53. הטלת חובות אמון על מי שבידו הכוח לפעול ברכושו של אחר מחייבת כמובן תחימה של אותם בעלי כוח החייבים בחובות אמון לחברה. לא כל עובד של החברה ייחשב כבעל "כוח" המטיל עליו חובת אמון כלפי החברה, אף כי ייתכן שיוטלו עליו חובות שמקורן שונה, כגון החובה לנהוג בתום לב, חובות סודיות, חובות מכוח יחסי שליחות ועוד (ראו למשל ע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' פנדלר, פסקה 20 (27/05/2019); ע' ליכט הנ"ל עמ' 157). חובות האמון על פי חוק החברות מוטלות רק על עובד המשמש כ"נושא משרה בחברה".
54. הביטוי נושא משרה מוגדר בסעיף 1 לחוק החברות הקובע:
מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי;
הגדרה זו היא הגדרה רחבה ותכליתה להחיל את חובות נושאי המשרה על כל מי שברשותו כוח משמעותי לפעול ברכוש החברה. בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל פסקאות 189, 190 (12/01/2016) מבהיר בית המשפט העליון כי הגדרה זו לוכדת עובדים בהתאם למהות תפקידם ולא בהתאם להגדרתו:
אנו סבורים כי לשון ההגדרה של "נושא משרה" בסעיף 1 לחוק החברות ברורה ותכליתה עולה ממנה באופן שאינו משתמע לשני פנים. מלשון ההגדרה עולה כי שאיפתו של המחוקק בעניין זה היתה לסווג באופן מהותי את נושאי המשרה בחברה, על-פי בחינת התפקיד – הפונקציה – אותו ממלא פלוני בחברה. זאת, על-ידי קביעת מספר משרות בכירות במיוחד ברישא להגדרה, לגביהן עצם ההחזקה בתואר המשרה מלמדת על הפונקציה אותה ממלא פלוני בחברה, ותוך הימנעות מהיזקקות להגדרות שאינן גמישות דיין בנוגע למי שהלכה למעשה ממלא תפקידים בכירים דומים בחברה.
תכליתו של חוק החברות הינה בין השאר ליתן הגנה ראויה לחברה, לנושיה וגם לבעלי מניותיה. תכלית זו נלמדת הן במפורש מדברי ההסבר להצעת חוק החברות כאמור והן מן ההגדרה ה"מכילה" מושא דיוננו, לעניין אחריותם של נושאי המשרה בחברה כלפי הנזכרים לעיל. תכליתה של ההגדרה בעלת הרקמה הפתוחה היא "לכידתם" של אלו המבקשים לחמוק מאחריות למעשיהם ולתפקידם בהובלת החברה, על-ידי התנערות מכל תפקיד פורמאלי בה.
55. מה היה מעמדו של הנתבע בנטוורקס? הנתבע מנסה לגמד את מעמדו ולהדגיש כי מי ששימש בפועל כמנכ"ל החברה היה פאר והוא זה שקיבל את כל ההחלטות. תוארו של הנתבע על פי מסמכי החברה היה רק של סמנכ"ל.
56. טענות אלו אינן יכולות להועיל לנתבע ואין בהן לפטור אותו מחובות האמון החלות עליו כנושא משרה בחברה. כעולה מהראיות, לחברת נטוורקס הייתה פעילות כיבואנית, משווקת ומוכרת מוצרי קצה. פעילות החברה התבצעה על ידי מספר עובדים מצומצם כשהנתבע היה העיקרי שבהם. כך למשל העידה העובדת דור פאר, כי הנתבע היה נותן לה הוראות שונות (עמ' 10, 11), כך גם העידה העדה נעמי בר אליה, כי טל היה פועל אל מול עמילי המכס ומורה לה לבצע את התשלומים (עמ' 21). גם העדה אתי סנזוריס העידה כי זו קיבלה הוראות מהנתבע אף כי הביעה דעתה כי הוראותיו לא היו ברורות דיין (עמ' 30, 31). העדה אורלי פאר הבהירה גם היא כי הנתבע היה איש הקשר ללקוחות, היה קובע איתם פגישות, נותן לעובדים הוראות וכדומה (עמ' 32, 33).
