ד. המערערת הגישה בקשת רשות להגן ביום 19.5.04, מבלי שהתקבלה החלטה בבקשה למתן פסק-דין ומבלי שהתקבלה בקשתה להארכת מועד (יצויין כי בבקשתה להארכת מועד ביקשה המערערת כי בקשת הרשות להגן תוגש כ-21 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה למתן פסק-דין). המערערת אינה מנסה להסביר בערעור זה מדוע סבורה הייתה כי רשאית היא להגיש בקשה זו מבלי שבית המשפט נעתר להאריך את המועד לצורך כך. היא מציינת, עם זאת, כי נגרם עיכוב בגביית תצהיר מקבלן משנה של המשרד, אשר עליו התבססה הגנת המערערת, וזו הסיבה לעיכוב הנוסף עד להגשת בקשת רשות להגן ביום 19.5.04.
ה. כאמור, הערעור שבפנינו מופנה כנגד החלטתו ופסק-דינו של הרשם ברוך מיום 14.6.05, אשר בקשתה של המערערת לביטולם נדחתה ביום 20.12.05. בהתאם לתקנה 398א לתקנות, היה על המערערת להגיש ערעור זה 45 ימים לאחר דחיית הבקשה לביטול פסק-הדין, ואולם הערעור הוגש רק ביום 26.2.06. המערערת טוענת כי ההחלטה מיום 20.12.05 לא הומצאה לפרקליטות והיא אותרה וצולמה על ידה רק ביום 23.1.06.
טענות המערערת
6. המערערת טוענת כי במקרה זה, לאור הנסיבות המיוחדות שגרמו לאיחור בהגשת בקשת רשות להגן, ולאור ההגנה הראויה שעומדת לה, יש להעדיף את בירור האמת, על פני חיוב המדינה והקופה הציבורית בתשלום סכום נכבד. המערערת טוענת כי בהתאם להלכה הפסוקה, יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק-דין בהעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור. לטענתה, רק ביום 14.6.05 נדרש בית המשפט המחוזי לראשונה לבקשה למתן פסק-דין, לאחר שחזור התיק בבית המשפט. לפיכך, לטענתה, שגה הרשם ברוך כאשר נתן את פסק-הדין שעה שבתיק הייתה מונחת בקשת רשות להגן שהוגשה למעלה משנה לפני כן. לעניין זה מביאה המערערת באריכות, בין היתר, דברים אשר נאמרו בע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מד(4) 4 (להלן: עניין עינצ'י). עוד טוענת המערערת, כי בהתאם לסעיף 86 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) היה על הרשם ברוך לבקש ראיות בכתב טרם מתן פסק-דין, שכן המשיבה לא הציגה ראיות המעידות על התאריך בו התקבלו במשרד הבינוי והשיכון החשבונות שעל-פיהם היא תובעת את תשלום הריבית. כן טוענת המערערת כי טעה הרשם ברוך בהטילו הוצאות כה גבוהות בגין שכר טרחת עורכי דינה של המשיבה.
טענות המשיבה
7. המשיבה טוענת כי בהתאם להלכה, "מועד הדיון" בבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, הינו המועד בו הגיעה הבקשה לראשונה לעיונו של הרשם אזר ז"ל והוא ביקש את תגובתה של המערערת. לאחר שהתקבלה ההחלטה לבקש את תגובת המערערת על הבקשה למתן פסק-דין, היה עליה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן, להראות טעמים מיוחדים להארכת מועד זו ובנוסף, להראות כי עומדים לה סיכויי הגנה טובים. עוד טוענת המשיבה כי הערעור הוגש באיחור, כאמור לעיל. המשיבה אף מצרפת אישור פקס מהנהלת בית המשפט, לפיו ההחלטה מיום 20.12.05, הדוחה את בקשת ביטול פסק-הדין, נשלחה לפרקליטות עוד באותו יום. בנוסף, מציגה המשיבה מכתב אשר נשלח מטעמה לפרקליטות מחוז תל-אביב ביום 2.1.06, בו הודיעה למערערת על דחיית בקשת הביטול. המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענות המערערת (אשר הועלו על ידה בפנינו בדיון שנערך במעמד הצדדים), כי מכתב זה נשלח לפרקליט המחוז ולא נשלח באופן אישי לידי עורך הדין שמטפל בתיק ולכן הגיע אליו רק ביום 15.1.06 ועל כן יום זה הינו המועד הרלוונטי לעניין הגשת הערעור. המשיבה מוסיפה עוד שלל טענות המצדיקות, לשיטתה, את דחיית הערעור ובקשת רשות הערעור, ובין היתר טוענת כי המערערת נהגה בחוסר תום לב לכל אורך ניהול ההליכים מול המשיבה; כי הטענות שמעלה המערערת אינן מסוג הטענות שניתן לטעון בערעור על פסק-דין שניתן בהעדר הגנה וכי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן אין טעם מיוחד להעניק למערערת דיון בערכאת דיון נוספת, בגלגול שלישי, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בבר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 126.