בבית המשפט העליון
רע"א 3631/20
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקשת:
Comverse Technology Inc.
נ ג ד
המשיבים:
1. רוני כתריאל
2. דויד וקנין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.4.2020 (כבוד השופטת צ' צפת, ס"נ) ב-ת"צ 1334/09, ת"צ 1335/09, ת"צ 34335-02-10, ו-ת"צ 14066-03-10 [פורסם בנבו]
בשם המבקשת:
עו"ד יורי נחושתן; עו"ד עדי יוגב; עו"ד אמיר הלוי; עו"ד מיכאל גינסבורג; עו"ד נופר שטיין
בשם המשיבים:
עו"ד עמית מנור; עו"ד מור תגר
החלטה
1. עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.4.2020 (השופטת צ' צפת, ס"נ) שניתנה במהלך דיון בארבע בקשות לאישור תובענה כייצוגית שאוחדו (ת"צ 1334/09, ת"צ 1335/09, ת"צ 34335-02-10, ו-ת"צ 14066-03-10; [פורסם בנבו] יחדיו יכונו להלן: בקשת האישור). במסגרת ההחלטה הותר למשיבים כאן לתקן את בקשת האישור, בין היתר על דרך של תיקון עילות התביעה וצירוף חוות דעת מומחה לדין הזר.
הרקע הצריך לעניין
2. המבקשת, Comverse Technology Inc., הייתה במועדים הרלוונטיים חברת אחזקות בתחום הטכנולוגיה המאוגדת במדינת ניו יורק שבארצות הברית ונסחרה בנאסד"ק (להלן: קומברס או החברה). המשיבים בבקשה דנן (להלן: המשיבים) היו מועסקים בשתי חברות שהיו בשליטתה או בשליטה חלקית של החברה – ורינט מערכות בע"מ וקומברס בע"מ – שהיו במועדים הרלוונטיים חברות פרטיות המאוגדות בישראל (להלן: ורינט ישראל ו-קומברס ישראל, בהתאמה). לאורך השנים הוענקו לעובדי קומברס ולעובדים בחברות שבשליטתה אופציות של החברה, וזאת במסגרת תוכנית אופציות שקבעה את התנאים למימוש האופציות ולמועד פקיעתן (להלן: תוכנית האופציות).
3. במהלך שנת 2006 ובעקבות תחקיר עיתונאי, עלו חששות לאי-סדרים בדוחותיה הכספיים של קומברס, והתעורר חשש לביצוע "תיארוך לאחור" (Backdating) של האופציות שהוענקו על ידה. בתמצית יבואר שתיארוך לאחור בהקשר של הענקת אופציות פירושו הענקת אופציה לעובד ביום מסוים; כאשר בדיווח על מועד הענקת האופציה מדוּוח מועד שונה, מוקדם יותר, ביום שבו מחיר המניה היה נמוך יותר, כך שמחיר מימוש האופציה נקבע לפי השווי הנמוך. בחזרה לענייננו – ביום 14.3.2006 הודיעה קומברס על הקמת ועדה מיוחדת שתבחן את הענקת האופציות במסגרת תוכנית האופציות (להלן: הוועדה). בתוך כך, הודיעה קומברס לעובדיה ולעובדים בחברות שבשליטתה כי היא מקפיאה את האופציות שבהם הם מחזיקים, כך שלא ניתן יהיה לממשן עד שיאושר לחברה לשוב ולפרסם דוחות כספיים. במהלך
--- סוף עמוד 5 ---
חודש אפריל 2006 וכחלק ממצאיה הראשוניים של הוועדה, דיווחה החברה לרשות לניירות ערך האמריקאית שמאז שנת 2001 לא ניתן להסתמך על הדוחות הכספיים של החברה. בחודש פברואר 2007 הופסק המסחר במניות החברה בנאסד"ק.
