סיווג הכנסת כספים לחברה כהשקעה או הלוואת בעלים ייקבע לפי שורת מבחנים ולא השם בלבד

בעת הקמת חברה השקיע בעל מניות מאות אלפי שקלים כהלוואה כנגד הקצאת מניותיו.  החברה סירבה להחזיר את ההלוואה בטענה שהיא מצויה בהפסדים.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי יש לאמץ את הקביעה שנקבעה בארצות הברית בענייןAutostyle Plastics, Inc. 269 F. 3d 726, 750-751 (6th Cir. 2001) לפיה, לשם סיווג כספים שעוברים כהלוואה (שאותה יש להשיב) או כהון (הגם שהוא נרשם כהלוואת בעלים ויוחזר באותה דרך בה משולמים דיבידנדים, לרבות מבחן רווח והחלטת דירקטוריון), יש לבחון שורה של מבחנים מהותיים שהם: השם שניתן להלוואה; קיומו או העדרו של מועד פירעון ולוח סילוקין; קיומו או העדרו של שער ריבית ותשלומי ריבית; מקור ההחזרים (האם ההחזרים מותנים בקיום רווחים); האם הון החברה מספק או שמדובר במימון דק; הזהות בין המלווים ובעלי המניות והיחס בין גובה ההלוואה לבין חלקם של המלווים בהון המניות; קיום בטוחה למתן ההלוואה; יכולת החברה לקבל מימון חיצוני; המידה בה ההלוואות כפופות לתביעות של נושים חיצוניים; המידה בה ההלוואות שימשו לרכישת נכסי הון; וקיומה או העדרה של קרן לפדיון להבטחת החזר התשלומים.  במקרה זה רוב המבחנים מראים שמדובר בהשקעה הונית ולכן לא מדובר בהלוואה שבה המלווה יכול לדרוש החזרתה.