אזרחית זרה התחתנה עם ישראלי ומספר חודשים לאחר שנולדה להם בת (אשר קיבלה אזרחות ישראלית עם לידתה) נפרדה ממנו בשל אלימות מצידו. משרד הפנים סירב לאפשר לאם להמשיך בהליכי קבלת אזרחות ישראלית.
בית המשפט העליון קבע, כי התפרקות התא המשפחתי – בין אם מחמת גירושין ובין אם מחמת פטירתו של בן הזוג הישראלי – תוביל, בדרך כלל, לקיצו של ההליך המדורג למתן אזרחות לבן זוג זר ולהרחקת בן הזוג הזר מישראל. עם זאת, כדי למנוע הסתרת מקרי אלימות וניצול לרעה על ידי בן זוג אלים של הסטטוס של בן הזוג השני, במצב בו פקיעת הקשר התרחשה בשל גילויי אלימות מוכחים וברורים, הוכחה כנות הקשר ולבני הזוג ילד משותף אשר מצוי בקשר עם בן הזוג האלים, קיימת וועדה מיוחדת ברשות האוכלוסין ששוקלת את נושא האלימות, טובת הילד והזיקה של המבקש והילד המשותף לישראל ומחליטה האם יש לאפשר לבן הזוג הזר קבלת מעמד בישראל על אף סיום ההליך המדורג. בוועדה, שיקול טובת הילד חובר לשיקולי הזיקה לישראל והאלימות ומעצים את הנטייה להסדרת מעמד ההורה הזר. כאן הוועדה כלל לא שקלה את שיקולי האלימות ולכן נקבע כי החלטתה לא היתה כדין והיא נדרשת לבחון מחדש את הנושא.