פאר העיד כי הנתבע שימש כמנכ"ל (עמ' 61) והוא שהיה נותן הוראות בדבר התשלומים לספקים וכדומה (עמ' 62), לדבריו תפקידיו של הנתבע היו של מנהל כללי:
"לבנות מסד לקוחות, להביא הזמנות, לנהל את החברה כמו שמנהל כללי צריך לנהל אותה, ליצור קשר עם ספקים בחו"ל, ליצור חוזים עם ספקים בחו"ל כולל ייצוג בלעדי או ייצוג מסחרי" (עמ' 62).
57. אין גם חולק כי טל היה איש הקשר עם הספקים והלקוחות, הוא שניהל איתם משאים ומתנים בשם החברה והוא שהיה הרוח החיה של המיזם (עמ' 63).
58. העד רואי פרויליך שנשכר על ידי נטוורקס לשמש כיועץ העיד כי הקשר עמו נוצר באמצעות הנתבע. לדבריו "טל אמר לי תשמע אני המנכל ואתה מדבר איתי. תמיד אתה אוהב לדבר עם המנכל של החברה" (עמ' 96).
59. הנתבע עצמו מאשר אף הוא כי תפקידו היה משמעותי, לדבריו [...] "באתי ואמרתי אני אביא לחברה נציגויות של חברות שעבדתי איתן והיה לי קשר איתם, כי זה יגרום לנו לצמוח" (עמ' 121). הנתבע אישר כי הוא היה בקשר עם הלקוחות, עם חברת יס, עם הספקים השונים וכדומה. ומכאן אין חולק כי היה בעל תפקיד ניהולי בחברה. אמנם לנתבע לא ניתנה הרשאה לפעול בחשבונות החברה, אולם לגרסת פאר הנתבע הוא שסירב לחתום בבנק על המסמכים הדרושים על מנת שתינתן לו הרשאה (עמ' 62).
60. כך או כך, ברי כי גם ללא זכות חתימה בחשבונות הבנק, היה הנתבע בעל תפקיד ניהולי בכיר, למעשה בעל התפקיד המרכזי בפעילות המיזם.
61. הנתבע אף הציג עצמו כמנכ"ל החברה, ואף חתם בשם נטוורקס על תצהיר יבואן וכתב הרשאה לסוכן מכס (נספח א' לת/6). הנתבע פעל מול בית הדפוס בהכנת הקטלוגים של המוצרים (ת/7) תוך שהוא מוצג כשותף ובעל סמכות לקבל החלטות ולחייב את החברה.
62. כל אלו מלמדים כי הנתבע היה נושא משרה בחברת נטוורקס כהגדרת הביטוי בחוק החברות ועל כן חב בחובות אמון לחברה כאמור בסעיף 354 לחוק החברות.
הפרת החובות על ידי הנתבע
63. כפי שראינו הנתבע התחייב בהסכם המייסדים להימנע מתחרות בעסקי החברה, למעט אם יפוטר, התחייב לשמור על קניין החברה וחב חובות אמון לחברה מכוח היותו נושא משרה. לטענת התובעות, הנתבע הפר חובות אלו. לצורך הדיון בהפרת החובות יש להתייחס למספר סוגיות; מהם נכסי החברה; מתי החל הנתבע בפעילות המתחרה; והאם יש בפעילותו משום הפרת ההתחייבות והחובות.
64. כפי שהובהר על ידי הצדדים, ההתקשרות ביניהם התבססה על הידע והקשרים של הנתבע בתחום רכיבי התקשורת ועל המשאבים של התובעות. פאר אישר בעדותו כי הכניסה למיזם התבססה על התמחותו של הנתבע (עמ' 84) ועל קשריו עם הספקים והלקוחות (עמ' 84). לעדותו של פאר "[...] הייתי יזם, הבאתי כסף, הוא היה אמור להביא את המקצועיות שלו ועל בסיס זה נבנה הסכם המייסדים" (עמ' 63).
