28. ועתה להכרעתי. עלי להכריע בשאלה מי הוא "לקוח" כפי שעולה מאומד דעת הצדדים, כמשתמע מלשון ההסכם ומהנסיבות. כבר אומר כי מפתיע שלמרות שסוגיה זו מצויה במרכזה של המחלוקת, נתנו הצדדים בידי בית המשפט מעט מאוד כלים להבין מה היתה כוונת הצדדים כשכתבו "לקוח" בסעיף 15 להסכם, וכדי להשיב לשאלה האם גולן היה לקוח של שולטן בעת כריתת ההסכם. לכתב התביעה ולתצהירים לא צורפה רשימת לקוחות שנערכה ערב כריתת ההסכם, מסתבר כי גם להסכם לא צורפה כל רשימת לקוחות, ונראה אפוא כי למעשה לא הונחה כל ראיה שתוכל להאיר את עיני בסוגיה מי עונה להגדרת לקוח שבסעיף 15 להסכם.
29. כפועל יוצא לא הונח בסיס ממשי לכך שיש להגדיר את גולן כלקוח של שולטן לפי סעיף 15 להסכם. בהסכם בעלי המניות לא נזכר שמו של גולן כלקוח של התובעת, לא צורפו חשבוניות שהנפיקה התובעת לגולן והיו יכולות לתמוך בטענתה כי היה לקוח של שולטן, וגם בין המסמכים וההסכמים שנחתמו בין גולן לבין התובעת לא הוזכר גולן כלקוח. כדי שייקבע שגולן 'לקוח' היה מצופה מהתובעת להציג ולו חוזה אחד או מסמך כלשהו שבו מוגדר גולן 'לקוח' של החברה. בוודאי כשלא מדובר בלקוח לפי חוק הגנת הצרכן הרוכש מוצר במרכול או כרטיס להופעה שבעצם התנהגותם יוצרים את החוזה בין העוסק ללקוח (כדברי השופט מאור בה"פ 4246-12-17, עמ' 8), אלא מדובר ביחסים ארוכי טווח בין בעלי מקצוע המיוצגים על ידי עורכי דין, שככל שרצו לקבוע כי גולן הוא לקוח של התובעת לצרכי ההסכם היה מצופה כי הדבר ייכתב ויוגדר בהסכם בין הצדדים. אף הייתי מצפה כי תצורף רשימת לקוחות להסכם בעלי המניות כדי שהסכמת הצדדים תהיה ברורה ויובן לכל מי הוא לקוח.
ואולם לא רק שלא הוצג כל מסמך שבו הוגדר גולן כלקוח, אלא שדווקא מצאתי כי המסמכים שהוצגו תומכים בטענת הנתבעים כי בין גולן לשולטן התקיימה מערכת יחסים של שיתוף פעולה עסקי אד הוק. בעניין זה ראו למשל הסכם שנחתם בין גולן והתובעת בשנת 2008, בקשר להפקת אלבום מהופעתו של גולן בקיסריה (נספח טז לתצהיר דרור), ממנו עולה בבירור כי שולטן וגולן יצאו למיזם משותף שמפירותיו יהנו הצדדים בחלקים שווים (סעיף 5). כך גם בהסכם בין הצדדים הוסכם על מנגנון משותף של קבלת החלטות לפיו ההחלטות יתקבלו בהסכמת שני הצדדים (סעיף 3), וכן הוסכם כי כל אחד מהצדדים יקבל ללא תמורה חלק מתוצריו השיווקים של האלבום (50 יחידות של מוצרי DVD ו-50 יחידות של מוצרי CD; סעיף 18).
יחסים אלו, שבהם מתקבלות החלטות משותפות, ותוצרי הפעילות המשותפות ניתנים לשני הצדדים בשווה, אינם מתיישבים עם יחסי ספק-לקוח שבו הלקוח, לכאורה גולן, רוכש שירותים מהספק, לכאורה שולטן. לטעמי יחסים אלו משקפים דווקא אופי של מיזם עסקי משותף בין צדדים שווים, שנוצר אד הוק. גם העובדה שחלק מזכויות הקניין הרוחני של המיזם (אלבום) נותרו בבעלות התובעת, וחלק בידי גולן תומכים בכך כי מדובר במיזם משותף. ואכן לפי זכותו מכר גולן את זכויותיו הקנייניות באלבומים שהיו בבעלות משותפת של הצדדים (ראו את מכתבו של גולן באמצעות חברת ליאם הפקות) מיום 12.3.2017 ובו הודיע כי הוא כבר אינו שותף של התובעת באלבומים (נספח יח לתצהיר דרור; סעיף 18.1, 18.3 לתצהיר).
