5. ביום 5.8.2014, כאמור, פנה המערער – באמצעות בא כוחו עו"ד גולן קשי – לחברה במכתב דרישה לפעול להגשת תביעה נגד תע"א וניסן ולחילופין להמחות את
--- סוף עמוד 6 ---
זכות התביעה למערער (להלן: מכתב הדרישה). במכתבו ציין כי היה ואמית תסרב לפעול כאמור, הוא יפעל להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תביעה נגזרת. החברה – באמצעות באי כוחה ממשרד ליפא מאיר ושות' – דחתה את דרישתו של המערער. במכתבה ציינה, כי הסיבה היחידה שבגינה לא הגישה החברה תביעה כנגד תע"א היא סירובו המתמשך של המערער להעביר את המסמכים והמידע שנדרשו ממנו.
מכאן הבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
6. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התמודד עם שתי סוגיות מרכזיות: הראשונה, האם ובאיזו מידה צריך בית-המשפט להתערב בשיקול הדעת של האורגנים הרלוונטיים בחברה שהחליטו שלא להגיש תביעה נגד תע"א. זאת, בין היתר, על רקע השאלה האם ההחלטה נהנית מהגנת כלל "שיקול הדעת העסקי". השנייה, האם עומדת לחברה עילת תביעה לכאורית נגד תע"א והאם סיכויי התביעה גבוהים דיים על מנת לקבוע שניהול התביעה הוא לטובת החברה. במסגרת זאת, עלתה המחלוקת האם מסמך 13.7 הוא בגדר הסכם מחייב והאם תע"א הפרה אותו.
7. אשר לתחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי; בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן ליישם כלל זה גם על החלטה של האורגנים המוסמכים בחברה בדבר הגשת תביעה, ככל החלטה אחרת המתקבלת על ידי דירקטוריון החברה. נקודת המוצא היא כי בהחלטה מעין זו יש לדירקטוריון החברה "יתרון מוסדי" על פני בית המשפט, לנוכח מכלול השיקולים העסקיים והמשפטיים ושיקולי הרוחב שהיא מערבת. בית המשפט חידד את האופי החריג של הליך התביעה הנגזרת, שבו קיימת סטייה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ומעיקרון אי-ההתערבות של בעלי המניות בהחלטות החברה. עיקרון אי-ההתערבות הוא בעל משקל רב יותר כאשר התביעה מכוונת נגד צד שלישי שאינו קשור למנהלי החברה או מי מטעמם. במקרה כזה, התערבותו של בית המשפט בהחלטת החברה צריכה להיות חריגה מאוד.
8. מכאן, עבר בית המשפט המחוזי לבחון האם יש מקום להחיל על ההחלטה את כלל שיקול הדעת העסקי, נוכח הטענות לגבי תהליך קבלת ההחלטה וקיומו של ניגוד עניינים, כפי שיפורט.
--- סוף עמוד 7 ---
בית המשפט התייחס להחלטת הדירקטוריון מיום 23.2.2012 לפיה יוקפא הטיפול בתביעה עד להמצאת המסמכים הנדרשים על ידי המערער, וקבע כי אין טענה שהחלטה זו התקבלה באופן לא-מיודע. נהפוך הוא, מדובר בהחלטה שהתקבלה לאחר שיועציה המשפטיים של החברה בחנו את הנושא, על רקע היעדר שיתוף הפעולה מצדו של המערער במסירת המסמכים הנדרשים לצורך גיבוש התביעה. לאחר מכתב הדרישה, קיבל מר יאיר דובסטר (להלן: דובסטר) – הדירקטור היחיד בחברה באותה עת – החלטה "להכפיף" עצמו להחלטת הדירקטוריון מיום 23.2.2012. מדובר בהחלטה פוזיטיבית שלא להיענות למכתב הדרישה. נקבע, כי אין מניעה שהחלטת דירקטוריון של חברה תסתמך על החלטות קודמות של הדירקטוריון, כל עוד לא הוכח שינוי רלוונטי בנסיבות שעמדו בבסיס ההחלטות הקודמות, אם האחרונות התקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת מיודע של הדירקטוריון ואין סיבה להניח כי נפל בהן פגם. מעבר לכך, דובסטר הביא בחשבון גם עניינים נוספים כגון מצבה הכספי (הקשה) של החברה ושאלת יכולתה לממן את הגשת התביעה – שיקולים עסקיים רלוונטיים שדירקטור רשאי ואף חייב לקחתם בחשבון.