65. הנתבע הבהיר כי הוא שהביא את הנכסים למיזם, לדבריו "אני אמרתי שאני בא עם הנכסים ויוצא עם הנכסים מהסיבה הפשוטה שזה מה שיש לי וזה הניסיון שלי וזה מה שעשיתי כל החיים שלי" (עמ' 120).
66. "הנכסים" עליהם מדברים הצדדים הם הידע בתחום המיזם והקשרים עם לקוחות וספקים. עם זאת, מתברר שבמהלך עבודתו של הנתבע בחברה נוצרו קשרים נוספים והתהדקו קשרים קיימים. כך מתברר כי הנתבע ופאר נסעו יחדיו לתערוכות, יצרו קשר עם לקוחות ישנים וחדשים וכדומה. פאר העיד גם כי ניסה ליצור קשר עם לקוחות חדשים כמו "ארכה", רשויות מקומיות ועוד (עמ' 84).
67. עוד מתברר כי בתקופת פעילותו של הנתבע בתובעות, נחתמו בין התובעות או מי מהן, לבין ספקים הסכמים שונים. ביום 01/12/2014 ניתן לנטוורקס אישור לפעול כמשווק למוצרי "Hansen" (נספח ז' לת/6). ביום 27/11/2014 נחתם הסכם שיווק בין נטוורקס לבין חברת PPC (נספח ח' לת/6). נטוורקס התקשרה עם חברת "יס" להספקת רכיבים ונרשמה כספק ברשימת הספקים של "יס" (עדות רוני מדריק, עמ' 78, עדות איתן לוצקי, עמ' 73).
68. רשימת ספקים ולקוחות, הסכמים עם ספקים ולקוחות, הם ללא ספק חלק מקניינה של נטוורקס, גם אם מי שיזם את הקשרים היה הנתבע. יתרה מזאת, ראינו כי הנתבע חתם על הסכם המייסדים שבו אישר בסעיף 18.3 כי הקניין בנכסים אלו הוא של נטוורקס, וכי רק בסייג הקבוע בסיפא לסעיף, כלומר אם יפוטר, יוכל להתחרות בחברה וליצור קשר עם אותם ספקים ולקוחות.
69. מהראיות עולה כי הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי הסכם המייסדים ואת חובות האמון. מהעדות עולה כי הנתבע החל ליצור קשרים ולהקים פעילות מתחרה עוד בטרם סיים את עבודתו בנטוורקס. כזכור, הנתבע הודיע על התפטרותו מנטוורקס ביום 05/10/2016.
מעדותו של שחר פורן (ת/9) עולה כי כבר בחודש 04/2016 פנה אליו הנתבע והציע לו להקים עסק מתחרה (סעיף 6). שחר פורן הסכים להקים חברה שבה יהיה הנתבע שותף ויחזיק כ-50% מהמניות. לאחר שלחברה הצטרף שותף נוסף, יוסי עמר, פחת חלקו של הנתבע ל-33% (עדות שחר פורן, עמ' 103).
70. עוד מתברר כי כבר בחודש 09/2016 יצאו שחר פורן והנתבע לנסיעת עסקים לקפריסין (ת/9 סעיף 11 ונספח ה' לת/9). על פי המלצתו של הנתבע שכרה פורן סחר עובדים כבר בחודש 09/2016 לצורך המיזם, הכל עוד בטרם סיים הנתבע את עבודתו בנטוורקס.
הנתבע החל לקבל שכר עבודה מחברת פורן סחר החל מיום 01/10/2016, כלומר עוד בטרם הודיע על התפטרותו מנטוורקס.
71. מהעדויות עולה גם כי סחורה שהוזמנה מספקים על ידי נטוורקס הועברה על ידי הנתבע לפורן סחר (עדות שחר פורן עמ' 107). מדובר היה בכבלים שנועדו לחברת יס.
מעדותו של רוני מדריק מחברת יס (עמ' 78), עולה כי הנתבע הודיע ליס כי הוא עבר לספק מוצרים מטעם חברת פורן סחר. לבקשת יס המציא אישור שכל ההזמנות מחברת נטוורקס סגורות, וההזמנות הועברו לפורן סחר (שם). עוד העיד כי המוצרים שנמכרו ליס בחברה החדשה היו זהים. לדבריו, "הוא עבר עם המוצרים" (עמ' 80, שורה 6).
