בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3042/19
לפני: כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
המערער: עו"ד אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב יצחק יפה
נ ג ד
המשיבים: 1. אלימלך רייכמן
2. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר, סגן נשיא) מיום 13.4.2019 וערעור על החלטתו מיום 26.5.2019 בתיק פש"ר 026420-08-16.
תאריך הישיבה: י"א בחשון התשפ"א (29.10.2020)
בשם המערער: בעצמו; עו"ד אופיר גנץ
בשם משיב 1: עו"ד יהושע גבעון; עו"ד זיו אריאלי
בשם משיב 2: עו"ד רועי נירון
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר, סגן נשיא) בפש"ר 26420-08-16 מיום 13.4.2019, בו נקבע כי למשיב 1 (להלן: המשיב) מעמד של נושה מובטח בהליכי פשיטת רגל בשל קיומה של הערת אזהרה שלילית שנרשמה לטובתו על נכס מקרקעין של מר יצחק יפה (להלן: החייב); ועל החלטת בית המשפט מיום 26.5.2019 בה נקבע כי גם ריבית הפיגורים שנצטברה על סכום החוב של החייב כלפי המשיב היא חלק מהחוב המובטח.
הרקע לערעור
1. ביום 26.5.2015 נחתם הסכם מסגרת בין המשיב לבין החייב, במסגרתו הסכים המשיב להעמיד לחייב אשראי מעת לעת (להלן: הסכם המסגרת). להבטחת פירעונו של האשראי, נקבע בהסכם כי החייב יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עסקה במגרש הידוע כגוש 7790 חלקה 49 שבבעלותו (להלן: המקרקעין) וכן על שטר משכון זכויותיו במקרקעין לטובת המשיב.
2. בהתאם לאמור בהסכם המסגרת, ביום 31.5.2015 נרשם משכון על המקרקעין אצל רשם המשכונות לטובת המשיב. המשכון נרשם בעקבות הודעת משכון, אך לא נלווה אליה שטר משכון. בנוסף, ביום 9.6.2015 נרשמה על המקרקעין "הערת אזהרה שלילית" לטובת המשיב, בדבר התחייבות החייב להימנע מביצוע עסקה במקרקעין. המשיב העמיד מעת לעת אשראי לחייב על יסוד הסכם המסגרת, עד שביום 5.7.2016 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה פרטני, בו הצהיר החייב כי הוא חייב למשיב עד לאותו מועד סך של 1,050,000 $ והוא מקבל הלוואה נוספת בסך של 500,000 $ (להלן: הסכם ההלוואה הפרטני). גם במסגרת הסכם זה הוסכם כי החייב ישעבד את המקרקעין למשיב להבטחת התחייבויותיו. חלקן של ההלוואות שניתנו לחייב נפרע, אך יתרת החוב שלא נפרעה הסתכמה נכון לחודש ספטמבר 2016 בלמעלה מ-4,000,000 ש"ח.
3. בחודש אוגוסט 2016 נפתחו הליכי פשיטת רגל נגד החייב ולימים הוא הוכרז פושט רגל. במסגרת הליכי פשיטת הרגל טען המשיב כי יש להכיר בו כנושה מובטח מכוח הערת האזהרה. ברם, המערער, הנאמן בפשיטת הרגל של החייב, כפר במעמדו של המשיב כנושה מובטח וטען כי יש להכיר בו אך ורק כנושה רגיל. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) תמך בעמדתו של המערער.
4. בפסק דינו מיום 13.4.2019 דן בית המשפט המחוזי בשתי שאלות: האם כוחו של המשכון שנרשם לטובת המשיב ברשם המשכונות יפה על מנת ליצור נשיה מובטחת; האם רישומה של הערת אזהרה שלילית לטובתו של המבקש מקנה לו מעמד של נושה מובטח.
5. באשר לסוגיה הראשונה, לאחר בחינת החקיקה והפסיקה בסוגיה, הכריע בית המשפט כי עסקת משכון שלא נגמרה ברישום משכנתא בלשכת רישום המקרקעין אינה בטלה מעיקרא, ורואים בה כהתחייבות לעשות עסקת משכנתא, להבדיל ממשכנתא תקפה. נקבע כי התחייבות מעין זו שלא נגמרה ברישום, כוחה יפה כלפי נושיו של החייב אם אלה ידעו או היה עליהם לדעת על קיומה. בענייננו, בית המשפט ציין כי המשיב רשם הערת אזהרה שלילית על המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין והפקיד את הסכם המסגרת כמסמך שמכוחו נרשמה הערת האזהרה. על כן, כל נושה שהיה בודק את מצבם הרישומי של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין היה מגלה הן את רישומה של הערת האזהרה והן את דבר קיומו של הסכם המסגרת, ומכאן לומד על קיומה של ההתחייבות לבצע עסקת משכון. נקבע אפוא כי למרות שהמשיב והחייב לא ערכו שטר משכון חרף כוונתם המוצהרת לעשות כן, צד שלישי שהיה מבקש לעמוד על טיבה של הערת האזהרה השלילית שנרשמה על המקרקעין היה יכול לעמוד על נקלה על כוונת הצדדים להעמיד את המקרקעין כבטוחה לפירעון האשראי שנטל החייב מן המשיב. על כן, לכאורה, יצרו המשיב והחייב "משכון מן היושר" אשר גובר על זכויותיהם של נושי החייב והמערער. אולם, נוכח העובדה שלזכות המשיב נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין, לא מצא בית המשפט המחוזי לנכון להכריע בשאלה האם אכן נוצר "משכון שביושר" אשר מכוחו זכאי המשיב למעמד של נושה מובטח. זאת שכן, אם הערת האזהרה יוצרת נשיה מובטחת, ממילא די יהיה בה על מנת לזכות את המשיב במעמד של נושה מובטח, גם ללא קיומו של המשכון. על כן, עבר בית המשפט לבחון שאלה זו.