34. בסופו של יום, וחרף העובדה שגם הנאמנים הביעו עמדתם כי לא היה מקום למתן פסק-דין בהינתן צו עיכוב ההליכים (נספח י"ט לבקשה למתן רשות להתגונן), לא מצאו הנאמנים להגיש הליך במטרה לבטל את פסק-הדין או להשיג עליו. פסק-הדין הפך חלוט. ביום 10.7.2020 – בחלוף המועד להגשת ערעור – הגישו הנאמנים דו"ח עדכון לבית המשפט של חדלות פירעון. במסגרת הדו"ח התייחסו הנאמנים לפסק-הדין שניתן בת"א 46859-07-16, ועמדו על כך שלפי שיקול דעתם אין מקום, ואין אינטרס לחברה (דורי בניה), להגיש ערעור על פסק-הדין. עוד ציינו הנאמנים כי התובעת הסכימה והתחייבה כי בכפוף לכך שלא יוגש ערעור, היא תתקן ותפחית את תביעת החוב כך שתעמוד על סך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ, בהפחתת הסכומים שייגבו מהנתבעת על-פי התחייבותה.
35. הנה כי כן, עולה התמונה הבאה: הצדדים לת"א 46859-07-16 (התובעת ודורי בניה) לא עדכנו את בית המשפט לגבי הקפאת ההליכים, ולכן ניתן פסק-דין בתביעה בניגוד לצו ההקפאה. משניתן פסק-הדין, הנתבעת ביקשה למצות את ההליכים המשפטיים – הגשת בקשה לביטול פסק-הדין או ערעור עליו – והודיעה על נכונותה לממן את ההוצאות הכרוכות בכך. בהקשר זה הנתבעת הדגישה גם את העמדה המקצועית של עורכי הדין שייצגו את דורי בנייה בת"א 46859-07-16, אשר חיוו דעתם כי יש בסיס משפטי להגשת ערעור. כמו-כן, הנתבעת הסבה את תשומת לבם של הנאמנים להוראת סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה ולחובת שיתוף הפעולה הקבועה בו כחלק מתניית השיפוי. הנאמנים של דורי בניה לא מצאו לנכון להיענות לדרישת הנתבעת.
36. נתונים אלה בהצטברם מהווים תשתית לכאורית למסקנה בדבר היעדר שיתוף פעולה בכל הנוגע לנקיטת הליכים משפטיים על-מנת לייתר את העלויות הנובעות מתביעתה של התובעת. על בסיס החומר שלפניי, ומשלא התקיים הליך הוכחות בתיק זה, אין תשתית לקבוע כי דרישתה של התובעת להגיש בקשה לביטול פסק-הדין או ערעור עליו לא הייתה אמיתית וכנה, או כי כל הליך נגד פסק-הדין היה חסר סיכוי.
37. כאן המקום להדגיש כי הנאמנים אינם צד להליך שלפניי, וכמובן איני קובע מסמרות לגבי שיקול דעתם בגדרי הליך חדלות הפירעון. לצורך ההליך שלפניי ובחינת סוגיית שיתוף הפעולה כחלק מסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, עיינתי בהתכתבויות בין הנאמנים לבין בא-כוח הנתבעת, וכן בדו"ח העדכון שהגישו הנאמנים לבית המשפט של חדלות פירעון. עיון זה מלמד כי עמדת הנאמנים הייתה שרצונה של התובעת לפעול נגד פסק-הדין בת"א 46859-07-16 אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של דורי בניה (כלומר הנושים של דורי בניה) להותיר את הדברים כפי שהם. למעשה, הנאמנים עצמם עמדו על ניגוד האינטרסים בין החברות (ראו סעיף 3 למכתבם מיום 7.7.2020 – צורף כחלק מנספח כ"א לבקשת הרשות להתגונן; וסעיף 40 לדו"ח העדכון שהגישו לבית המשפט של חדלות פירעון – נספח כ"ב לבקשת הרשות להתגונן).
