--- סוף עמוד 21 ---
אציין, כי אף שבקשת האישור לא התבססה במפורש על עילת התרמית, הטענות "לגניבת דעת" מצד בעלי השליטה, בבחינת מזימה שנרקמה מראש, מתמקדות בהסדר התמורות. לעומת זאת, הטענות בנוגע להסדר הצעת הרכש מתבססות בעיקרן על עילות מתחום דיני התאגידים, ובפרט על הטענות כי ההנפקות היו עסקאות בעלי עניין הטעונות קבלת האישור המשולש לפי סעיפים 270 ו-275 לחוק החברות; על עילת הקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות; ועל הטענה להפרת חובות ההתנהגות החלות על בעלי השליטה.
גם בכך יש כדי לתמוך בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, בדבר סילוק הבקשה לאישור בכל הנוגע להצעת הרכש, תוך המשך בירורה בנוגע להסדר התמורות. על כל פנים, מבלי להידרש כלל לטענות אלה לגופן, הרי שלשיטת המבקשים עולה כי אין למעשה כיום כל "פלטפורמה" שבמסגרתה ניתן לברר את הטענה כי עסקת כלל, שעמדה על הפרק עוד לפני המשבר שהביא את אי.די.בי לבית המשפט של חדלות פרעון, הוכשלה במכוון. קשה להלום כי תניית הפטור תחסום בירור של טענת תרמית או טענה לכשל בהתנהלות תאגידית של אדבפ לאחר הסדר החוב המתוקן (הגם שבעת אישור הסדר החוב המתוקן כבר היה ידוע כי אדבפ הפכה לחברה פרטית בבעלותה המלאה של קבוצת אלשטיין). לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי בסיפא להחלטתו כי "בקשת האישור המתוקנת יכול שתכלול התייחסות לאירועים שהתרחשו אחרי הגשת בקשת האישור, ואשר יש להם לשיטת המבקשים השלכה על הנטען בבקשת האישור". משסילק בית משפט קמא על הסף את הטענות הנוגעות להצעת הרכש, עקב תניית הפטור, הרי שבקשת האישור המתוקנת, ככל שתוגש, תתייחס למכלול הטענות הנוגעות להסדר התמורות (ואיני נדרש לטענת באי כוחם של אקסטרה, בן משה והדירקטורים מטעמם, כי ראוי למחוק אותם מהתביעה נוכח יציאתם מהתמונה לאחר שקבוצת אלשטיין הפכה לבעלת השליטה היחידה).
22. סופו של דבר, שדין בקשת רשות הערעור להידחות.
סיכום וסוף דבר
23. ענייננו בהיקף תחולתה של תניית הפטור שנקבעה בהסדר החוב המתוקן, ובשאלה אם יש בכוחה כדי להביא לסילוק בקשת האישור על הסף.
--- סוף עמוד 22 ---
הסדר חוב נועד לאפשר לחברה לצאת לדרך חדשה, ובאספקלריה זו יש, ככלל, לבחון תניות פטור. עם זאת, מצאתי כי במקרה דנן, יש ממש בהבחנה שערך בית משפט קמא בין עילת התביעה בגין הצעת הרכש לבין עילת התביעה בגין הסדר התמורות. הבחנה זו מבוססת על כך שהסדר החוב המתוקן מתמקד בהצעת הרכש, וכן על קביעתו (החלוטה) של בית המשפט של חדלות פרעון כי קיימת זהות בין בעלי מניות המיעוט שאישרו את הסדר החוב המתוקן לבין זכאי ההסדר. לכן - ועל אף שאין להקל ראש בטענות מבקשי האישור כי תביעתם נסבה על ההתנהלות התאגידית של אדבפ בכל הקשור להנפקת הזכויות - מצאתי כי תניית הפטור מובילה לסילוק על הסף של טענותיהם בנושא זה, הנוגע בטבורו להצעת הרכש.
