"עקרון השקיפות חל מכח חובות תום הלב והגילוי המוגברות ביחסי עבודה. עקרון זה מחייב את המעסיק להביא לידיעת העובדים, בפירוט, בבירור ובבהירות את כללי המדיניות הנוהגת והמחייבת במקום העבודה, בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיות המידע המותקנות במחשב ובסביבת העבודה שלהם, ולפרט את הנסיבות המצדיקות ניטור כללי ומעקב ספציפי על עובד, טכנולוגיות המעקב ומהותן" (עמ' 35-36).
...
" בתוך כך, על המעסיק לפרט את הנסיבות המצדיקות ניטור כללי במחשב; ליתן לעובדים מידע על אפשרות למעקב ספציפי בפעילות העובד במחשב, טכנולוגיות המעקב ומהותן ולפרט דרכי יישומה של מדיניות המעקב הנקוטה על ידו וטעמיה. עליו להסביר את טיב המעקב ומטרותיו, כיצד יישמר ויאוחסן המידע שיגיע לידי המעסיק במסגרת המעקב, לכמה זמן, ואיזה שימוש, אם בכלל, ייעשה במידע שנאגר . ככל שבכוונת המעסיק לנקוט בפעולות מניעה במקום להידרש לטכנולוגיות מידע לצורך מעקב על העובדים, עליו לפרט בבירור את היקף השימוש באמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לפעולות אלה, וגבולותיהם. בנוסף, חשוב ליידע צדדים שלישיים על אפשרויות מעקב בהתקשרויות אי-מייל מחוץ למקום העבודה " (עמ' 36).
131 בענייננו, המדינה גיבשה נוהל שלטענתה –
".. מפרט בתוכו את סוג המידע שייאסף, עבור איזו קבוצת רכבים, למי תהיה גישה למידע ובאילו מקרים – והכול על מנת להבטיח את פרטיות העובד ואת אבטחת המידע. מדובר בנוהל מידתי ומאוזן, המסביר באופן ברור את מדיניות המשיבה בדבר אופן והיקף השימוש במערכת" (סעיף 56 לסיכומי המשיבה).
עוד טוענת המשיבה בסיכומיה כי –
"הנוהל מגדיר בדיוק את המידע שנאסף, לכמה זמן הוא נשמר, ולאילו צרכים ישמש, וכן את אופן שמירת המידע" (סעיף 58 לסיכומי המשיבה).
--- סוף עמוד 39 ---
132 מנגד טענו המבקשים בסיכומיהם, כי הנוהל אותו גיבשה המדינה אינו מציג מדיניות ברורה בנוגע לניהול מערכת האיכון, שכן –
"עקרון השקיפות מחייב הבאת המדיניות הנוהגת לידיעת העובדים, באופן ברור וודאי. כמתואר עד כה, ומכל הטעמים שהוצגו – במיוחד חוסר הבהירות באשר למטרות הנוהל והשימוש הנרחב במושגים סתומים שלא הוגדרו כהלכה, הנוהל שנוסח על ידי המדינה לא מקיים זאת. מה גם, שהמדינה חטאה לחובתה לעגן את המדיניות ואת ההגבלות המתוארות לעיל במסגרת הסכם עבודה קיבוצי, כפי שהיה עליה לעשות" (סעיף 80 לסיכומי המבקשים).
133. לטעמינו, הנוהל אותו גיבשה המדינה - מוצג בצורה ברורה אך בנושאים מסוימים, נעדר פירוט. על כן, נציג וניתן את דעתנו לגבי סוג המידע ואופן הגישה למידע, כפי שזה מוצג בנוהל:
א. שחזור נסיעה רטרואקטיבי – יחד עם פירוט הנסיבות וזמן שמירת המידע, לטעמינו, היה על המדינה לציין בנוהל, את זכות הגישה למידע והדרך הנהוגה לקבלת המידע - באופן שיענה לעקרון השקיפות - כך שיהיה מפורט, ברור ונגיש לעובדים.
אנו קובעים, כי היה על המדינה לפרט לגבי סוג המידע שייאסף לצורך הפקת סיכום שבועי או חודשי ולאיזה צורך וכן, לפרט באילו מקרים הנסיבות מצדיקות ניטור כללי ומעקב ספציפי אחר מסלול נסיעתו של העובד.
ב. שחזור נסיעה והתנהגות נהג רטרואקטיבי – מידע אודות זהות הנהג, מהירותו ומסלול נסיעתו- רכב איגום ורכב צמוד תפקיד בשעות העבודה בלבד. גם במקרה זה, אנו קובעים, כי על המידע לפרט בצורה ברורה את הנסיבות בהן עומדת למדינה הזכות "לשלילת הצמדת רכב לנהג שנוהג באופן חריג ביותר סידרתית".
