עובד פיתח בזמנו החופשי ועם שותף מיזם פרטי ואף הציע אותו למעסיק, שסירב. העובד זומן לשימוע בגין סעיף בהסכם ההעסקה האוסר על כל עיסוק אחר ללא הסכמת המעסיק בכתב ולאחריו פוטר ומחשבו, שעליו היו גם דברים פרטיים, נלקח מחדרו. מאוחר יותר הממונה על העובד אף סיפר לעובדים אחרים בחברה כי העובד פוטר בשל הפרת חובות אמון.
בית הדין קבע שהפיטורים היו כדין ודחה גם את התביעה בגין עילת לשון הרע בשל חשיפת סיבת הפיטורים. אמנם הסכם העבודה אסר על כל עיסוק אחר בשכר או ללא שכר, אך יש להבחין בין מצב שבו עובד גוזל "סוד מסחרי" של המעסיק לצורך עבודה אצל מתחרה או הקמת עסק מתחרה של עצמו, לבין פיתוח רעיון לעיסוק עתידי. רצונו של מעסיק למנוע מעובדים להתחרות בו אינו בגדר "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הגבלת חופש העיסוק שלהם מכיוון שהוא נוגד את תקנת הציבור. עם זאת, מהראיות עולה שהעובד השתמש בשם של מעסיקו כדי לקדם את הפרויקט הפרטי שלו ולכן הדבר מהווה הפרת חובות אמון שהצדיקה פיטורין.
המעסיק רשאי היה לקחת את המחשב של העובד, אך לא היה רשאי להיכנס לתוכנו. כאן לא הוכח שהמחשב נפרץ או המעסיק חדר לדואר הפרטי של העובד אלא רק שהמעסיק שינה את הסיסמא כדי למנוע מהעובד גישה לחומר ולכן בית הדין דחה את התביעה בגין פגיעה בפרטיות. עוד, בית הדין קבע, כי הוראות חוק איסור לשון הרע לא יכולות להביא למצב שלפיו כדי למנוע פרסום לשון הרע יהיה צורך לשקר או לא לומר את האמת. כאן, הממונה אמר דברים על פי האמונה המלאה של הממונה באמיתותם בכדי לתאר מצב שנוצר ולא בכדי להשפיל או לבזות את העובד ולכן אינו אחראי בלשון הרע.