49. אף אין חולק כי בפועל לא נעשה ניסיון להשוות את תנאי ההעסקה של התובעות לעובדי המשתמש, בין עובדי הנתבעת 1 לבין עובדי הקניון, והתובעות לא נקלטו לעבודה אצל המשתמש לאחר 9 חודשי העסקה. לא הוצגה ולו ראשית ראיה לפיה התובעות היו אמורות להיקלט כעובדות של הנתבעת 1, או של הקניון. התובעות העידו כי לא נאמר להם דבר אודות שינוי צפוי לאחר 9 חודשי העסקה (עדות התובעת 1, עמוד 6 שורות 1- 3). משמע, במהלך תקופת ההתקשרות, להבדיל מן הטענות שהועלו בדיעבד, העסקת התובעות לא תאמה את המתחייב בהעסקה בענף כוח האדם.
50. ההתקשרות בין הנתבעות מוסדרת בחוזה משנת 2014 (נספח 2 לתצהיר מר פרצ'יק, להלן גם: "החוזה"). עניינו של החוזה, בהתאם לפסקאות הראשונות, קבלנות משנה בדרך של "העמדת עובדים" לביצוע השירותים של הנתבעת 1, העוסקת ב"מתן שירותי ניקיון, אחזקה, בקניונים ובמוסדות". הנתבעת 1 היא חברה המספקת שירותי ניקיון (סעיף 6 לתצהיר מר פרצ'יק), חל עליה צו ההרחבה של ענף הניקיון (עדות מר פרצ'יק, עמוד 38 שורות 16 – 18), ולעמדתה החוזה נועד לאספקת עובדי ניקיון.
51. במסגרת החוזה והתמחיר המצורף לו, התחייבה הנתבעת 2 לשלם לעובדים זכויות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון. כך אישר עד הנתבעת 2 מר טרואבה, בזו הלשון:
"ש. הפניתי אותך לסעיף 2.7, אני גם מפנה לתמחיר.
ת. בדיוק, זה מה שרציתי לראות.
ש. לתמחיר גם. אפשר גם להפנות אותך לשם. דקא התחייבה לשלם לעובדים שלה זכויות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, נכון או לא נכון?
ת. על פי סעיף 2.7 זה נכון...." (עמוד 103 שורות 5- 9).
משכך, מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, הוא העובדים המועסקים בהתאם לחוזה. מר טראובה מוסיף וטוען בעדותו, כי בפועל התנהלות הצדדים בקיום החוזה לא תאמה את צו ההרחבה בענף הניקיון, אך העובדה כי ייתכן שהצדדים הפרו התחייבויות לטובת צד ג' אינה פוגעת בזכויותיו.
52. הצדדים הכבירו מילים והאריכו בטענות בשאלת תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון על העסקת התובעות. זאת, בעוד שאלה זו כבר הוכרעה בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הנתבעות שלפנינו לעובדיהן, בנסיבות דומות, בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בברע (ארצי) 13248-05-19 ד.ק.א ניקיון ורעיון בעמ נ' AGAVE KEDAN, (13.5.19), שם נקבע כי (ההדגשות אינן במקור):
"אשר ל"כובעה" של ד.ק.א כקבלן ניקיון במסגרת ההתקשרות עם שחקים - בית הדין האזורי קבע, בסעיף 36 לפסק דינו, כי "בענייננו עסקינן היה באספקת עובדי נקיון לעבודת נקיון הן למזמין (נתבעת 2) [שחקים - א.א.] והן לסינמה סיטי [הלקוח - א.א.]". קביעה זו של בית הדין האזורי היא קביעה עובדתית המבוססת, בין היתר, על הוראות הסכם ההתקשרות.
לעניין זה יוזכר כי ב"הואיל" השני שבהסכם ההתקשרות נקבע כי ד.ק.א היא "בעל עסק למתן השירותים כאמור", קרי אותם שירותים שפורטו ב"הואיל" הראשון ("שירותי ניקיון, אחזקה, בקנינים ובמוסדות"). לא נאמר שם שירותי כוח אדם. עוד נקבע ב"הואיל" השלישי כי ד.ק.א מעניקה לשחקים "שירותים של קבלן משנה". אמנם נאמר בהמשך כי יהיה זה "בדרך של העמדת עובדים המועסקים אצלו" ואמנם לפי חומר הראיות הציוד, החומרים והממונה היו של שחקים. אלא שבהינתן כי בהסכם ההתקשרות חויבה ד.ק.א לשלם לעובדים במסגרת ההתקשרות גם לפי צו הניקיון, כי מתלושי השכר של העובד עולה כי שכרו שולם לפי צו הניקיון, כי בחלוף תשעה חודשים לא נקלט העובד בשחקים (חרף טענת ד.ק.א כי עבד עשרה חודשים), ומשד.ק.א "לא נוהגת להשים את עובדיה אצל המזמינים" (עדות עד ד.ק.א בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 7 וכן עמ' 33 לפרוטוקול ש' 14) - קביעת בית הדין האזורי כי ד.ק.א פעלה כקבלן ניקיון היא קביעה מבוססת בדין שאין כל הצדקה להתערב בה.
מעבר לאמור אוסיף - ובשלב זה נוכח הקביעה העובדתית כאמור יהיה זה למעלה מן הדרוש ומבלי לקבוע מסמרות, במקרה שבו קבלן ניקיון "משרשר" את עבודת הניקיון לקבלן "כוח אדם" באופן שעלול להביא לתוצאה שלפיה "יעקפו" הוראות צו הניקיון, הרי שעל פני הדברים הנטייה תהיה לראות בקבלן "כוח האדם" קבלן ניקיון.
כך או כך, שעה שד.ק.א התחייבה כלפי שחקים לשלם לעובדיה במסגרת ה"שירותים" לפי צו הניקיון, ושעה כי בתלושי השכר נראה כי ד.ק.א. יצרה מצג שכזה כלפי העובד (למשל, תעריף דמי הבראה וקרן השתלמות לפי צו הניקיון), הרי שבדין נפסקו לעובד זכויות לפי צו הניקיון - בין בשל תחולה ישירה של צו הניקיון (היותה של ד.ק.א קבלן ניקיון) ובין בשל תחולה עקיפה (מכוח ההסכמה)".