ג. התראה בזמן אמת – חריגה מתיחום אזורים וזמני נהיגה – מידע אודות חריגה מאזור השימוש ומשעות השימוש ברכב כפי שנקבע לו על ידי המשרד- רכב איגום ורכב צמוד תפקיד בשעות העבודה – ללא חשיפת זהות הנהג. גם בסעיף זה, אנו קובעים כי על המדינה לפרט באילו מקרים יעלו לכדי "חריגה מאזור
--- סוף עמוד 40 ---
השימוש" וכן, המדינה נדרשת במקרה זה, גם להסביר- מדוע המידע על הרכב, ללא חשיפת זהות הנהג, לא תוביל לחשיפת פרטי הנהג.
ד. התראה בזמן אמת אודות התנהגות חריגה – (מהירות חריגה מעל 140 קמ"ש, פניה חדה, בלימה פתאומית, התקרבות לרכב אחר) – רכב איגום ורכב צמוד תפקיד בשעות העבודה. במקרה זה, אנו קובעים כי על המדינה לפרט את המקרים והנסיבות בהן עומדת למדינה הזכות לשלילת הצמדת רכב – על ידי הבאת דוגמאות. בנוסף על האמור, אנו סבורים כי, על המדינה להגדיר את המושג "סדרתיות" וכן להרחיב את ההסבר לגבי המושג - "תמרוץ נהיגה זהירה".
ה. התראה בזמן אמת אודות התנהגות אגרסיבית במידה שאינה סבירה – נסיעה במהירות הגבוהה מ-160 קמ"ש – רכב צמוד ורכב צמוד תפקיד לא בשעות העבודה. במקרה זה, אנו קובעים כי על המדינה להגדיר ולפרט מהי "התנהגות אגרסיבית".
לעניין הגדרת הביטוי "התנהגות אגרסיבית" טען מר הופר, בחקירתו הנגדית, כי על המדינה מוטלת האחראיות לפרט את כוונתה כך שכול עוד הנוהל לא מפרט ומסביר מהי התנהגות אגרסיבית, המערכת לא תופעל על ידי המדינה.
מר הופר העיד כך:
"עו"ד א. גורביץ: אז נהיגה אגרסיבית במידה שאינה סבירה היא עילה לעצירת רכב?
העד, מר הופר: בוודאי, כי האחריות מוטלת גם עלינו ואנחנו לא מוכנים לקחת אחריות על בטיחות נהג שנוסע בצורה אגרסיבית כל כך ומסכן גם אותו וגם את שלום הציבור.
עו"ד א. גורביץ: ומי יחליט מהי הנהיגה האגרסיבית?
העד, מר הופר: אמרנו שנגדיר בצורה מאוד מאוד ברורה.
עו"ד א. גורביץ: זה כבר הוגדר?
העד, מר הופר: אנחנו נגדיר, אמרנו. זה לא יופעל אם זה לא יוגדר."
(עמ' 112 לפ' ש' 28-35, עמ' 113 לפ' ש' 1-2)
לאור האמור, המדינה נדרשת לפרט ולהסביר מהי נהיגה מסוכנת תוך הבאת דוגמאות קונקרטיות לשם המחשה.
--- סוף עמוד 41 ---
ו. מידע על תדלוק – רכב איגום ורכב צמוד. בסעיף זה, אנו קובעים, כי על המדינה להסביר ולפרט את הנסיבות המצדיקות לכך שהמידע הנאסף אודות תדלוק הרכב ישמרו במערכת למשך ארבע שנים.
ז. מעקב פעולות אחזקה - רכב איגום ורכב צמוד. אנו מוצאים כי סעיף זה עונה לעקרון השקיפות.
ח. מידע אגרגטיבי שאינו כולל פרטי זיהוי לגבי הנהג או רכב מסוים – רכב איגום ורכב צמוד. לטעמינו, גם סעיף זה, עונה לעקרון השקיפות.
ט. דוח אפקטיביות – מידע על ניצול כלי הרכב (מסלולי נסיעה – ביחס לרכבי איגום וצמודי תפקיד בשעות העבודה, קילומטראג', שעות עבודה של מנוע – זמני התנועה וכיבוי) – רכב איגום ורכב צמוד תפקיד בשעות העבודה. לטעמינו, סעיף זה גם בא ומיישם את עקרון השקיפות.
י. בסיכומיה הציגה המדינה, כי "הנוהל גם קובע מקרים בהם באופן זמני, לאחר התרעה מראש לנהג ולאחראי רכב במשרד, ניתן למנוע את השימוש ברכב" תוך שהמדינה מפרטת ביתר שאת, את המקרים. לטעמינו, בהתאם לאמור לעיל, המדינה מילאה אחר עקרון השקיפות. כלומר, מדיניות -מניעת השימוש ברכב ממשלתי, מוצגת בצורה ברורה ומפורטת כנדרש.
