116. בסיכומיה טענה המדינה, כי –
"במסגרת האיזונים שהובאו בנוהל. מר הופר השיב במסגרת עדותו על כל סעיף וסעיף הקיים בנוהל: מה התכלית העומדת מאחורי כל סעיף, מדוע הוא צוין בנוהל, אילו איזונים בוצעו לצד שמירת הנתונים וההגבלות וזאת על מנת לעמוד בתכליות חשובות מאין כמותן, בוודאי בשירות המדינה, כגון – אפקטיביות השימוש של כלי הרכב, שיפור בטיחותם האישית של הנהגים, שימוש ברכב על ידי גורמים מורשים בלבד, ביצוע מעקב ובקרה אחר נהיגה חריגה לשם פיקוח על בטיחות הנסיעה ברכב, ביצוע תחקור ושחזור של היסטוריית השימוש ברכב בכדי לחקור תאונות ואירועים שונים וכדי לאפשר למדינה להתגונן בתביעות משפטיות הנוגעות לשימוש ברכב" (סעיף 4 לסיכומי המשיבה).
117. מנגד בסיכומיהם טענו המבקשים, כי הנוהל אותו הובילה המדינה "קובע שימושים במידע שנאסף למטרות החורגות מאלו שהוגדרו בו, בניגוד לעקרון צמידות המטרה" (סעיף 31 לסיכומי המבקשים).
118. בחקירתו הנגדית התייחס מר חנן אהרון, יו"ר ועד ארצי (להלן – "מר אהרון") לעניין מטרת מערכת האיכון וטען, כי מטרת מערכת האיכון אינה באה לענות על מטרת בטיחות הנסיעה כפי שהמדינה נוטה להציג. בעדותו העיד כך:
"העד, מר אהרון: לא, אני רוצה להוכיח לכם, רגע תראו, אני רוצה להוכיח לכם, בוא אני יודע מה אני אומר. אני רוצה להוכיח לכם שהמטרה שלכם פה היא לא, היא לא מטרה של בטיחות. המטרה שלכם פה של המדינה במקרה הזה של מי שעשה את זה, זה לנטר את הנהגים האלה כדי לתפוס אותם, כדי להיפטר מהם בצורה כזו או אחרת, בדרך כזו או אחרת. אין לכם פה מטרה. זה לא באמת אתה בא ואומר "אני רוצה שהנהגים האלה ינהגו כמו שצריך" (עמ' 58 לפ' ש' 26-31).
--- סוף עמוד 32 ---
119. בהמשך לחקירתו בעניין מטרת הנוהל הוסיף מר אהרון והעיד כך:
"העד, מר אהרון: אני בסך הכל אומר לך שאתם מנסים לתפוס כמה מאות נהגים בשיטה של מכשיר כזה שלשים להם שם ולתפוס אותם באיזה מהירות של 140 או 130 או לא משנה, רגע, או לתפוס אותו באיזה פניה כזאת או ברגע שאתם לא יודעים לנטר את זה, שאתם לא יודעים מה לעשות עם זה, שאני לא יודע אם זו הסיבה לתאונות או כן הסיבה. זאת אומרת לא עשיתם שום עבודה, שום הכנה, שום משהו מקצועי שיגיד "אתם יודעים מה", או בדיקה, אפילו סקר. תביא לי היום, אתה לא מסוגל להציג בפניי. בוא תציג בפניי ואני הולך איתך. תציג בפניי כמה נהגים בשירות המדינה נתפסו במהירות 160 ונשלל רישיונם על ידי קצין משטרה ל60 יום. כמה נהגים מעורבים בתאונות דרכים, כמה פעמים, בוא תביא לי את כל, כמה שיטת הניקוד. הרי הכל מתועד. אם יש לו עבירות תנועה תביאו לי. אין, לא עשיתם סקר כזה. המטרה פה הייתה לתפוס את הנהגים שלא ייקחו את הרכב, לא ייסעו, לא יודע מה, לא יודע מה, אתם תגידו מה המטרה. מטרה בטיחותית אין פה." (עמ'61 לפ' ש' 29-33 עמ' 62 לפ' ש' 1-8).
120. מקריאת הנוהל נראה כי צודקים המבקשים כי חלק מהמידע המופק באמצעות הנוהל נאסף על ידי המשיבה ישירות על מנת לאתר הפרות משמעתיות של העובדים, כאשר עפ"י הנוהל מידע זה מועבר, בין היתר, לסמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש של המשרד.