72. למיזם החדש הצטרף גם יוסי עמר (עדותו ת/10). לדבריו הוא נפגש עם הנתבע ושחר פורן כבר בחודש 04/2016. בפגישות הבהיר הנתבע כי ברשותו לקוחות קבועים והוא קשור עם מספר רב של ספקים. כן הבהיר כי המוצרים כבר נבדקו על ידי הלקוחות, במיוחד חברת יס. ודוקו, מדובר במוצרים שנבדקו במעבדה לצורך אישורם על ידי יס, על ידי התובעות (ראו עדות מדריק, עמ' 79, שורות 22-21).
יוסי עמר הצהיר גם כי החברה החדשה קיבלה הזמנות כבר בחודש 09/2016, כלומר עוד לפני הודעת ההתפטרות של הנתבע. בין היתר נערכה פגישה עם נציגי PPC והוסכם על הזמנת סחורה מ-PPC בהיקף של 200,000 $ (ראו נספח ו' לת/10).
73. ניתן לסכם ולקבוע כי הנתבע החל לפעול ולהקים מיזם חדש עם שחר פורן מחברת פורן סחר ועם יוסי עמר מספר חודשים בטרם סיים את עבודתו בנטוורקס, והחל את עבודתו במיזם החדש כבר בחודש 09/2016. הנתבע העביר סחורות, הזמנות ולקוחות של נטוורקס לחברה החדשה, והביא לכך שההזמנות שקיבלה נטוורקס מלקוחות יבוטלו ויועברו לחברה החדשה. ספק רב אם ניתן להציג התנהגות בוטה יותר של נושא משרה בחברה והפרה בוטה יותר של חובת האמון של נושא משרה.
74. מתברר עוד כי עם עזיבתו של הנתבע, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולספק את המוצרים ופעילות המיזם נעצרה לגמרי (עדות פאר עמ' 63). העובדה כי ללא הנתבע, ללא המומחיות והקשרים שלו, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולעסוק במיזם אינה מכשירה את התנהגותו של הנתבע. כבר נפסק לא אחת כי נושא משרה אינו יכול לנצל הזדמנות עסקית של החברה או להתחרות בה, גם אם בלעדיו החברה לא תוכל לפעול באותו תחום (ראו ת"א (חיפה) 324/05 בר-חיים נ' ויצמן (05/03/2006); ת"א 14663-12-14 תגר נ' יעקבי (09/07/2017); תנ"ג 20136-09-12 ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ (21/10/2013); תנ"ג 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' אפרתי (16/03/2016); ת"א 37305-01-19 יוניקלין בע"מ נ' הסה (22/02/2019)).
75. המסקנה המתחייבת מכל האמור היא כי הנתבע, בהתקשרותו במיזם החדש עם שחר פורן ויוסי עמר, ועבודתו בפורן סחר, מהווה הפרת התחייבויותיו בסעיף 18 להסכם המייסדים והפרת חובות האמון שלו לחברה.
76. בשולי הדברים נספר כי הקשר בין הנתבע לפורן סחר היה קצר ועל פי הנטען הנתבע העביר את הפעילות לחברה חדשה בשם קומי כבלס בע"מ. גם הפסקת העבודה בחברת פורן סחר והעברת פעילות המיזם לחברה הנוספת מצויים במחלוקת עם בעלי סחר פורן (ראו עדות שחר פורן עמ' 104).
הסעדים
77. בכתב התביעה עתרו התובעות לחייב את הנתבע לפצותן בגין נזקיהן, אותם העמידו לצרכי אגרה על סך של 1,000,000 ₪, וכן להורות לנתבע להימנע מיצירת קשר עם לקוחות נטוורקס במשך 12 חודשים מיום פסק הדין.