בהתאם לאמור, אנו קובעים כי מעבר להצגת מדיניות המדינה באמצעות הנוהל, המדינה נדרשת לעגן את הנוהל בחוזה עבודה, בתקנון במקום העבודה ובהסכמות משותפות עם המבקשים וזאת במסגרת הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי.
יא. לטעמינו, על הנוהל היה לפרט את הסנקציות השונות. בנוהל אשר הציגה המדינה מופיעות הסנקציות הבאות בלבד- "שלילת הצמדת רכב לנהג שנוהג באופן חריג ביותר סדרתית"; "ביטול זמני של הנעת רכב" (כולל "במקרים חוזרים ונשנים של נהיגה בצורה אגרסיבית במידה שאינה סבירה"), אולם ללא ציון משך תקופת הביטול – מן הראוי שיבוצע לאחר המלצה של קצין הרכב;
יב. יתר הסנקציות יכולות להיות רק על פי הסכם העבודה הקיים של העובד.
--- סוף עמוד 42 ---
"ככל שבמועד קבלת העובד לעבודה לא הובאה לידיעתו ולהסכמתו מדעת ומרצון המדיניות הנוהגת במקום העבודה בנוגע לשימוש בטכנולוגיות המידע במחשב, או לא נהגה מדיניות ברורה, או לא הייתה בתוקף מדיניות האוסרת שימוש בטכנולוגיות מידע לצרכים פרטיים - קמה לעובד ציפייה סבירה לפרטיות בשימוש בטכנולוגיות המידע במקום העבודה, לרבות לצרכיו הפרטיים. במצב דברים מעין זה ומכוח עקרונות השקיפות ותום הלב ביחסי העבודה, המעסיק אינו רשאי להיכנס למתחם הווירטואלי האישי של העובד או לחדור לתוכן תכתובת האי-מייל האישית שלו. ובלבד שהשימוש הווירטואלי שעשה העובד לצרכיו הפרטיים נעשה בתום לב ומבלי לפגוע בעבודתו ובצרכי מקום העבודה". עניין איסקוב (עמ' 37).
הכלל השישי - דרישת "הסכמה מדעת" של העובד למעקב אחר נהיגתו ברכב המדינה.
134. כך נקבע בעניין איסקוב ענבר בעניין כלל זה:
"נדרשת הסכמה מפורשת מדעת ומרצון של העובד לפעולות ניטור, מעקב וחדירה לתיבה האישית או המעורבת ולתכתובת האי-מייל האישית שלו, במסגרתן. להסכמה הנדרשת מן העובד שני פנים: פן כללי ופן ספציפי. בפן הכללי, נדרשת הסכמת העובד למדיניות הכללית במקום העבודה, בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיות תקשורת מידע, ולמעקב כללי על העובד באמצעות טכנולוגיות מידע, לרבות פעולות ניטור כללי במחשב, ומעקב על נתוני תקשורת ותוכן. הסכמת העובד צריך שתינתן מראש, במפורש, מרצון, מדעת ובכתב, בכפוף לעקרונות השקיפות, צמידות המטרה, הלגיטימיות, המידתיות ותום הלב.
בפן הספציפי נדרשת הבחנה בין התיבה המעורבת המיועדת לשימושו המקצועי של העובד, ובמסגרתה הותרה לו עשיית שימוש לצרכיו האישיים, לבין התיבה האישית, שמלכתחילה הועמדה כל כולה לשימושו של העובד לצרכיו האישיים בלבד.
ככל שמדובר בחדירה לתיבה המעורבת נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד לכל פעולת חדירה של המעסיק לתוכן התכתובת האישית שלו, להבדיל מתכתובתו המקצועית באותה תיבה.
ככל שמדובר בתיבה האישית, נדרשת הסכמתו הספציפית והמפורשת של העובד, מרצון ומדעת, לכל פעולה ופעולה שבכוונת המעסיק לנקוט, לרבות ניטור ספציפי ומעקב הכולל חדירה לתיבה האישית, לשם קבלת נתוני תקשורת ותוכן, וחדירה לתוכן תכתובת האי מייל האישית של העובד ועיון בה, וכל כיוצ"ב." עניין איסקוב ענבר (עמ' 54).
--- סוף עמוד 43 ---
135. הסכמתו של העובד צריכה שתהיה מתוך ידיעתו את מהות הפגיעה בפרטיותו. לשם קבלת הסכמת העובד, על המעסיק להציג בפני העובד את מהות הפגיעה בפרטיותו, אותה מבקש המעסיק לנקוט.