121. אולם, כאשר התכלית של איתור הפרות משמעתיות אלה היא תכלית כלכלית, שהינה כשלעצמה לגיטימית, ואכיפת המשמעת היא האמצעי לייעול השימוש ברכבי המדינה על מנת לחסוך בכספי הציבור, אזי אנו לא רואים בכך פסול עקרוני, בכפוף לכך שהשימוש יעמוד בכללים האחרים המחייבים את המעביד בעניין פגיעה בזכותו של העובד לפרטיות, כגון מידתיות ושקיפות. כך גם ניטור עבירות בטיחותיות בנהיגת העובדים ברכבי המדינה. גם במקרה זה המידע נאסף ישירות על מנת לאתר הפרות חוקיות בנהיגת העובדים. וגם במקרה זה, כאשר התכלית היא מניעת תאונות דרכים, שהינה לגיטימית, אזי איתור וענישה בגין עבירות תנועה עשויה להיות מותרת ככל שהיא נעשית באופן מידתי ועומדת ביתר הכללים הנוגעים לאיסוף מידע על העובד.
--- סוף עמוד 33 ---
122. אנו סבורים, כי ההשלכות המשמעתיות שעשויות להיות ליישום הנוהל, אינן מאיינות את צמידות התכליות (הכלכלית והבטיחותית) של הטמעת מערכת האיכון. שוכנענו, כי הסנקציות המשמעתיות הן אינן תכלית בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת התכליות, כפי טבעם של נהלים המבקשים להשיג מטרות שונות. ללא סנקציות כלשהן, ייתכן וייעדר התמריץ של העובדים לפעול להשגת אותן תכליות שמצאנו לגיטימיות.
123. אמנם, על הסנקציות להיות מידתיות ושקופות, ונקדים את המאוחר ונאמר עמדתנו – אשר תפורט בהמשך - כי בכך עומד הנוהל רק באופן חלקי. אולם, ככלל, אין מניעה לכלול בנוהל סנקציות משמעתיות (מידתיות) המשמשות כאמצעי לקידום אכיפתן היעילה של תכליותיו הלגיטימיות.
124. יודגש בעניין זה כי לא די בכך שהנוהל יגביל את השימוש בו למטרותיו הלגיטימיות, עליו גם לקבוע מנגנונים שיבטיחו זאת. זאת, מפני החשש כי ברצות המעסיק "להיפטר" מעובד מסוים, הוא יערוך מעקב רציף אחר השימוש שהוא עושה ברכב החברה וכאשר יעלה בידו לאתר שימוש לא מותר ברכב, ויעשה בכך שימוש על מנת לפטר אותו. נבהיר, כי אף אם מדובר בשימוש לא מותר של העובד אשר בגינו רשאי המעביד לנקוט בסנקציות כנגד העובד, הרי שהשימוש שיעשה המעביד במקרה כזה במערכת האיכון אינו בצמידות לתכליתו הלגיטימית. לפיכך, על הנוהל להבטיח מניעת שימוש לרעה זה.
125. בנוהל שהוצג בפנינו קבעה המדינה את המקרים החריגים הספציפיים שבהם יוצג המידע אודות נסיעותיו של העובד – ורק בהם. בכך עשתה את המאמץ הנדרש על מנת ליצור את המנגנונים הדרושים למניעת שימוש לרעה במערכת האיכון, ובלבד שאכן מדובר במקרים חריגים המצדיקים זאת, כפי שנבחן בכלל הרביעי – עקרון המידתיות - שלפנינו.
הכלל הרביעי - עקרון המידתיות
126. כלל זה הוסבר בעניין איסקוב ענבר באופן הבא:
--- סוף עמוד 34 ---
"מהותו של עקרון המידתיות באיזון הזכויות החוקתיות והאינטרסים של המעסיק והעובד, וכפתרון מעשי להימנעות מפוגענותו של מעקב אחר שימושיו האישיים של העובד במתחם הווירטואלי שהוקצה לו במקום העבודה. על פי עקרון המידתיות, יש לבחון טכנולוגיות חלופיות למעקב הפוגעות במידה הפחותה ביותר בפרטיות העובדים. זאת, באופן שהטכנולוגיות החלופיות יתנו מענה נאות ומאוזן לזכות הקניין של המעסיק, לפררוגטיבה הניהולית ולאינטרסים הלגיטימיים שלו להגנה על מפעלו, מחד גיסא; ולזכויות העובד לכבוד, לפרטיות ולאנונימיות בחייו כעובד וכאדם, מאידך גיסא." (עמ' 31-32).
...