78. סעד המניעה אינו רלבנטי עוד. התובעות לא עתרו לסעדים זמניים מיד עם עזיבתו של הנתבע והגישו את התביעה רק כמחצית השנה לאחר מכן. הנתבע המשיך לפעול בחברת פורן סחר ולאחר מכן בחברת קומי כבלס בע"מ ולא ברור במה הוא עוסק היום והאם הוא ממשיך באותו תחום עיסוק ועם אותם לקוחות. יתרה מזו, ברור כי התובעות כבר אינן פעילות בתחום המיזם וגם אם הנתבע או מי מטעמו יפנו לגורמים שהיו לקוחות של חברת נטוורקס, הדבר לא ישפיע על פעילות כלשהי של מי מהתובעות. על כן ראוי להתרכז רק בסעד כספי.
79. התובעות סומכות תביעתן על חוות דעתו של הכלכלן גד יעקב (ת/7). בחוות הדעת בדק המומחה את תחזית ההכנסות הצפויות למשך 5 שנים בהתאם לתכנית העסקית שהגיש הנתבע ואת ההוצאות שהוצאו ושהיו צפויות. המומחה הגיע למסקנה כי התובעות השקיעו במיזם סך של 600,284 ₪ והיו צפויות לרווח, לאחר החזר ההשקעה, בסך של 1,368,722 ₪ במשך 5 שנים.
80. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי עד הפסקת פעילות המיזם בחודש 10/2016 לא היו לחברה רווחים וכי עלות המכירות עלתה על ההכנסות (עמ' 69, 71). עם זאת, הוסיף כי בכל השקעה בחברה יש הפסד בתחילת הפעילות: "[...] ברור לחלוטין שבבניית חברה יש השקעות רבות ויש פיזור של סחורה בהתחלה על מנת לקדם מכירות כדי שבסופו של דבר המערכת תתהפך" (עמ' 70).
81. המומחה לא בדק את התכנית העסקית אל מול נתוני מכירות בפועל ולא ערך חישוב של ההכנסות הצפויות בפועל, חישוב אותו ניתן היה לבסס על מכירות שבוצעו. המומחה סמך על נוסח התכנית העסקית שהציג פאר, אולם לא התייחס לנוסח התכנית העסקית שהציג הנתבע בתצהירו. נזכיר כי להסכם המייסדים לא צורפה תכנית עסקית ולא ברור מהי התכנית העסקית הסופית שגובשה. על כן לא ניתן לבסס על חוות דעתו את חישוב ההכנסות הצפויות.
82. התובעות לא תבעו השבת הרווח שנוצר לנתבע או לסחר פורן בעקבות חובותיו של הנתבע, ניצול ההזדמנויות העסקיות של החברות והתחרות בפעילותן.
בנסיבות אלו, בהיעדר חוות דעת ראויה לגבי הפסדי רווחים צפויים, בהעדר תביעה להשבת רווח, ובהיעדר ראיות על הרווח שנוצר לנתבע כתוצאה מההפרות, דומני כי ניתן לבסס את תביעת הפיצויים אך ורק על ההוצאות שהוצאו על ידי התובעות ושלא הוחזרו מהמכירות, כלומר על נזקי ההסתמכות של התובעות.
83. בחוות הדעת מציין הכלכלן גד יעקב, כי התובעות השקיעו סך של 600,284 ₪. סכום זה לא הושב להן, שכן הפעילות במיזם הייתה הפסדית. על כן יש להעמיד את הפסדי התובעות על סכום ההשקעות האמור בלבד.
סוף דבר
84. בשים לבל לכל האמור, אני קובע כי הנתבע הפר את חובותיו לתובעות, הן חובות האמון המוטלות עליו על פי דין בהיותו נושא משרה והן החובות להימנע מתחרות כמפורט בהסכם המייסדים. עוד אני קובע כי התובעות זכאיות לפיצוי רק בגין השקעותיהן במיזם.
85. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות סך של 600,284 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05/10/2016 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות המשפט ושכר הטרחה, בסך כולל של 60,000 ₪ וכן להשיב לתובעות את אגרות בית המשפט ששילמו. קבלה של מזכירות בית המשפט תהווה ראיה למועד התשלום ולסכום.