הוועדה מסרה דוח סופי ביום 28.1.2008 ובו מסקנותיה, מהן עלה שנושאי משרה בכירים בקומברס ביצעו מניפולציות בדוחותיה הכספיים. עוד ציינה הוועדה שבין השנים 2001-1991 בוצע תיארוך לאחור של כ-54 מיליון אופציות של החברה, כך ששוויין של האופציות "נופח" בשיעור של עשרות מיליוני דולרים. בתוך כך, הוועדה קבעה שהאופציות שהוענקו על ידי קומברס יכובדו על ידה, למעט האופציות שהוענקו לנושאי המשרה שידם הייתה במעל. כתוצאה מהפרשה הוגשו בארצות הברית כתבי אישום נגד המעורבים בה וכן הוגשו תובענות ייצוגיות בשם בעלי המניות של קומברס, הליכים אלה אוחדו והסתיימו בשנת 2009 בהסדר פשרה שבמסגרתו בעלי המניות פוצו בסכום כולל של 225 מיליון דולר.
4. בחודש ספטמבר 2011 קומברס השלימה את הגשת דוחותיה הכספיים וחזרה להיסחר בנאסד"ק. בהתאם, הודיעה החברה ביום 26.9.2011 למחזיקי האופציות כי האופציות שהנפיקה ושטרם עברו 10 שנים ממועד הענקתן, יהיו ניתנות למימוש תוך 30 יום או 90 יום (בהתאם למועד שבו עזב העובד את החברה), ואילו אופציות שעברו 10 שנים ממועד הענקתן פקעו ולא יינתן פיצוי בגינן.
5. קודם לכן ועל רקע האירועים האמורים, בשנים 2009 ו-2010 הוגשו בקשות לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה, וכנגד קומברס ישראל וְורינט ישראל בעילה של רשלנות. הליכים אלה עוכבו על רקע ההתדיינויות המשפטיות השונות בפרשה בארצות הברית. במהלך שנת 2012, לאחר סיום ניהול התובענה הייצוגית בארצות הברית, תוקנה בקשת האישור בהתאם להתפתחויות השונות – במסגרת בקשת האישור שתוקנה נטען שלעובדי קומברס ישראל וְורינט ישראל הוענקו אופציות שהוקפאו בשנת 2006, וכי הקפאה זו גרמה לעובדים נזק. עוד נטען שלא היה בחידוש תוכנית האופציות בשנת 2011 כדי לאיין את הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, וזאת מפני שבמועד החידוש מרבית האופציות פקעו ומחיר המימוש שלהן היה גבוה ממחיר המניה. בקשת האישור הוגשה בשם עובדי קומברס ישראל ועובדי ורינט ישראל שלא מימשו את האופציות שהוענקו להם טרם שהוקפאה תוכנית האופציות.
--- סוף עמוד 6 ---
6. בהחלטה מיום 28.8.2016 בית המשפט המחוזי התיר למשיבים לנהל תובענה ייצוגית נגד החברה אך דחה את בקשת האישור נגד קומברס ישראל וְורינט ישראל בהיעדר עילה (להלן: החלטת האישור). בתוך כך נקבע שההתרשלות הנטענת שהביאה להקפאת האופציות אירעה במדינת ניו יורק, ולפיכך יש להכריע בתובענה הייצוגית על פי דיני מדינה זו. בהקשר לכך הודגש שאמנם המשיבים טרם הוכיחו קיומה של עילת תביעה בהתאם לדין הזר, אולם נקבע שבשלב הדיוני שבו מצוי ההליך, ניתן להסתפק בדוח הוועדה כדי שלא לשלול קיומה של עילת תביעה לפי דין הזר. משכך, נקבע שבכל הנוגע לאישור התובענה כייצוגית כנגד קומברס, המשיבים עמדו בדרישת הדין והראו שקיים סיכוי סביר שההליך יוכרע לטובתם. עם זאת ציין בית המשפט כי המשיבים יידרשו להוכיח את תביעתם בהתאם לדין הזר במהלך ניהול התובענה לגופה. בהמשך, בהחלטה מיום 5.2.2017 התיר בית המשפט להחליף את אחת ממבקשות האישור דאז, גברת אורית דויטש, במשיב 2 – מר דוד וקנין.