"עקרון המידתיות ועקרון הלגיטימיות במשולב, מחייבים כי חדירה לתכתובת אי מייל אישית, תיעשה כברירת מחדל לאחר שמוצו כל אפשרויות המעקב, ולאחר שנבחנו אמצעים חלופיים למעקב, שפגיעתם בזכויותיו החוקתיות של העובד קטנה יותר. במסגרת זו, "יש לבחון אם החדירה לתחום הפרט על-ידי המעסיק היא לתכלית ראויה" ו"אם החדירה לרשות הפרט עולה על הנדרש" באופן שאין להיחשף למידע אישי של העובד שאינו קשור לצרכי העבודה. יש להוסיף ולוודא כי המעקב מידתי לסיכון שהצדיק קיום המעקב מלכתחילה, כי השימוש באמצעי המעקב חיוני לאינטרס לגיטימי של מקום העבודה, וכי המעקב אינו חורג מן המטרה שהותוותה" (עמ' 32-33).
...
"ככל שמתקיימת פעילות פוגענית או פלילית של העובד, בתנאים המצדיקים מעקב המעסיק אחר שימושי המחשב שעושה העובד במקום העבודה, על המעסיק להקפיד על עקרון המידתיות. במסגרת זו עליו לוודא, כי השימוש באמצעי המעקב חיוני לאינטרס לגיטימי של מקום העבודה, וכי המעקב מידתי לסיכון שהצדיק קיומו מלכתחילה. עליו לבחון אמצעים חלופיים למעקב, ולהעדיף שימוש בטכנולוגיות מעקב, או בטכנולוגיות החוסמות שימושים אחרים, שיש בהן כדי להוות תחליף ראוי לקריאת תוכן הדואר האלקטרוני והפוגע פחות בפרטיות העובדים" (עמ' 38).
127. מבחן המידתיות מתבצע באמצעות שני סרגלי מדידה שונים – פעם אחת, במובנו הרחב, בין אמצעי הטכנולוגיה השונים והחלופיים, ופעם שנייה, במובנו הצר, בין אמצעי הטכנולוגיה שמציע המעקב אחר העובד לבין מידת הפגיעה בזכותו לפרטיות. במישור הסרגל הראשון, על המעסיק לבחור באמצעי הטכנולוגי (מבין הישימים מביניהם) שפגיעתו בפרטיות העובד הפחותה ביותר, ובמישור הסרגל השני, יש לוודא כי התועלת שבהגשמת המעקב עולה כל הפגיעה בזכות העובד לפרטיות.
--- סוף עמוד 35 ---
128. ליישום מבחן דו-ממדי זה, נבחן את סוגי המידע הפרטי של העובד אותה מבקשת להפיק המשיבה באמצעות מערכת האיכון, לפי שלוש תצורות ההפעלה השונות, והשימוש המיועד בו.
א. זהות הנהג ומסלול נסיעתו –
בהתאם לנוהל, גורמים מסוימים במשרדי הממשלה יהיו רשאים לצפות במסלול הנסיעה של עובד מזוהה, ברכב איגום או צמוד תפקיד בשעות העבודה –
א. במקרים של עיכוב בהגעה ליעד שהוגדר, בפרק זמן העולה על שעתיים;
ב. כאשר התקבלו 3 התראות בשנה על רכב עומד (שאינו בנסיעה) המונע למעלה משעה;
ג. במקרה של דיווח על תאונה; דו"ח תנועה או דו"ח חנייה; התקבלו 3 התראות בשנה על נסיעה במהירות גבוהה מ-140 קמ"ש; התקבלו התראות על התקיימותן של יותר משלוש אינדיקציות ביום לנהיגה אגרסיבית.
לעניין סעיף א', אנו סבורים כי צפייה במידע על מסלול נסיעתו של העובד אף במקרה של איחור חד פעמי, אינה מידתית. מדובר במידע אשר עשוי לכלול עניינים פרטיים, בין ברשות המעסיק ובין שלא. המשיבה לא הציגה בפנינו תכליות כלכליות משמעותיות למידע זה או הסבר מדוע אין אמצעים אחרים חלופיים לבצע מעקב זה אחר העובד. אנו סבורים כי נדרש לקבוע מספר מצטבר של עיכובים כאמור, אשר מהווים חריג בגינו ניתן לעקוב אחר מסלול נסיעתו של העובד.
לעניין סעיף ב', אנו סבורים לעניין עמידת רכב מונע, כי לא מובן מדוע על המשיבה לאפשר צפייה במלוא מסלול נסיעתו של העובד, ומדוע אין ביכולתה עליה להסתפק באמצעי שפגיעתו פחותה – והוא האיכון הספציפי של עמידת הרכב בלבד.