לעומת זאת, תניית הפטור אינה חוסמת את בקשת האישור ככל שהיא נוגעת להסדר התמורות. קביעה זו מבוססת על מספר נימוקים מצטברים: ראשית, וכאמור, הסדר החוב המתוקן עסק בסוגיית הצעת הרכש ולא בהסדר התמורות; שנית, כללי הפרשנות מטים את הכף לטובת פירוש מצמצם של תניית הפטור, וזאת לנוכח העמימות שנוצרה עקב בחירתם המודעת של נסחי הסדר החוב המתוקן להימנע מאזכור ההליך הייצוגי במסגרת תניית הפטור; ולבסוף, דומה כי הבקשה לאישור מבוססת בחלקה על עילות מן הסוג שאין בכוחה של תניית הפטור כדי לחסום את בירורן.
24. אשר על כן, אנו דוחים הן את הערעור והן את בקשת רשות הערעור (שנדונה כערעור). לאור התוצאה אליה הגענו – אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט א' שהם:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ד' ברק-ארז:
1. האם היה מקום לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין הפרת התחייבויות במסגרת הסדר חוב והפרת חובות של נושאי משרה, על סמך תניית פטור שנכללה בהסדר חוב מתוקן שאושר בהמשך? לחלופין, האם היה נכון לעשות כן באופן
--- סוף עמוד 23 ---
חלקי? אלה היו השאלות שבהן התבקשנו להכריע. בעיקרו של דבר, התשובה לשאלות אלה תלויה בפרשנותה של תניית הפטור האמורה. בנסיבות המיוחדות של המקרה המורכב שבפנינו, אני מסכימה לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט י' עמית. בהגיעי למסקנה זו, מצאתי לנכון להדגיש שתי נקודות מרכזיות אשר הנחו אותי בדרכי, ובעניינן אוסיף מספר מלים.
2. דחיית הטענות בעניין תחולתה הגורפת של תניית הפטור – הנימוק העיקרי לדחיית הערעור ברע"א 5938/16 נעוץ בכך שסוגיית תחולתה של תניית הפטור על ההליך מושא הערעור עמדה לנגד עיניהם של מי שהיו אמונים על ניסוחה, עוד קודם לאישור הסדר החוב המתוקן. כפי שציין חברי בפסק דינו, בעת שאושר הסדר החוב המתוקן הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כבר הייתה תלויה ועומדת והמשיבים ברע"א 5938/16 (להלן: המשיבים), שיזמו את הליך התובענה הייצוגית, התריעו על כך. חרף זאת, הנאמנים להערכת הסדר החוב ולביצועו נמנעו מלציין כי תיקונו של הסדר החוב ישפיע על ההליך שיזמו המשיבים, ולבסוף אף בית המשפט של פירוק נמנע מלנקוט עמדה בעניין. אני סבורה שמיטב עורכי הדין, אשר עמלו על ניסוחו של הסדר החוב המתוקן, יכלו להעריך כי במסגרת הסיכונים והסיכויים הגלומים בבחירה שלא להתייחס במפורש להליך התלוי והעומד – שהיה בעל משמעות כלכלית גדולה לצדדים להסדר – קיימת האפשרות כי תניית הפטור לא תחול במלואה על אותו הליך. בנסיבות העניין הדבר צריך אפוא להיזקף לחובתם של הטוענים לתחולה הרחבה של תניית הפטור.
3. דחיית הטענות כי תניית הפטור אינה חלה כלל – מן העבר השני, ולאחר שהתלבטתי בעניין, אני מצטרפת גם למסקנתו האחרת של חברי באשר לכך שתניית הפטור חלה אך באופן חלקי בענייננו. לשיטתי, אם לא נקבע כן – התוצאה המעשית של הדברים תהיה שתניית הפטור נותרת כמעט ריקה מכל מתוכן. בנסיבות אלה, אינני רואה צורך לנקוט עמדה ביחס לקביעותיו הנוספות של בית משפט של פירוק בעניין תוקפו של הסדר החוב המתוקן ביחס לגורמים שלא היו צד להליך או להסדר.
4. לפני סיום, אוסיף כי נקודת המוצא להליך הנוכחי היא תוקפו של הסדר החוב המתוקן, שהפך לחלוט. על כן, אף אם יכלו לעלות טענות ביחס לתוכנו של הסדר זה הרי שבשלב הנוכחי לא ניתן עוד להעלותן, אלא להידרש לפרשנותו בלבד.
--- סוף עמוד 24 ---
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, כ"ז בחשון התשע"ח (16.11.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת