44. לטענת המשיבה, עם התקדמות הטכנולוגיות החדשות וחדירתן לענף צי הרכב וכמענה להמלצות מבקר המדינה שקבע כי - "ראוי שמנהל הרכב ישקול להתקין מערכות איתור בצי רכבי האיגום של משרדי הממשלה ולצורך כך יגדיר מחדש את נוהלי העבודה ואת סדרי הבקרה והדיווח", החליט מנהל הרכב הממשלתי לקדם מכרז לאספקה והתקנת מערכות לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי. בסיום הליך המכרז, הוכרזה חברת "פוינטר בע"מ" כזוכה במכרז והמערכת שהוצעה הותקנה ברכבי מנהל הרכב, לרבות הרכבים הצמודים לעובדי המדינה, אשר משמשים את העובדים גם לנסיעות פרטיות מחוץ לשעות העבודה, אך לנוכח טענות המבקשים היא אינה עובדת (סעיף 11 לתגובה).
--- סוף עמוד 12 ---
45. לטענת המשיבה, מערכת האיכון מטעם חברת "פוינטר בע"מ", נועדה לאפשר פיקוח, בקרה ותיעוד אלקטרוני של כלי הרכב שבאחריות מינהל הרכב הממשלתית ויחידות הסמך וזאת כדי – לשפר את אפקטיביות השימוש של כלי הרכב, לשיפור בטיחותם האישית של הנוהגים, לאפשר שימוש ברכב על ידי גורמים מורשים בלבד, לבצע מעקב ובקרה אחר נהיגה חריגה לשם פיקוח על בטיחות הנסיעה ברכב, לטובת ביצוע תחקור ושחזור של היסטוריית השימוש ברכב ולאפשר ניתוחים רוחביים לגבי אופי השימוש ברכבי הממשלה.
46. לטענת המשיבה, במהלך השנים 2014-2015 התקיימו שיחות ופגישות בין הצדדים וזאת במטרה לקדם את נוהל הפעלת המערכת החדשה – מערכת ה"פוינטר", ואף התקיים הליך משפטי בבית הדין – ס"ק 30206-06-14, [פורסם בנבו]אשר במסגרתו טענו המבקשים כלפי החלטת המשיבה להתקין כרטיסים חכמים ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים. בעקבות אותו הליך שבו הצדדים לא הגיעו לידי הבנות בעניין זה, גובש נוהל על ידי המדינה שעניינו "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי".
47. לטענת המשיבה, לאחר גיבוש הנוהל, התבקשה המבקשת 1, מספר פעמים, להעביר את הערותיה לנוהל, מתוך רצון לקיים שיח והבנות עם העובדים ולא מתוך חובה. אך, המבקשת 1 נמנעה מלהעביר התייחסות לנוהל, למעלה משנה, תוך שהיא קושרת את סירובה לשתי סוגיות שאינן עולות בקנה אחד – האחת סוגיית הקרינה, אשר הועלתה בשלב מאוחר בהליך והשנייה סוגיית הפרטיות, אף שאין כל קשר בין שתי סוגיות אלה.
48. לטענת המשיבה, הנוהל אותו גיבשה המדינה, כולל מגבלות על איסוף המידע, הגישה אליו והשימוש בו, וזאת על מנת לאזן בין השגת תכליות חשובות, כגון הבטיחות האישית של הנהגים, סיוע בשמירה על איכות הסביבה וחסכון משמעותי של כספי ציבור, אל מול הגנה על זכותם לפרטיות של העובדים הנוהגים ברכבים.