על החלטת האישור הגישה קומברס בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 9745/16 Comverse Technology Inc. נ' דויטש [פורסם בנבו] (8.8.2017), להלן: רע"א 9745/16). בפסק הדין שניתן ב-רע"א 9745/16 [פורסם בנבו] בית משפט זה (השופטת (כתוארה אז) א' חיות) דחה את מרבית טענותיה של קומברס כנגד החלטת האישור, אולם נקבע שיש לבחון את קיומה של עילת התביעה לפי דיני מדינת ניו יורק כבר בשלב הדיוני של בקשת האישור. על כן נקבע שהדיון בשאלת הדין הזר יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בה, תוך שצוין שהמשיבים יהיו רשאים להגיש חוות דעת נגדית לזו שכבר הוגשה על ידי קומברס בנוגע לתחולת הדין הזר.
7. בהמשך לפסק הדין ב-רע"א 9745/16, [פורסם בנבו] המשיבים הגישו ביום 20.11.2017 חוות דעת מומחה לדין הזר שנערכה על ידי עו"ד איירה מייקל פרס (להלן: חוו"ד פרס). על פי חוות הדעת, העילות הקמות למשיבים ולחברי הקבוצה המיוצגת בהתאם לדיני מדינת ניו יורק כנגד החברה הן: הפרת חוזה; הפרת הסכמה משתמעת לתום לב ולסחר הוגן; והונאה. בעקבות חוו"ד פרס, קומברס הגישה בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, זאת מהטעם שעילת התביעה שנטענה בה – רשלנות – לא עומדת למבקשים המייצגים על פי הדין הזר ואינה תואמת את חוו"ד פרס. בתום דיון שנערך בבקשת הסילוק ביום 22.1.2018, הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור התחומה לעילה המשפטית בלבד.
הבקשה לתיקון בקשת האישור והחלטת בית המשפט המחוזי
--- סוף עמוד 7 ---
8. המשיבים אמנם הגישו ביום 22.2.2018 בקשה לתיקון בקשת האישור (להלן: בקשת התיקון), שבה עתרו להחלפת הפרק שדן בעילת הרשלנות בישראל בפרק שידון בעילות התביעה נגד קומברס בהתאם לדיני מדינת ניו יורק. נוסף על כך, במסגרת בקשת התיקון עתרו המשיבים לצירוף חוו"ד פרס לבקשת האישור; לתיקון הסעדים הנובעים מהחלת דיני מדינת ניו יורק; וכן ביקשו לצרף לבקשת האישור מסמכים שלא היו ברשותם בעת הגשתה וצורפו כנספחים לתשובת קומברס לבקשת האישור – תוכניות האופציות של קומברס ישראל וכתבי האופציות והסכמי האופציות שנחתמו עמם. המשיבים טענו שבקשת התיקון נועדה להתאים את בקשת האישור להחלטת בית המשפט ב-רע"א 9745/16, [פורסם בנבו] וכי התשתית המשפטית המפורטת בה נובעת מאותה מסכת עובדתית שבבקשה המקורית. עוד הוסיפו וטענו שתיקון התשתית המשפטית, כך שזו תהא תואמת לדיני מדינת ניו יורק, אינה משנה את מהות התביעה ואינה מכבידה על קומברס.