בהינתן ניגוד האינטרסים (הקשור במידה רבה להליך חדלות הפירעון) – אל-מול חובת שיתוף הפעולה בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה – יש להוסיף ולציין שתי נקודות:
38. ראשית, להבנתי הנאמנים לא פנו לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה למתן הוראות לגבי פסק-הדין בת"א 46859-07-16. הנאמנים כאמור הגישו דו"ח עדכון, שבו פירטו את נימוקיהם שלא להגיש ערעור על פסק-הדין: הערכה (זהירה) כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ושיקולים נוספים המתמקדים (מטבע הדברים) באינטרס של דורי בניה ושל הליך חדלות הפירעון. יש לציין כי במסגרת דו"ח העדכון אמנם מוזכרים סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה וההתחייבות שנתנה הנתבעת לתובעת, אך אין התייחסות לנושא חובת שיתוף הפעולה בסעיף 5.4 ונפקויותיה (הגם שהנושא עלה בהתכתבויות שבין הנתבעת לבין הנאמנים). יתכן כי הנאמנים היו שותפים לעמדתה של התובעת (כפי שפורטה לעיל) לגבי המשמעות המשפטית של ההתחייבות שנטלה על עצמה הנתבעת כנגד מחיקת הבקשה לעיקולים זמניים (ראו סעיפים 37 ו-42 לדו"ח העדכון). יודגש, כי אני ער לכך שהנתבעת הגישה כעבור מספר שבועות התייחסות לדו"ח העדכון, אך מדובר בתגובה-שלאחר-מעשה, וכאמור הדו"ח עצמו הוגש לאחר המועד להגשת ערעור (ולא כבקשה למתן הוראות).
39. שנית, ההתרשמות בדבר קיומם של ניגוד אינטרסים ומעין "בעיית נציג" מתחדדת לאור נתון נוסף, שצוין גם-הוא בדו"ח העדכון שהוגש לבית המשפט של חדלות פירעון. כוונתי לכך שהתובעת, כנושה של דורי בניה, התחייבה כלפי הנאמנים כי "בכפוף לכך שלא יוגש על-ידי א. דורי בניה בע"מ או מי מטעמה ערעור על פסק-הדין" (בת"א 46859-07-16), תופחת תביעת החוב לסך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ, בניכוי כל סכום שתגבה ישירות מהנתבעת (נספח 16 לכתב התביעה). ברי כי התחייבות זו של התובעת, הכפופה לאי-הגשת ערעור, גרעה מן האינטרס של דורי בניה (באמצעות הנאמנים) לפעול נגד פסק-הדין בת"א 46859-07-16, שכן היא ביטלה את הפער בין תקרת החוב של דורי בניה לבין תקרת התשלום של הנתבעת (בהקשר זה יוטעם כי לא זו בלבד שהסכום שנפסק בת"א 46859-07-16 היה נמוך מסכום התביעה ותביעת החוב, אלא שהנתבעת עצמה מאשרת בהליך שלפניי כי "הסכומים שנפסקו לזכות אדלטק בפסק הדין גבוהים מתקרת הבטוחה, קרי גבוהים מסך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ" – סעיף 22 לכתב התשובה מיום 21.12.2020).
40. ודוק: חשיבותו של נושא זה עולה גם ממכתבם של הנאמנים לבא-כוח הנתבעת מיום 7.7.2020 (נספח כ"א לבקשת הרשות להתגונן). בסעיף 9 למכתב ביקשו הנאמנים "שתי הבהרות חשובות" לגבי עמדת הנתבעת ככל שיוגש ערעור: האם הנתבעת מתחייבת לשלם את מלוא הסכום שייפסק לתובעת, גם אם יגדל בשלב הערעור ויחרוג מתקרת סכום השיפוי; והאם הנתבעת מתחייבת לשלם גם את ההוצאות שייפסקו לצד שכנגד בהליך הערעור. הנתבעת שיגרה תשובה לנאמנים (מכתב מיום 7.7.2020 – נספח כ"א לבקשת הרשות להתגונן). לגבי נושא ההוצאות, הנתבעת הבהירה את נכונותה לשאת בהוצאות הערעור "החל מהאגרה, עבור בשכר הטרחה וכלה בהוצאות ככל שייפסקו" (נראה לפיכך כי נפלה טעות בדיווח של הנאמנים לבית המשפט של חדלות פירעון בעניין זה – סעיף 41 לדו"ח העדכון, נספח כ"ב לבקשת הרשות להתגונן). לגבי חריגה אפשרית מהסכום של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ, הנתבעת במכתבה אכן לא הביעה הסכמה לשאת בתשלום גבוה מתקרת השיפוי, אך קשה להלום כיצד ציפייה ממנה להסכים לכך עולה בקנה אם סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה.
