16. בסיכומיהם, מבקשים התובעים להסתמך על עמדת הנתבעות (כפי שהועלתה בכתב ההגנה ובתצהירי הנתבעות) לפיה כתבי הויתור הם המכתבים (נספח 14), שנחתמו על ידי התובעים במעמד מסירת הדירות.
לטענת התובעים, המדובר במכתבים עליהם נדרשו התובעים לחתום כתנאי למסירת הדירה. על כל כתב ויתור צוינה הערת הסתייגות בכתב יד של התובעים . כתבי ויתור אלו מאוחרים לטופס חישוב הפיצויים, ועל כן אין התובעים מנועים מלהגיש תביעה לפיצוי לעניין זה.
מעבר לכך, טופס חישוב הפיצויים עליו חתמו התובעים (נספח 13), אינו פרי של הסכמה חופשית ושל משא ומתן, כטענת הנתבעות. התובעים נאלצו לחתום עליו כתנאי לקבלת פיצוי חלקי על ידי הנתבעת. לא ניתן היה לקבל הפיצוי מבלי לחתום על הטופס ללא כל סייג.
אין לטופס חישוב הפיצויים תוקף בהיותו מתנה לרעה על הקבוע בחוק. שכן, אין בכוחו לחסום ממי שסכום תביעתו גבוה יותר האפשרות לתבוע.
בכל הנוגע לתובעים 76-77 (אשר חתמו על הסכם מכר לפני תיקון חוק המכר), הרי שהמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. הניסיון לחסום רוכשי דירה שנגרם להם נזק העולה על 100,000 ₪ בפיצוי בסך זעום של 3,985 ₪ מקים את חזקת הקיפוח. על כן היה על הנתבעת לפצות את התובעים בדמי שכירות ראויים.
17. הנתבעות מצידן, בכתב ההגנה ובתצהירים מטעמן, ציינו כי כתבי הויתור הם המכתבים עליהם חתמו התובעים ואשר צורפו כנספח 14 לתצהירי הגב' מנשרוף.
בסיכומיהן, טענו הנתבעות כי "כתבי הויתור הם טופס חישוב הפיצויים (נספח 13 לתצהיר גב' מנשרוף" (סעיף 25 לסיכומים).
לטענת הנתבעות, טופס חישוב הפיצויים הוא כתב הויתור הנכון (נספח 13) ולא מסמכי גמר החשבון (נספח 14) הכוללים את ההסתייגות של התובעים. לאלו האחרונים, לשיטתן, אין תוקף.
לגופו של עניין, טוענות הנתבעות כי לכתבי הויתור מאפיינים מובהקים של הסכם פשרה, וכוללים ויתורים הדדיים:
א. כך, גובה הפיצוי שניתן נמוך בכ-14% מגובה דמי השכירות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט; מכל מקום, הפיצוי הניתן מצוי בטווח שבין הפיצוי הנדרש לתובעים לבין שיטת הנתבעות.
ב. עדכון מועד המסירה עקב שינויים ותוספות משקף הסכמה חוזית לגיטימית ומחייבת העולה, באותה העת, עם הוראות החוק, ועל כן הפחתת 90 יום מתקופת האיחור במסגרת תחשיב הפיצוי, בהתאם להסכמות למול הקבלן המבצע הייתה לגיטימית.
ג. מנגד, לא נלקח בחשבון עדכון מועד המסירה ב-60 יום בשל המבצעים הצבאיים שאירעו באותה העת.
הנתבעות גורסות כי התובעים ויתרו על טענות לסעדים ופיצויים נוספים המגיעים להם בגין האיחור במסירת הדירה. לעמדתן, כתבי הויתור נחתמו מדעת ובהסכמתם החופשית של התובעים. בשים לב לכך כי כמחצית מהתובעים לא חתמו על כתב הויתור; כשליש מרוכשי הדירות קבלו את הפיצוי וחתמו על כתב הויתור ולא הצטרפו לתביעה; נתאפשר אף לחתום על כתב ויתור חלקי; לא נטען על ידי התובעים כי הנתבעות התנו קבלת הדירה בחתימה על הסכם הויתור; מרבית התובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין; מרבית התובעים חתמו למעלה מפעם אחת על כתב הויתור.
הנתבעות שילמו את הפיצוי החל מחודש אפריל 2015, מועד שקדם למועדי המסירה של הדירות וכן למועד בן הן חבו לשלם פיצוי בגין האיחור. זאת נוכח שלושה חודשי עדכון ושינויים; חודשיים עיכוב בגין צוק איתן ותקופת חסד בת חודשיים.