על משפט שלמה וסכסוכים בין בעלי מניות

יזם בעל חזון וידע ייחודי הציע לחברו, איש עסקים, להשקיע כסף במיזם עסקי והשניים הקימו יחד חברה שאותה החזיקו וניהלו במשותף. לאחר מספר שנים נוצר בין החברים סכסוך חריף שהביא לאובדן אמון מוחלט ביניהם. היזם, שהגה את הרעיון, דרש לקבל לידיו את החברה בשל זיקתו הרבה אליה ואילו חברו, המשקיע, דרש לפרק את החברה או למכור אותה לכל המרבה במחיר. כיצד יש להכריע במשפט שלמה זה?

בסכסוכים בין בעלי מניות בהן מתעוררת שאלה של קיפוח בעל מניות או מצב של "מבוי סתום" או "אובדן אמון" מעניק הדין הישראלי לבית המשפט מרחב גמישות ושיקול דעת רחב באופן שיאפשר את התאמת הפתרון הצודק תחת הנסיבות. לעיתים, כאשר אין מחלוקת שעל הצדדים להיפרד ויפה שעה אחת קודם, עולה השאלה כיצד יש לערוך את הפירוד בין הצדדים. מבין המנגנונים המקובלים האפשריים ניתן למצוא: פירוק החברה; רכישה כפויה של מניות צד אחד על ידי האחר בהתאם למחיר שייקבע על ידי מעריך שווי חיצוני; ביצוע התמחרות בין הצדדים בשיטות שונות ועוד. פירוק החברה כפתרון להיפרדות נחשב ברוב המקרים כסעד קיצוני ובדרך כלל יינתן רק כמוצא אחרון וכשאין פתרון אחר (למשל, כשהסכסוך גורם לשיתוק מוחלט של החברה, שלא מאפשר לה לתפקד).

צד לסכסוך עשוי לדרוש את ההיפרדות אך בתנאי שיקבל לידיו את מניותיו של הצד האחר (באמצעות מכירה כפויה) משום שלגישתו הוא בעל הזיקה הגבוהה ביותר לחברה. כך, למשל, במקרה שנדון בפברואר, 2018, בבית המשפט העליון ניתן סעד של מכירה כפויה ונקבע כי בעל מניות המחזיק ב50% מחברה שבבעלותה יקב בוטיק ירכוש את המניות המוחזקות על ידי בעל המניות האחר. באותו מקרה, בעל המניות שדרש לרכוש את מניותיו של האחר היה, בין היתר, זה שהקים את החברה והעסק ושימש כיינן של היקב אשר ליווה את תהליך הייצור כולו, החל מגידול הענבים וכלה בייצור היין כאשר גם היקב וגם הכרם היו בנחלה בה התגורר. מאידך, בעל המניות האחר היה איש עסקים שכל זיקתו לעסק ולחברה היה כלכלי ולא התעניין כלל בנעשה בחברה ואף עתר לסעד של פירוק החברה.

עם זאת, לא בכל מקרה יוכל בעל מניות להכתיב את התנאים להיפרדות, באמצעות מכירה כפויה, גם אם היה מעורב באופן כזה או אחר בניהול החברה. כך, למשל, בפסק דין שניתן ביוני, 2022 בית המשפט סירב להעניק לבעל מניות בחברה משפחתית סעד הכופה על אחיו את מכירת מניותיו וזאת למרות שהיה, לכאורה, בעל יתרון מסוים עליו, מאחר שהוא זה שניהל את החברה. במקרה זה, בית המשפט קבע שלשני הצדדים זיקה שהיא מעבר לכלכלית גרידא מאחר שמדובר בעסק משפחתי אשר יוסד על אביהם והתקבל בירושה בחלקים שווים. לכן, בנסיבות אלה העדיף בית המשפט ליישם מנגנון היפרדות שוויוני יותר באמצעות מכרז שבו הצדדים מגישים את הצעותיהם באופן סימולטני, והצד שמציע את ההצעה הגבוהה הוא זה שירכוש את חלקו של השני, אך הרכישה תתבצע לפי המחיר שהציע השני (קרי, על פי המחיר הנמוך מבין שתי ההצעות), כך שלכל אחד הזדמנות שווה לרכוש את מניותיו של האחר.

חשוב להבין, כי לבית המשפט סמכות רחבה ביותר לנקוט בכל מנגנון על פי שיקול דעתו ולרוב לא ניתן יהיה להכתיב מראש את אופן ההיפרדות. פניה לבית המשפט ללא היערכות מוקדמת והבנת מלוא החלופות האפשריות, עלולה לגרום לכך שהצדדים יגררו להליכים משפטיים יקרים מחד, כשאת התוצאה המיוחלת לא תמיד ניתן יהיה להבטיח מראש, מאידך. יתרה מכך, עשוי גם להיות מצב בו בית המשפט ימנה כמפרק גורם חיצוני חסר כל זיקה לעסק או הבנה כלכלית ועשוי לגרום לקריסה מוחלטת של העסק אשר עליו נאבקים הצדדים. לכן, רצוי טרם פנייה לבית המשפט להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום ניהול סכסוכים בין בעלי מניות ולהיערך היטב. אותו עורך דין יוכל אולי גם לסייע ביישוב המחלוקות בין הצדדים ולנסות להימנע כלל מהצורך לפנות לבית המשפט.