5. בהתייחס להגנה שבסעיף 14 לחוק בחן בית משפט קמא בראי הראיות שהונחו לפניו כל פרסום ופרסום וקבע כי לא הוכחה ביחס לכל אחד ואחד מהם, טענת "אמת דיברתי". כך גם קבע כי לא הוכחו ההגנות שעניינן "תום לב", המעוגנות בסעיפים 15-17 לחוק.
תמצית טיעוני המערער
6. המערער מלין לפנינו על דחיית טענותיו לתחולת ההגנות הקבועות בחוק, כאשר דומה כי את עיקר יהבו משליך הוא על זו הקבועה בהוראת סעיף 13(9) לחוק.
עוד ובנוסף משיג הוא על פסיקת פיצוי כספי בגין פרסום בפייסבוק, סעד אשר, לדידו, כלל לא נתבע בכתב התביעה.
דחיית הטענה לתחולת ההגנות הקבועות בחוק
7. לטענת המערער שגה בית משפט קמא "כאשר לא החיל את הוראת סעיף 13(9) במקרה דנן", זאת מ"שהפסיקה הכירה – ובמפורש – בכך שדברים הנאמרים על ידי חבר מועצה מקומית אגב דיון של המועצה, למצער בנושא של סדר יומה, הם "פרסום מותר" שאינו מקים עילה לתביעת לשון הרע".
7.1 לעמדתו, דבריו מושא התביעה נאמרו "במהלך ותוך כדי דיון בישיבת מועצת העיר שבה נדונה שאלת מינוי המשיב לממלא מקום ראש העיר בהתאם לסעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הראשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה – 1975" (ההדגשה במקור) ומשכך מצויים הם "בליבת חופש הביטוי של נבחר ציבור" ו"נהנים מהגנה מוחלטת מפני לשון הרע" (ההדגשה במקור). מועצת העיר היא הגוף המוסמך על פי דין לאשר בחירת ממלא מקום ראש עיר ועל כן בישיבה שנועדה, בין השאר, לתכלית זו "מותר גם מותר לחברי המועצה לשאת דברם בעניין", מה גם ש"המערער קיבל היתר מפורש מיו"ר הישיבה לשאת דברים בנושא שעמד על סדר יומה של המועצה, באומרו כי "יש זכות השבה לחבר מועצה" ודבריו "נועדו להניח את הידוע לו בפני חברי מועצת העיר והציבור קודם לקבלת החלטה על המינוי" ובאופן זה מגשימים הם את "חופש הביטוי הפוליטי", אותו נועדה הוראת סעיף 13(9) לחוק לאפשר באופן מלא וללא מורא.
7.2 עוד נטען כי שגה בית משפט קמא כשהסיק ממארג הראיות שבאו לפניו את המסקנה כי המערער לא השכיל להרים את נטל הראיה ולהוכיח כי דבריו היו אמת כך שבאים הם בד' אמות ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק ויותר מכך גם בגדרה של ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק, לרבות ובמיוחד זו שבסעיפים קטנים (2) ו- (4).
פסיקת פיצוי כספי בגין הפרסום בפייסבוק
8. לטענת המערער שגה בית משפט קמא כשפסק למשיב פיצוי כספי בגין הפרסום בפייסבוק, זאת משבכתב התביעה עתר האחרון לסעד של "צו עשה" בלבד ביחס לפרסום זה (ראו סעיף 59.1 לכתב התביעה).
לעמדתו, למקרא כתב התביעה נהיר הוא כי בעוד סעיף 59.1, שעניינו "צו עשה", מתייחס לפרסומים בפייסבוק, הרי ש"פיצוי כספי" נתבע בסעיף 59.2 ביחס לחמשת הפרסומים הנזכרים בסעיף 49 לכתב התביעה – דברים שנאמרו על ידי המערער בישיבת מועצת העיר, ומש"הכלל הוא כי מי שתובע לצו- "לפיצויים לא יהיה זכאי" (ההדגשה במקור) לא היה מקום לזכות את המשיב בפיצוי, מה עוד שסעד זה כלל לא נתבע.