4. ביום 29.8.2010, פורסמה הודעה על אישור תכנית חמ/23/566 (ילקוט הפרסומים 6131, עמ' 4585). צוין, כי מטרתה לשנות את סעיף 11 לתכנית שלעיל, כך ש"השטחים המיועדים לדרך יופקעו ויירשמו על שם המועצה האזורית חבל מודיעין על פי חוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965". דובר אם כן בשינוי טכני, של דבר החקיקה שמכוחו תֵעשה ההפקעה. סמוך לאחר מכן, ביום 25.11.2010, הודיעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל מודיעין (להלן: הוועדה), על כוונה לרכוש זכויות בקרקע האמורה, משום שהיא נדרשת לצורך ציבורי של דרך (ילקוט הפרסומים 6163, בעמ' 1202). במסגרת ההודעה צוין, כי בעל זכות בקרקע רשאי לדרוש פיצוי בשל רכישת זכותו, כנגד מסירתה, תוך 60 יום ממועד פרסום ההודעה, בצירוף מסמכים המוכיחים את זכותו. ההודעה נעשתה בהתאם לנדרש בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.
5. כפי שניתן ללמוד ממסמך שצירפה פרי אור לסיכומיה (נספח מש/5; מסמך מיום 27.12.2010), רק לאחר פרסום הכוונה להפקיע את הקרקע, ולמעלה משנה מאז פקיעת ההסכם עמה, פנתה פרי אור לרמ"י בבקשה לחידוש החכירה, למשך תקופה נוספת. רמ"י השיבה, כי העניין נמצא בבדיקת המחלקות המקצועיות הרלבנטיות, וכי עם קבלת חוות דעתן, ימשך הטיפול. גם ממועד זה ואילך, הוסיפה פרי אור לשלם דמי חכירה עבור הקרקע (נספח מש/6 לסיכומי פרי אור).
6. בהמשך לפרסום מיום 25.11.2010, הודיעה הוועדה ביום 6.6.2012, כי זכות החזקה בקרקע מושא התכניות שלעיל, תהא לקניינה הגמור והמוחלט של המועצה המקומית חבל מודיעין (ילקוט הפרסומים 6427, בעמ' 4533); ביום 4.9.2012 נתפסה הקרקע.
7. בראשית שנת 2014, נוכח הפקעת הקרקע, פנתה פרי אור לוועדה בדרישה לתשלום פיצויים, עבור תפיסת הקרקע, אובדן המחובר והנטוע, והפגיעה שתיגרם להכנסותיה העתידיות. פרי אור צירפה לדרישתה חוות דעת שמאית, המשקפת לשיטתה את גובה הנזק שנגרם לה. בהחלטה מיום 9.3.2016 – נדחתה בקשתה.
8. בצר לה, פנתה פרי אור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 14751-10-16; השופטת ח' קיציס), וביקשה להצהיר על חיובה של הוועדה בתשלום פיצויים כאמור. בין היתר, טענה פרי אור, כי אכן, תקופת החכירה נסתיימה זה מכבר, אך אלמלא ההפקעה, הייתה רמ"י מחדשת עמה את ההסכם, לתקופה ממושכת נוספת, כפי שאכן פעלה ביחס לחלקות אחרות שנכללו בחוזה החכירה הקודם, ולא הופקעו. עוד טענה פרי אור, כי במועד שבו פקע ההסכם, התרחשו עיכובים בירוקרטיים, שבגינם לא ניתן היה לקדם חתימה על הסכם חכירה חדש. פרי אור הוסיפה, כי רמ"י מעולם לא דרשה את ביטול ההסכם, וכי היא מצדה לא הפרה אותו; ולא הקימה עליה עילה לביטולו. להמרצת הפתיחה, צירפה פרי אור את חוות הדעת השמאית מטעמה.