טענה נוספת של המשיבים היא כי אף לו היה מקום לקבל את פרשנות המבקשים לעניין המידע שמותר למסור במסגרת הפרסום, הרי שהם לא הוטעו ולא נגרם להם נזק כתוצאה מכך שהם קיבלו חלק מהמידע כבר בשלב הראשון ולא בשלב השני. המשיבים ציינו כי חלק מהמשיבים ובני משפחותיהם השקיעו בעצמם בהשקעות דומות לאלה של המבקשים – עובדה המפריכה את הטענה לפיה המשיבים ביקשו לרמות משקיעים ולגרום להם להשקיע בהשקעות שאינן כדאיות. בנוסף, המבקשים עצמם לא הוטעו מאחר שהתשואה הצפויה מביאה למסקנה לפיה הם ידעו שההשקעה בקרן אינה השקעה סולידית כי אם השקעה הנושאת סיכון גבוה.
17. המשיבים דחו את הטענה לקיומו של הסכם לא חוקי, וטענו שאין בסיס לסעד של השבה. לגישתם, חוק ניירות ערך אינו קובע סעד של השבה אוטומטית בכל מקרה של אי פרסום תשקיף, ולא ניתן לקבוע זאת בדרך של חקיקה שיפוטית. בהתאם לחוק ניירות ערך, ניתן לקבל סעד של ביטול והשבה רק עם מוכח פרט מטעה בתשקיף (וגם זאת תוך הגבלת זמן), ולא אם הופרה החובה לפרסם תשקיף. לשיטתם של המשיבים, המבקשים מנסים לעקוף את דרישת סעיף 35(א) לחוק ניירות ערך להוכחת הסתמכות על פרט מטעה לצורך השבה.
עוד נטען כי יש לדחות את הטענה לפיה מדובר בהסכם לא חוקי. זאת מאחר שאף בהנחה שחלה על הקרן חובת פרסום תשקיף, מטרתו, כריתתו ותכנו של ההסכם הם חוקיים. עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, לא כל חוזה הנוגד את הדין הוא חוזה בלתי חוקי במובנו של סעיף 30 לחוק החוזים; כי אי החוקיות הנטענת אינה יורדת לשורש אי ההסכמה; כי חוק ניירות ערך קובע סנקציות להפרת הוראותיו, ובין היתר להפרת חובת התשקיף, מבלי שהוא גורע מתוקפו של הסכם שנחתם בניגוד לסעיף 15; כי ניתן להגשים את תכלית חוק ניירות ערך גם מבלי לפגוע בתוקף ההסכם; כי גם אם היה מדובר בהסכם פסול, תוצאתו נתונה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט, ובמקרה הנדון סעד ההשבה אינו מוצדק ואף לא אפשרי. זאת הן משום שההסכם הושלם והן משום שהחלק המרכזי מהסכומים שהמבקשים עתרו להשבתם, שולמו ישירות למיזם ולא לידיה של קרן הגשמה.
המשיבים הוסיפו כי ישנה חפיפה בין טענת אי החוקיות לטענת ההטעיה. לגישתם, במקרה כזה, כאשר יסוד אי החוקיות טמון במהלך הכריתה וחופף לעילת הפגם בכריתה, יש להעדיף את דיני הפגמים על פני דיני החוזה הפסול.
18. עוד טענו המשיבים כי אף אם ייקבע בניגוד לעמדתם כי הקרן הפרה את החובה לפרסם תשקיף, לא קמה למבקשים עילה נגד המשיבים 3-8. ביחס לאחריות מכוח סעיף 52יא לחוק ניירות ערך, נטען כי הסעיף מטיל אחריות לנזק שנגרם למשקיעים כתוצאה מהפרה של הוראות החוק על ידי הדירקטורים, המנכ"ל ובעל השליטה במנפיק. במקרה דנן, המנפיק של יחידות ההשתתפות הן השותפויות המוגבלות (ולא הקרן), ואילו המשיבים 3-8 לא היו בשום שלב דירקטורים, מנכ"ל או בעל שליטה באיזו מהן. מכל מקום, סעיף 52יג לחוק ניירות ערך שולל מקרן הגשמה וממנהליה כל אחריות לנזק. זאת הן משום שמנהלי הקרן לא ידעו ולא היו יכולים לדעת כי במהלך השנים ישתנה הדין לחומרה; הן משום שהם התייעצו עם בני-סמכא ונקטו לכן את כל האמצעים כדי למנוע את ההפרה; והן משום שהמשקיעים ידעו שלא פורסם תשקיף.