הסכמה רבת שנים בין שותפים במקרקעין עשויה ליצור זכויות שימוש בלעדיות בקרקע

שטח קרקע המוחזק במשותף על ידי שתי משפחות מחולק בגדר הקיימת במשך עשרות שנים.  בשלב כלשהו טענה אחת המשפחות שחלקה של המשפחה השניה גדול יותר וכך נפגע השוויון בין השותפים בקרקע.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי בעלותו של כל אחד מהשותפים מתפשטת בכל חלק וחלק שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. מכוח עיקרון זה אין אחד השותפים יכול לנכס לעצמו שימוש ייחודי ובלעדי בחלק מסוים במקרקעין אך כל שותף יכול לעשות שימוש סביר במקרקעין ללא הסכמת יתר השותפים, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. עם זאת, כאשר הייתה הסכמה בין המשפחות לעניין חלוקת השטח ביניהן וכך פעלו במשך שנים, נוצר הסכם המחייב את הצדדים, אף אם אינו בכתב ואינו רשום בלשכת רישום המקרקעין.