בעניין זה יפים דבריו של פרופ' מיכאל בירנהק, מרחב פרטי- הזכות לפרטיות בין משפט וטכנולוגיה (תשע"א), בעמוד 457 תחת הכותרת "הודעה והסכמה":
"כאשר פעולת המעקב פוגעת לכאורה בפרטיות, הרי דרך אחת להכשיר את הפגיעה היא לשכנע את העובד להסכים לפעולה. לפני קבלת הסכמת האמת החופשית של העובד, על המעסיק להודיע על עצם איסוף המידע, על השימושים שייעשו בו, ובכלל זה אם יועבר לצדדים שלישיים. מסירת הפרטים האלה היא תנאי לקיומה של הסכמה המודעת ויש לה חשיבות עצמאית".
וכן בעמוד 459 תחת אותה כותרת:
"גם במקום בו נתקבלה הסכמת אמת מדעת, הרי היא צריכה להיות מותאמת ומוגבלת למטרה שלשמה נתבקשה מלכתחילה. למשל, מכשיר איתור שמותקן ברכב כדי למנוע גנבות או כדי לאפשר סיוע במצוקה לנהגים, אינו מיועד להפיק מידע שיעשה בו שימוש אחר, כמו מעקב אחרי מקום הימצאם של העובדים. אם בהתקנת המכשיר יש גם כוונה כזו, הרי ההסכמה הראשונית צריכה להתייחס גם אליה. בעקבות עניין איסקוב-ענבר היא הסכמה לניטור אוטומטי של תיבות דוא"ל – אם נתבקשה הסכמה לכך ונתקבלה, הרי אין היא משתרעת על קריאת תוכן ההודעות. זהו יישום עיקרון של צמידות המטרה מדיני הגנת הפרטיות, שמגביל את השימוש במידע למטרה שלשמה נאסף".
136. ככל שהמדינה, בכובעה כמעסיקה, מבקשת לבצע שימוש במידע הנאסף אודות נהיגתו של העובד, עליה, ראשית, לוודא כי העובד יודע על המידע הנאסף עליו בעת נהיגתו ברכב, והוא מבין כי פעולותיו ברכב מתועדות ונרשמות מהרגע שהוא מתניע את הרכב ועד למועד בו הוא מכבה את הרכב, ושנית לפרט בפני העובד את תוכן המידע הנאסף, היכן נשמר המידע, למי חשוף המידע וכן אלו שימושים וסנקציות ניתן לבצע כנגד העובד, מתוך הבנה, כי המידע הנאסף בדבר שימושו ברכב המדינה עשוי לשמש את המעסיק בקבלת החלטות בעניינו בעתיד, ולקבל את הסכמתו בכתב לכך.
137. משבחנו את הנוהל בהתאם לעקרונות שמופיעים בעניין איסקוב ענבר קובעים אנו, כי על המדינה לעגן כללים אלו בחוזה עבודה אישי או בהסכם קיבוצי או
--- סוף עמוד 44 ---
בהסדר קיבוצי, אשר יקבל ביטוי, גם, בתקנון, וזאת בהתבסס על הקביעה שהתקבלה בעניין איסקוב – ענבר על ידי השופטת נילי ארד (עמ' 39):
"מן הראוי לעגן עקרונות אלה במפורש בחוזה העבודה. כמו כן, מן הראוי הוא, כי עקרונות אלה יבואו לידי ביטוי בתקנון במקום העבודה, וכי יוסדרו במשותף עם ארגון העובדים או נציגותם במסגרת הסדר קיבוצי או הסכם קיבוצי, בדומה לביטויים בפועל בהסכם הקיבוצי הכללי. ככל שעיקרים ועקרונות אלה מעוגנים בהסכם הקיבוצי הרי הם מהווים חלק מחוזה העבודה האישי שבין המעסיק לעובד".
דרישה זו זכתה לביטוי גם בעניין עיריית קלנסווה (עמ' 50) בו נקבע כי – "מן הראוי לעגן את העקרונות במפורש בחוזה העבודה ובתקנון הנוהג במקום העבודה".
חובת ההיוועצות
138. בסיכומיה טענה המדינה כי –
"לאחר שהחל הליך משפטי זה, במסגרת הדיון שנערך ביום 17.7.2019 – הסכימה המדינה ליתן הזדמנות נוספת להסתדרות להעביר הערותיה לנוהל הפעלת מערכות האיכון האמור לעיל, וזאת כדי למצות לחלוטין את הליך ההידברות וזכות הטיעון המוקנית להם" (סעיף 36 לסיכומי המשיבה).
ולכן –
" ..ביום 29.8.2019, הועברה למבקשים התייחסות המדינה להערות שהועלו על ידם, תוך שהמדינה שינתה סעיפים רבים לבקשת ההסתדרות, כמפורט בגרסה האחרונה של הנוהל, שם צוינו במפורש השינויים שהתקבלו לבקשת ההסתדרות, בין היתר השינויים שנעשו בנוהל ניתן לציין את השינויים המהותיים הבאים: