10. עוד הוסיפה התובעת, כי הנתבעים הציגו מצג שווא, לפיו השירות הלימודי שסופק לתובעת מהווה "קורס" במשמעותו המקובלת, המגלם בחובו את כל המידע הנדרש לצורך הכשרה מוגמרת בתכני הלימוד הנדרש. ברם, במהלך השיעורים המקוונים התברר, כי מעבר לתכני הלימוד המועברים, יידרש ממנה מימון עצמי, לצורך יישום החומר הנלמד. הדברים באו לביטוי ביתר שאת, בשיעור השמיני בקורס, הדוחק במשתתף לקחת הלוואה בנקאית, לשם יישום תכני הקורס כהלכה. בכך משתקפת ההטעיה בפרסומי הנתבעים בדבר אפקטיביות השיטה, בניגוד לאיסור הטעיה המעוגן בסעיף 7(א)(1) לחוק, וכן בנוגע לאיסור הטעיה בדבר טיב השירות ותועלת השימוש בו, לפי סעיפים 2(א)(1) ו2(א)(4) לחוק.
11. לחילופין, טוענת התובעת, כי על העסקה חלה הוראת סעיף 13ג' לחוק, משום שמתכונתו של הקורס, הפתוח לפרק זמן של שנה, עונה להגדרת "עסקת מכר מתמשכת", בזיקה לכך, הרי שקמה לתובעת הזכות להשתחרר מהעסקה ולדרוש את ביטולה, בתנאים המנויים באותו סעיף. לגרסתה, נוכח הפרת הנתבעים הוראות בדבר גילוי פרטים מהותיים בנוגע לעסקה מתמשכת, וסירובם להיענות לדרישת התובעת לבטל עסקה זו, בנסיבות בהן הייתה זכאית לכך, הרי שקמה לה הזכות לתבוע מהם פיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק, בסך של עד 10,000 ₪, מכוח סעיפים 31א(א)(2ב) ו-31א(א)(4) לחוק.
12. אליבא התובעת, הנתבעים הטעו אותה בנושאים נוספים: בונוסים שהובטחו ולא התקבלו; החשיפה, במשך 30 הימים שלאחר ביצוע העסקה, מתאפשרת רק לגבי חלקים מהקורס, ואלו אינם מהותיים דיים; הובטחה הדרכה צמודה למשך 60 ימים, שלא ניתנה; תלמידה שלכאורה "הרוויחה" בעקבות הלמידה בקורס 18,000 ₪, מבלי לציין שמדובר במדריכה של הנתבעת; אי ציון שעות ההשקעה המרובות הנדרשות, בניגוד לעולה מהפרסומים שדיברו על שעתיים ביום.
13. התובעת עתרה לפיצוי מכח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, נוכח כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות, כדלקמן:
א. שידול להפרת זכויות יוצרים בהתאם לסעיף 30 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיף 47 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007, בכך שהנתבעים שידלו את המשתתפים להוריד את תכנת קמטסיה באופן פיראטי, תוך שידול "לגנוב" חומרים מאתר "יוטיוב", עריכתם ושימוש בהם לצורך העסק.
ב. איומים, לפי סעיף 92 לחוק העונשין, בהתייחס להודעה המאיימת שנשלחה ע"י הנתבע 2 לתובעת, במקביל למשלוח מכתב ההתראה נגדה.
ג. שידול להתחזות, בהתאם לסעיפים 30 ו-441 לחוק העונשין, בכך שהנתבעים עודדו את המשתתפים, ביניהם התובעת, להשתמש בפרופילים פיקטיביים בפייסבוק לצורך הצלחה בקורס.
ד. רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, בכך שהנתבעת הנפיקה חשבוניות זיכוי לחברי הקבוצה, אך בפועל לא ניתן כל זיכוי.
ה. הפרת חובת תום הלב במשא ומתן והטעיה בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973. לטענת התובעת, הנתבעים הציגו מצג שווא והטעו אותה.
ו. הפרת סעיף 14(ג) לחוק הגנת הצרכן, לעניין עסקת מכר מרחוק. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו חובה זו בהטעייתם ובאי גילוי מידע מהותי, כפי שפורט לעיל.