41. בהינתן כל האמור, ובהתבסס על הטענות שהעלו הצדדים בהליך שלפניי, אין בידי לקבוע כי התקיים שיתוף פעולה באספקלריה של סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה. לנוכח מסקנה זו, איני רואה צורך להיזקק לטענותיה של הנתבעת כי סעיף זה מקנה לה זכות בלעדיות בטיפול בהגשת ערעור, או כי ההסכמה האמורה בין הנאמנים לבין התובעת מהווה למעשה "תשלום" מצדה של דורי בניה, שנעשה ללא אישור הנתבעת.
42. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעת בחרה שלא לעשות שימוש בסעד הביטול, ועל כן אין נפקות להפרת החוזה על-ידי דורי בניה. דין טענה זו להידחות. סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה קובע חיוב חוזי של הנתבעת לשאת בתשלומים שיושתו על דורי בניה כלפי התובעת. בחיוב חוזי זה נכרכה דרישת שיתוף הפעולה, ובהיעדר עדות אחרת לגבי כוונת הצדדים אני סבור כי יש לראות בדרישה זו משום תנאי להתגבשות החיוב שקיבלה על עצמה הנתבעת במסגרת החוזה. אין אפוא בסיס משפטי לטענה כי הנתבעת צריכה הייתה לשגר הודעה בדבר ביטול הסכם קבלנות המשנה, על מנת שתעמוד לה הטענה כי בהיעדר שיתוף פעולה לא קמה חובת התשלום. עוד יש להדגיש כי בהתכתבויות בין הנתבעת לבין הנאמנים הבהירה הראשונה כי היא רואה באי-הגשת ערעור על פסק-הדין משום הפרה של חובת שיתוף הפעולה לפי סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, על כל המשתמע מכך; ובמכתב מיום 7.7.2020 הודיעה לנאמנים כי "לאור הפרת ההתחייבות לשיתוף פעולה כאמור לעיל, מודיעה בזאת מרשתי, כי ככל שקיימת לה חובת שיפוי או פיצוי (שמוכחשת), בכל הנוגע למערכת היחסים בין אדלטק לבין דורי בניה, הרי שזו בטלה ומבוטלת" (ראו נספחים כ ו-כ"א לבקשה למתן רשות להתגונן, וכן נספח כ"ג).
43. יוער, כי הטענות שהעלתה הנתבעת בסיכומי התשובה בנושא "התנאי המתלה" ו"הודעת הביטול" – אינן משכנעות, ולדידי הן במידה רבה לא רלוונטיות. ברי כי הוראת סעיף 5.4 (או דרישת שיתוף הפעולה) אינה תנאי מתלה לתוקפו של הסכם קבלנות המשנה בכללותו. כאמור, סעיף 5.4 הוא תניה המטילה על הנתבעת חובת שיפוי קונקרטית, בכפוף לתנאים מסוימים שעיקרם שיתוף פעולה בין הצדדים ואישור מראש לכל תשלום. בהתאם, התגבשות הזכות לדרוש תשלום מכוח ההתחייבות שבסעיף 5.4 מותנית בשיתוף פעולה כאמור. עוד יצוין למען הסדר הטוב כי בסיכומי הצדדים הועלו מספר טענות נוספות שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה. כך למשל, איני סבור כי הטענה לגבי הרישום בדו"חות הכספיים של הנתבעת משנת 2018 משליכה על המסקנות העולות מהדיון לעיל, ומקובלות עליי טענות הנתבעת בעניין זה. בדומה, גם הטענה כי הנתבעת בחרה שלא להגיש בעצמה ערעור על פסק-הדין מוקשה בעיני, בהינתן שהנתבעת לא הייתה בעלת דין בת"א 46859-07-16, לא התקיים בעניינה "משפט נלווה" ולא ניתנה הכרעה שיפוטית בדבר זכויותיה. לבסוף, אציין כי למקרא החומר שלפניי נותרו בליבי תהיות גם לגבי התנהלותה של הנתבעת, אולם תהיות אלה לא בא זכרן בסיכומיה של התובעת ולא לובנו – עובדתית ומשפטית – בגדרי ההליך דנן.
סוף דבר
44. לאור המקובץ מצאתי כי יש לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, בשים לב לכלל השיקולים לרבות היקף התביעה, החשבוניות שצורפו לסיכומים, וכן המתווה הדיוני החסכוני שעליו הסכימו הצדדים, תישא התובעת בשכר טרחת עורכי-הדין של הנתבעת בסך של 100,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כדין.
ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ב, 18 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
גיא שני