השופטת דותן ציינה גם כי משקלם המצטבר של המחדלים מחייב הצגת טענות הגנה מוצדקות. ואולם, על אף כי ברור שגם לשיטתה של המערערת, החשבונות שהגישה לה המשיבה שולמו באיחור של חודשים, לא טרחה היא לציין מהו שיעור הריבית שעליה לשלם לגרסתה. לפיכך, קבעה השופטת דותן, כי גם בהנחה שבית המשפט היה מקבל את טענותיה העובדתיות, סיכוייה של המערערת לא היו מן המשופרים, והוסיפה:
"...עולה, כי דחיית התשלומים השיטתית כמו גם העיכוב הבלתי סביר בהגשת הבקשה, משלימים זה את זה ומהווים חלק מדפוס התנהגות פסול"
מחדליה הנטענים של המערערת, וטיעוניה
5. למען הנוחות, אפרט את המחדלים המיוחסים למערערת ואת טיעוניה בנוגע אליהם:
א. המערערת לא הגיבה לתביעה שהוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר ביום 18.9.03 והומצאה לה באותו יום ולא הגישה בקשת רשות להגן בתוך 30 ימים, ועל כן בהתאם לתקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בצירוף עם תקנה 97 לתקנות, זכאית המשיבה לקבל פסק-דין בהעדר כתב הגנה. רק ביום 11.3.04 הוגשה לבית המשפט התייחסות ראשונה של המערערת לתביעה, כאשר הגיבה לבקשת המשיבה למתן פסק-דין בהעדר הגנה ואף ביקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן. המערערת טוענת כי הסיבה לעיכוב הרב היא, בראש ובראשונה, העיצומים שפרצו במשרדי הממשלה. לטענתה, פנתה הפרקליטות פעמיים למשרד הבינוי והשיכון בבקשה כי יגיב לטענות שהועלו בתביעה. יצויין כי הפניה הראשונה בוצעה ביום 23.9.03 (עוד לפני תחילת העיצומים), אך רק ביום 3.3.04 התקבלה בפרקליטות תגובה ראשונית של המשרד.
ב. תגובתה של המערערת לבקשה למתן פסק-דין מיום 11.3.04, בה ביקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן, הוגשה בהמשך להחלטת הרשם אזר ז"ל מיום 1.3.04, בה נקבע כי עליה להשיב על הבקשה למתן פסק-דין תוך חמישה ימי עבודה. החלטה זו הומצאה למבקשת ביום 3.3.04. כלומר, המערערת הגישה גם את תגובתה להחלטתו של הרשם אזר ז"ל באיחור של כ-3 ימים. בנושא זה טוענת המערערת כי רק ביום 9.3.04 המציאה לה המשיבה את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, על אף שזאת הוגשה לבית המשפט ביום 25.2.04.
ג. לתגובתה של המערערת לבקשה למתן פסק-דין, בה פירטה גם טענות עובדתיות באשר להשלכות העיצומים במשרדי הממשלה על העיכוב בהגשת בקשת רשות להגן, לא צורף תצהיר. המערערת טוענת כי בא כוחה סבר כי אין צורך ליתן תצהיר אודות המובן מאליו – תקופת העיצומים והתקלות שבאו בעקבותיה.