קומברס מצידה התנגדה לבקשת התיקון, וטענה שזו מבוססת הן על עובדות חדשות הן על עילות תביעה חדשות שלא נטענו בבקשת האישור. קומברס הוסיפה וטענה שעילות התביעה החדשות התיישנו, והכשרתן על דרך תיקון בקשת האישור תפגע בזכויותיה. עוד נטען שב-רע"א 9745/16 [פורסם בנבו] נקבע שהמשיבים רשאים להגיש חוות דעת נגדית אך ורק ביחס לדין הזר בהתייחס לעילת הרשלנות לפי דיני מדינת ניו יורק.
9. ביום 16.4.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון, תוך שנקבע שהתיקון המבוקש נחוץ לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת בהליך. בתוך כך, בית המשפט הדגיש שהתיקון משפטי בעיקרו ונדרש לצורך התאמת הדיון לדיני מדינת ניו יורק; וכי המסכת העובדתית שבבסיס בקשת האישור נותרה ללא שינוי, ובפרט כאשר המערכת ההסכמית הנוגעת לתוכנית האופציות כבר הונחה בפני בית המשפט וצורפה על ידי קומברס עצמה במסגרת תשובתה לבקשת האישור המקורית. בהתאם לכך נקבע שהתיקון המבוקש לא יכביד יתר על המידה על קומברס, תוך שהוטעם שמדובר במסכת עובדתית פשוטה. כן נדחתה טענת החברה כי התיקון יגרום לה לנזק ראייתי קשה בשל הצורך לשחזר עובדות לאחר חלוף הזמן, ובכל מקרה הוער בעניין זה שאינטרס חקר האמת גובר. נוסף על כך, בית המשפט הבהיר שגם האינטרס הציבורי מטה את הכף אל עבר היעתרות לבקשת התיקון. בית המשפט הדגיש שעסקינן בבקשת אישור שאינה בגדר "בקשת סרק" וכי היא עודנה מצויה בשלב הדיון בבקשת אישור;
--- סוף עמוד 8 ---
וכי אין מדובר בניסיון לתקן בקשת אישור שהוגשה בחופזה הנעדרת תשתית עובדתית. בתוך כך, בית המשפט דחה את טענות קומברס שלפיהן בקשת התיקון מקורה בחוסר תום לב מצד המשיבים.
בכל הנוגע לטענת ההתיישנות שהעלתה קומברס ביחס לעילות בבקשת התיקון, בית המשפט המחוזי בחר שלא להכריע בשאלה אלו דיני התיישנות חלים במקרה הנדון – דיני ההתיישנות הישראליים או דיני ההתיישנות של מדינת ניו יורק; אולם נקבע שבין כך ובין כך יש לדחות את טענת החברה בעניין זה. בבחינת הדין הישראלי, נקבע שעילת התביעה נולדה ביום שבו קומברס הודיעה לבעלי האופציות על חידוש תוכנית האופציות ועל כך שאופציות שמועד פקיעתן חלף אבדו ללא פיצוי – יום 26.9.2011. שכן עד לאותו מועד, כך קבע בית המשפט המחוזי, חברי הקבוצה המיוצגת לא יכלו לדעת מה יעלה בגורל האופציות. על כן ומשעה שבקשת התיקון הוגשה ביום 22.2.2018, טרם שחלפו 7 שנים ממועד ההודעה האמורה, אזי עילות התביעה לא התיישנו לפי הדין הישראלי. בבחינת ההתיישנות לפי דיני מדינת ניו יורק, בית המשפט המחוזי נסמך על האמור בחוו"ד פרס, הגורסת שבהתאם לדין הזר יש להחיל את "דוקטרינת ההתייחסות לאחור" (The relation back doctrine); לפיה לא תישמע טענת התיישנות אם עילת התביעה החדשה מתקשרת לאותן נסיבות שבבסיס התביעה המקורית. בהמשך לכך נקבע שאין חולק כי קומברס הייתה מודעת לטענות העובדתיות בהליך. בהקשר זה, בית המשפט עמד על כך שהנטל להוכחת טענת התיישנות הוא על הצד הטוען אותה, אלא שקומברס בחרה שלא להגיש מטעמה חוות דעת מומחה לדין הזר בעניין זה.
