אפיק משפטי 099 11.04.2012

עדכוני חקיקה ופסיקה

21 מרץ 2012

בעל מניות לא יוכל לתבוע תביעה אישית על נזק לחברה אם הנזק אינו נפרד מהנזק לחברה

בעלי מניות בחברה המצויה בהליכי פירוק הגישו תביעה בגין נזקים שלטענת אותם בעלי מניות נגרמו להם מכך שהנתבעים גרמו ל"קריסתה" של החברה והיכנסה להליך פירוק. בית המשפט חזר על ההלכה המחלקת את עילות התביעה בחברה לשלוש קטגוריות: התביעה האישית, התביעה הנגזרת והתביעה הייצוגית. התביעה האישית, היא תביעתו של בעל מניות בגין נזק שנגרם לו שהינו נזק עצמאי שאינו תלוי בנזק שספגה החברה. התביעה הנגזרת היא תביעה שיכול בעל מניות להגיש בתנאים מסויימים בשמה של החברה בגין נזק שנגרם לחברה (והפיצוי ייכנס דרך כלל לקופת החברה). התובענה הייצוגית היא הליך שבאמצעותו יכול בעל מניות להגיש תובענה בשם קבוצת בעלי מניות של החברה בגין נזק אישי שנגרם לכל אחד מחברי קבוצת בעלי המניות המיוצגת על ידי התובע הייצוגי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה הואיל והתובעים לא הצביעו על עילת תביעה אישית, שאינה נסמכת ואינה תלויה בעילת התביעה של החברה, וכל הנזקים הנתבעים על ידי התובעים כתביעה אישית הם נזקים משניים הנובעים מהנזקים שנגרמו לחברה, בעקבות קריסתה והיכנסה להליכי פירוק.

28 מרץ 2012

לא ניתן לחזות במדויק את הצלחתו של עסק והערכה שהתבררה כלא נכונה אינה דווקא רשלנית

חברה התקשרה בעסקה כושלת ונכנסה מאוחר יותר להליכי פירוק. המפרקים הגישו תביעה לבית המשפט, בין היתר, בגין התרשלות של משרד רואי חשבון שביצע הערכת שווי לעסקה. בית המשפט העליון קבע, כי השירות שסיפק משרד רואי החשבון לחברה הוא הערכת שווי העסקה בעתיד, וזאת בהתבסס על נתוני העבר שנמסרו לו. מכאן, כי טענות המפרקים בדבר אופטימיות יתר המצויה בחוות הדעת, צריכות להיבחן מול הנתונים שהועברו לרואי החשבון ולא מול נתונים מחקריים הנוגעים לשוק ההלוואות. נקבע, כי מבחינה עובדתית משרד רואי החשבון ניתח נכונה את נתוני העבר, ולאור האמור, השאלה המשפטית היא, האם נהג כמעריך סביר, כאשר הניח רואה החשבון, כי החברה תמשיך לפעול באופן דומה גם בשנים הבאות. בית המשפט קבע, כי לא ניתן לחזות במדויק את מידת הצלחתה העתידית של חברה עסקית, וכי קיימים בנסיבות המקרה אין ספור הסברים חלופיים לקריסתה הסופית של החברה. לפיכך, תביעת ההתרשלות נדחתה.

29 מרץ 2012

הפקעת מניות בחברה מהווה פגיעה לא מידתית בזכות הקניין והזכות לחופש העיסוק

ועדת משמעת של חברה המשמשת תחנת מוניות ולאחריה האסיפה הכללית בחברה קיבלו החלטה להפקיע מניות של חבר. בעל המניות טען, כי ההחלטה מקפחת, נגועה בחוסר תום לב ומטרתה היחידה היא להענישו על סירובו לחתום על ההסכם לרכישת שירותים ועל כך שהגיש תביעה לבית הדין לעבודה. החברה טענה, כי תקנון החברה מחייב את חברי החברה למלא אחר כל הוראות החברה וכן, כי הגשת תביעה נגד החברה מהווה עבירת משמעת המאפשרת הטלת סנקציות כנגד החבר. בית המשפט קבע, כי הוכח שאילו בעל המניות היה חותם על ההסכם, מניותיו לא היו מופקעות. הפרשנות הסבירה להוראות התקנון, אינה כוללת חובת ציות לכל הוראה של ההנהלה, אלא רק להוראות הקשורות להתנהלות היומיומית השוטפת של החברים בביצוע עבודתם. במקרה דנן, הורתה הנהלת החברה לחבר לחתום על הסכם לרכישת שירותים - נושא שאינו אחד הנושאים שהנהלת החברה מוסמכת לחייב בו את חבריה, ולכן סירוב לבצע את הוראתה – איננו מהווה עבירת משמעת. עוד קבע בית המשפט, כי לא ניתן לפרש את התקנון כקובע, כי הגשת תביעה נגד החברה, מהווה עבירת משמעת או הפרה של הוראה מהוראות התקנון. מכאן, שוועדת המשמעת חרגה מסמכותה והטילה על החבר סנקציה למרות שהוא לא עבר כל עבירת משמעת ובכל מקרה הסנקציה של הפקעת מניות אינה מידתית ופוגעת בזכויות היסוד החוקתיות לקניין ולחופש עיסוק.

02 אפריל 2012

בעל עניין אישי המבקש גילוי מידע מחויב לחשוף את עניינו האישי לגילוי המידע

בית המשפט העליון קבע, כי המערער יצר בעתירתו מצג כאילו הוא מעוניין במידע בכדי לבחון את ההשלכות שיש לפעולותיה של הרשות על איכות הסביבה, אך נמנע מלגלות כי הוא קשור לגורמים עסקיים המתחרים ברשות. אומנם החוק קובע, כי המבקש אינו חייב לציין את הטעם לבקשת גילוי המידע, אך לעניינו האישי של מבקש המידע במידע יכולים להיות השלכות כבדות משקל על השיקולים הרלוונטיים שאותם רשאית הרשות לבחון בבואה להחליט האם יש למסור מידע שנתבקש או שמא היא רשאית לסרב למוסרו. אי חשיפת הקשר שהיה למערער עם מתחרים עסקיים של הרשות היווה התנהלות בחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש.

28 מרץ 2012

פרסום לשון הרע באמצעות רשת האינטרנט מתיר הגשת תביעה בכל מחוז שיפוט בארץ

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור בעניין סמכות מקומית בתביעת לשון הרע. באותו עניין הוגשה תביעה לשון הרע לבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתה נטען כי פורסמו פרסומים שקריים, מתוך כוונה להוציא דיבה, להרע ולהזיק, באמצעות אתרים שונים ברשת האינטרנט. הנתבע טען כי לבית המשפט אין סמכות מקומית מכיוון שהנתבע מתגורר בירושלים. בית המשפט העליון קבע, כי המקרה דנן מיוחד משום שהמעשה, פרסום לשון הרע, התבצע באינטרנט, אליו קיימת גישה מכל מקום. עת המעשה התבצע בכל מקום, אזי כי כל בית משפט בארץ קונה סמכות לדון בתביעה. בית המשפט הוסיף וציין, כי בתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, נוכח מימדיה של המדינה, והמרחק הקטן בין מחוזות השיפוט. בענייננו, בית המשפט במחוז מרכז קנה סמכות לדון בתביעה משום שגם במקום מושבו בוצע הפרסום באינטרנט.