30. בהעדר מסמכים לתמוך את הטענה כי גולן היה לקוח של התובעת בעת כריתת הסכם בעלי המניות, ניסתה התובעת לבסס את טענתה באמצעות עדיה. כך, העיד מטעמה דרור, בעל מניות בתובעת ואחד ממייסדי הלהקה, כי התובעת היא שאחראית למעמדו הרם והמבוסס של גולן בעולם הזמר הישראלי. ולשיטתו גולן היה ועודנו לקוח של שולטן (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 10.5.2020) זאת מאחר שהחברה נתנה לו שירותים מוסיקליים במשך שנים (בין היתר כתיבת שירים, הלחנתם, התקשרות עם יוצרים, הפקת שירים ואלבומים, הפקת הופעות אישיות ומשותפות עם להקת אתניקס, ועוד). מטעם התובעת העיד גם מר בן-צור, שכאמור היה מנהל של גולן עד שנת 2005, והעיד כי בתקופה שייצג את גולן היה לקוח של שולטן (סעיף 11 לתצהיר בן-צור, כן ראו עמ' 99 לפרוטוקול).
אלא שעדותם אינה מבססת את עילת התביעה. שכן אל מול עדויות אלה העידו נחמה וגולן מטעם הנתבעים, ומעדויות אלו עולה כי גולן אינו לקוח של התובעת. מאחר שאין בידי להעדיף איזו מן העדויות, ומחמת שהמוציא מחברו עליו הראייה, הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל באמצעות עדויות אלה ולא הוכיחה ברף ההוכחה המתחייב את טענותיה. לכך אוסיף כי עדות בן-צור לא תרמה במאומה להוכחת התביעה, מאחר שבן צור היה מנהל של הנתבע 4 עד שנת 2005(!), עת הפסיק לייצג את גולן, וברור אפוא כי אין ללמוד דבר מעדותו לענייננו. גם עדות דרור לא תרמה לבסס את ראיות התביעה, שכן דרור טען כי גולן היה לקוח של שולטן שסיפקה לו שירותים, אך דברים אלה סותרים את הראיות שהוצגו ומהם למדתי כי השירותים סופקו כחלק משיתופי פעולה עסקיים עם שולטן (ראו למשל נספחים טז, יח). דרור אמנם טען כי גולן היה גם שותף וגם לקוח של שולטן (ראו למשל עמ' 66, 75, 77 לפרוטוקול מיום 10.5.2020), אך בעוד שיש ראיות לשיתוף פעולה עסקי ולבעלות משותפת בקניין רוחני, אין בנמצא ראיות לכך שגולן היה לקוח של התובעת.
31. לאור האמור לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי בעת שנחתם הסכם בעלי המניות, קרי בשנת 2012, ובו הוסכם בסעיף 15 על חלוקת הכנסות מהופעות משותפות של אתניקס עם לקוחות של שולטן, התכוונו הצדדים לנתבע 4. התובעת לא הוכיחה כי גולן היה לקוח של החברה באותה עת, ומשכך כלל לא הוכיחה כי יש לה זכות תביעה לגבי הכנסות נתבעים 1- 3 מההופעות המשותפות שקיימו אתניקס וגולן בשנת 2018.
מכאן שהתובעת לא הוכיחה את השלב השני הנדרש בתביעה למתן חשבונות קרי, הוכחת הזכות לכספים שלגביהם מבוקשים החשבונות.
לסיכום
32. מכל האמור עד כה אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 3-1 למתן חשבונות. התובעת אמנם הראתה כי בין הצדדים יש מערכת יחסים מיוחדת שיכולה להצדיק חיוב הנתבעים 1- 3 למתן חשבונות, אלא שהתובעת לא הוכיחה כי יש לה זכות לכספים שהרוויחו חברי להקת אתניקס מסדרת ההופעות המשותפות שקיימו עם גולן בשנת 2018.
התביעה נגד הנתבע 4 נדחית אף היא, וזאת מהטעמים שציינתי בפסק הדין.
33. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים (ביחד) הוצאות בסך כולל של 70,000 ₪.
ניתן היום, ג' אב תשפ"א, 12 יולי 2021, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי חיאט