לעניין סעיף ג', אנו סבורים כי התועלת שבמידע על מסלול נסיעתו של העובד אינה גבוהה דיה כדי להצדיק את הפגיעה בפרטיותו של העובד. לא עלה בידי המדינה
--- סוף עמוד 36 ---
להסביר מדוע אירועים בטיחותיים מחייבים את המידע על מסלול נסיעתו של העובד.
הנוהל מוסיף וקובע כי המידע על מסלול נסיעתו של העובד יישמר גם לצורך התמודדות מאוחרים והליכים משפטיים. אנו סבורים שהמדינה לא עשתה די על מנת להגביל את השימוש במידע זה וכי עליה להגבילו להליכים פליליים או כאלה בהם נדרש לחשוף את המידע על פי דין.
ב. זהות הנהג ועמידת רכב מונע –
בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי, וכי צפייה בזהות נהג אשר התקבלו התראות אלו לגביו הינה מידתית.
ג. זהות הנהג ומהירות הנסיעה –
גם בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
ד. חריגה מתיחום אזורים וזמני נהיגה (התראה בזמן אמת ללא חשיפת זהות הנהג) - גם בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
ה. התראה בזמן אמת אודות התנהגות חריגה-
גם בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
ו. התראה בזמן אמת אודות התנהגות אגרסיבית במידה שאינה סבירה – נסיעה במהירות הגבוהה מ-160 קמ"ש - ביחס לרכבים צמודים ומחוץ לשעות העבודה –
אנו סבורים כי המידרג שקבעה המשיבה בעניין זה הינו מידתי, אף שמדובר בפגיעה קשה יותר בפרטיותו של העובד באשר הוא חל גם על שימושים אישיים ופרטיים ברכב.
ז. מידע על תדלוק –
--- סוף עמוד 37 ---
בהתאם לנוהל, מידע זה לא יהיה חשוף בפני מנהליו של העובד אלא רק בפני נושאי תפקידים מסוימים – הכלכלן הראשי, מפקח התקינה ומנהל מנהל הרכב. המשיבה לא השכילה להסביר לבית דין זה מדוע נדרשת חשיפת זהות הנהג כאשר מתעורר חשש פרטני בשל צריכת דלק חריגה באופן בלתי סביר, המחייב בירור פרטני.
אנו סבורים, כי מידע זה יכול להיחשף רק כאשר מתעורר חשש שימוש ברכב לצרכים שאינם מותרים, בעלי אופי פלילי או מעין-פלילי, כגון צרכים מסחריים אסורים.
ח. מעקב פעולות אחזקה-
בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
ט. מידע אגרגטיבי שאינו כולל פרטי זיהוי לגבי הנהג או רכב מסוים-
גם בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
י. דוח אפקטיביות –מידע על ניצול כלי הרכב (מסלולי נסיעה – ביחס לרכבי איגום וצמודי תפקיד בשעות העבודה, קילומטראג', שעות העבודה של מננוע – זמני התנעה וכיבוי) -
גם בעניין זה אנו סבורים כי הנוהל הינו מידתי.
יא. כלל המידע – עבור אחראי על המחשוב והתקשורת במינהל הרכב –
כללי מידי. על המשיבה לפרט בנוהל כיצד תימנע הפגיעה בפרטיות העובד.
129. בהתאם לנוהל אנו למדים כי מערכת האיכון אוספת מידע גם על שעת התנעה וכיבוי, אולם לאור השימושים שמתיר הנוהל במידע המופק, נמצא כי מידע זה שימושי רק ביחס לרכבי איגום ורכבי צימוד תפקיד. על כן, אנו סבורים, כי על המדינה לציין בנוהל מתי יבדקו נתונים אלו ומתי יעשה בהם שימוש.
הכלל החמישי - עקרון השקיפות
130 עקרון השקיפות מחייב הנגשת המדיניות הנוהגת לידיעת העובדים.
--- סוף עמוד 38 ---
"עקרון השקיפות מחייב את המעסיק להביא לידיעת העובדים בפירוט ובבירור את המדיניות שנקבעה בנוגע לשימושי המחשב במקום העבודה, ולהסביר בפירוט את אופן יישומה של מדיניות המעקב אחר תכתובות אי-מייל של העובד. על המעסיק לאפשר לעובדים גישה למידע שנצבר עליהם במסגרת המעקב ולהודיע להם על משך הזמן בו ייאגר המידע שנצבר. עליו להקפיד על דיוק המידע שנאסף סודיותו ואבטחתו. חשוב ליידע צדדים שלישיים על אפשרויות מעקב של נתוני תקשורת ותוכן בתכתובת אלקטרונית עם מקום העבודה. " (עמ' 39).