סופו של דבר, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת התיקון והורה לקומברס להגיש תשובה לבקשת האישור המתוקנת. עוד הוסיף בית המשפט שבהינתן הקביעות החלוטות ב-רע"א 9745/16, [פורסם בנבו] התשובה לבקשת האישור המתוקנת תהא תחומה רק לסעיפים המתוקנים.
על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה קומברס את בקשת רשות הערעור דנן. בצידה הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע, ואכן הוריתי על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.
בקשת רשות הערעור
--- סוף עמוד 9 ---
10. במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרת קומברס על עיקר הטענות שנטענו על ידה בבית המשפט המחוזי. בפתח הדברים קומברס מציינת שבקשת התיקון אינה אלא בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית, הסוטה באופן מהותי מהנטען בבקשת האישור, ועל כן אינה עומדת בקריטריונים לתיקון בקשות אישור כפי שאלו נקבעו בפסיקה. בתוך כך, קומברס טוענת שהמשיבים שינו את התשתית המשפטית והרחיבו את התשתית העובדתית, באופן שמהווה מקצה שיפורים של בקשת האישור. זאת למרות שלשיטתה, בשקידה ראויה מצד המשיבים ניתן היה לכלול את הטענות בבקשה המקורית – ובהקשר זה מציינת קומברס שבקשת האישור תוקנה כבר פעם אחת בעבר. זאת ועוד. קומברס סבורה שהתיקונים המבוקשים אינם נחוצים לבירור השאלות השנויות במחלוקת. ולטענתה, בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שבקשת התיקון הוגשה בשלב מוקדם של ההליך – שכן קביעה זו מתעלמת מההיסטוריה של ההליך המשפטי בין הצדדים ומהעובדה שחלף יותר מעשור ממועד הגשת בקשת האישור. בתוך כך קומברס גורסת שהעובדה שהמשיבים בחרו לכתחילה לבסס את טענותיהם על הדין הישראלי, מעידה על כך שהם ניסו לבחור ב"פורום הנוח", על אף שידעו שאינו הפורום המתאים לבירור ההליך; וכי יש בנתון זה כדי להשליך על תום ליבם. עוד נטען שהחלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לפסק הדין ב-רע"א 9745/16 [פורסם בנבו] שבמסגרתו, כך טוענת החברה, ניתנה למשיבים אפשרות להשלים ראיות רק לעניין הדין הזר.
ביחס להתיישנות העילות בבקשת התיקון, החברה טוענת שהדין החל בענייננו הוא הדין הישראלי, וכי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שמניין התיישנות העילות החל ביום 26.9.2011. קומברס מוסיפה שקביעת בית המשפט המחוזי אינה מתיישבת עם העובדה שבקשת האישור הוגשה בשנת 2009; כך שיוצא שהמשיבים הגישו את בקשת האישור בעודם נעדרים עילת תביעה אישית. בתוך כך טוענת החברה שעילות התביעה החדשות הן במהותן חוזיות, וכי אלו התגבשו כבר במהלך שנת 2006, המועד שבו הוקפאו האופציות. ביחס לעילת התביעה שעניינה הונאה, טוענת קומברס שזו התגבשה עוד קודם לכן, טרם שהוענקו האופציות לחברי הקבוצה. שכן לטענת קומברס העילה מבוססת על מצגים שניתנו לכאורה על ידה בעת שהוצעה לחברי הקבוצה העבודה בחברה; לחלופין טוענת קומברס שזו התגבשה בעת החתימה על הסכמי האופציות, כלומר לפני שנת 2006. לחלופי חלופין טוענת קומברס שחברי הקבוצה המיוצגת ידעו במפורש שהאופציות שברשותם פקעו לכל המאוחר ביום 13.11.2008, ומכאן שמרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בשנת 2008. מעבר לכך, קומברס סבורה