בנסיבות אלו, אורן – המנצח – יוכל לבוא על תיקונו רק אם יעלה בידו להיפרע מהאנשים אשר עמדו מאחורי החברות, או חלקן. בראש רשימתם של אנשים אלו, המזוהים, ללא יוצא מן הכלל, עם קבוצת כהן, עומדת גב' כהן.
7. דומני שלא אטעה אם אתאר את פועלה של גב' כהן במסגרת מלחמת ההתשה המשפטית, שכאמור נוהלה נגד אורן, כשוות ערך לפועלו של קצין אג"ם, אם לא של אלוף הפיקוד. גב' כהן והחברות שבשליטתה עשו כל שלאל ידן כדי להכשיל את מימוש החנות המשועבדת לטובת אורן; וכך היא גם העידה על עצמה בריש גלי בעמדה בפני בית משפט קמא. כחלק מקבוצת כהן, גב' כהן גם היתה גורם משמעותי, אם לא דומיננטי, בהליכי סרק אשר נועדו לסכל או לדחות את מימושו של החוב הכולל שקבוצת כהן חבה לאורן. מדובר במעשים שנמשכו שנים רבות ואשר כללו – נוסף להתעלמותה הבוטה של קבוצת כהן מחובתה הברורה להחזיר לאורן את כספו – אי-קיום הוראות שניתנו על ידי בתי המשפט.
8. מעללים אלו, שגב' כהן עמדה במרכזם, נעשו בחלקם הגדול על רקע של הסכם מיום 3.12.1996, אשר נכרת בין אורן לקבוצת כהן. בהתאם למוסכם בין אורן לקבוצת כהן, הסכם זה (להלן: הסכם הבוררות או ההסכם) קיבל תוקף של פסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתאריך 1.9.1997 בגדרי ה"פ 947/97 (השופטת ע' סולומון צ'רניאק). הסכם הבוררות היווה קו פרשת המים בהסדרת החוב שקבוצת כהן חבה לאורן: הוא הגדיר מחדש את שיעור החוב; קבע את הריבית שתיווסף לקרן החוב הבלתי מסולקת; והסדיר את דרכי הפירעון של החוב על ידי מימוש הנכסים ששועבדו לטובתו של אורן (סעיפים 7-2 להסכם). במסגרת זו, פירט ההסכם וקבע כי השעבודים אשר נרשמו לטובת אורן על נכסי המיזם, כולל החנות, ימומשו באופן שיבטיח לאורן 25% מתמורתם (סעיפים 4 ו-5.2.1 להסכם). לבסוף קבע ההסכם כי הפרתו "על ידי צד באופן שתכשיל את ביצוע ההסכם תזכה את הצד הנפגע בפיצויים מוסכמים קבועים מראש בסכום של 125,000 דולר ארה"ב" – סכום שנקבע "בעיקר בהתחשב בעובדה כי סכום החוב איננו כולל את כל הסכומים להם אורן זכאי והוא ויתר עליהם כפוף לביצוע הסכם זה" (סעיף 9 להסכם). החברות שבשליטת גב' כהן הצהירו מצדן – בגוף ההסכם, שגם הן חתומות עליו – כי הן מסכימות לביצועו ולמימוש השעבודים על הנכסים, כולל החנות. ביחס להסכמה זו, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בגדרו של ת"א 57401-01-13 [פורסם בנבו] (השופטת ד' אבניאלי) (28.11.2016) אשר קבע כי "הסכם הבוררות כולל התחייבות מפורשת בחתימתן של [החברות שבשליטת גב' כהן – א.ש.] כי הן מסכימות לכך שהחנות תשמש להבטחת החוב לאורן, ביחד עם נכסים אחרים. משכך, ההסכמות נושא הסכם הבוררות מחייבות את [החברות – א.ש.]" (שם, בפסקה 10). קביעה זו היא בגדר פלוגתא פסוקה שאין עליה עוררין במסגרת היחסים המשפטיים שבין החברות הללו, וגב' כהן עצמה, לבין אורן (ראו נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 522-520 (1991)).