד"י נ"ח (4), 693 (2004), בעמ' 700.
כפי שקבעתי לעיל, המשך רישום תלמידים לחברה ממאי 2015 ואילך היווה וגביית שכר לימוד שנתי מהם (להבדיל מפרעון שיקים/חיובי אשראי שוטפים של תלמידים שנרשמו בעבר והחלו זה מכבר את לימודיהם), היה נגוע בחוסר תום לב כלפי אותם תלמידים ביחס לסיכוי כי החברה תוכל לעמוד בהתחייבותה כלפיהם. כך בפרט, כאשר נגבה שכ"ל לשנה שלמה מראש.
אני דוחה את הטענה כי יש לקזז משכר הלימוד ששילמו התלמידים דנן את שווי השיעורים שקיבלו, שכן התלמידים נרשמו לשנת לימודים שלמה שבסופה היו אמורים לקבל תעודת הסמכה מקצועית, אותה לא קיבל אף אחד מהם, ואין מדובר בחוג למטרת תחביב והנאה גרידא.
סיכום
לאור הקביעות דלעיל, והמועדים הרלוונטיים להרשמה ותשלום שהוכחו על ידי התובעים, על הנתבעת להחזיר את הסכומים הבאים לתובעים דלהלן:
אורן פרלמן – 6,470 ש"ח.
ניר פנחס קליינמן – 29,000 ש"ח.
רחלי שץ – 17,000 ש"ח.
טל יעקובוביץ – 33,259 ש"ח.
אילה דיאמנט – 19,149 ש"ח.
עדי כהן – 9,090 ש"ח.
יהונתן ארפי – 25,211 ש"ח.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים דלעיל 139,179 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.15 ועד התשלום בפועל.
כמו כן, אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח.
תביעות יתר התובעים נדחות; בין אם משום שלא הציגו ראיות כלל, כמפורט לעיל, ובין משום שההרשמה והתשלום נעשו על ידם בתקופה בה עדיין לא היה לנתבעת בסיס לסבור כי החברה לא תוכל לקיים את התחייבותה כלפיהם.
ניתן היום, י"א כסלו תש"פ, 09 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
ניצה מימון שעשוע