5. ביום 7.2.2017, לפני שהתובעים 4-3 צורפו לתביעה, הושג הסדר בין התובעים 2-1 לבין הנתבעים (הסדר זה יכונה להלן: "ההסדר הדיוני"). במסגרת הסדר זה הסכימו הצדדים כי מניותיהם של התובעים יירכשו על-ידי הנתבעים או מי מטעמם במחיר שייקבע על-ידי מומחה. כן הוסכם על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט שיעריך את שווי החברה, כאשר המומחה יהיה רשאי להוסיף להערכת השווי את הסכומים שהוצאו מהחברה שלא כדין. המומחה שמונה, רו"ח סלובודיאנסקי (להלן: "המומחה"), הגיש ביום 14.11.2018 את חוות-דעתו (להלן: "חוות-דעת המומחה") בה הוערך שווי החברה בהתאם לשתי חלופות: סכום של 3,699,815 ₪ אם ייקבע כי בחברה היו הכנסות לא מדווחות; וסכום של 373,823 ₪ אם ייקבע כי לא קיימות בחברה הכנסות לא מדווחות.
טענות הצדדים
טענות התובעים 2-1
6. התובעים 2-1 טענו כי לאחר שהנתבעים רכשו את השליטה בחברה בשנת 2013, הם עשו שימוש בכספיה לצרכים האישיים שלהם. בכלל זה הם השתמשו בכספי החברה כדי לממן את רכישת השליטה בה, הם משכו דמי ניהול מופרזים והעסיקו את בני משפחתו של תומר תמורת שכר מוגזם ותוך ניגוד עניינים. עוד נטען כי זכות העיון במסמכי החברה נשללה מהתובעים 2-1, וכי הנתבעים ביצעו רישום כוזב במסמכי החברה כאשר הם לא הכירו בכהונתו של נעם כדירקטור. הנתבעים כינסו אספות של החברה שלא כדין וקיבלו החלטות מקפחות, והם אף ביטלו את הנוהג של "הקפות שותפים" שהיה קיים בחברה מאז ומעולם. עוד ציינו התובעים 2-1 כי הנתבעים סיכלו את מכירת מניותיו של נעם לנמרוד.
7. התובעים 2-1 הפנו להסדר הדיוני וטענו כי על בית-המשפט לאמץ את מסקנות חוות-דעת המומחה הן ביחס לשווי החברה והן ביחס להכנסות הלא מדווחות שהוצאו ממנה שלא כדין. משכך הם עתרו שבית-המשפט יקבע ששווי אחזקותיהם בחברה נכון למועד הגשת התביעה עמד על 369,981 ₪, ושהוא יורה לנתבעים לרכוש מניותיהם בשווי זה. כן התבקש בית-המשפט להורות לנתבעים להשיב להם את חלקם במשיכות היתר של דמי הניהול, וכן את חלקם בהכנסות החברה שלא דווחו בין השנים 2016-2014.
לחלופין עתרו התובעים 2-1 כי ייפסק לזכותם פיצוי בגין סיכול עסקת מכירת מניותיו של נעם לנמרוד במחיר שהתבסס על שווי חברה של 2,800,000 ₪. לגישת התובעים 2-1, תומר ואלדד ניצלו באופן פסול את שליטתם בחברה והתנגדו לעסקה כתוצאה מעניין אישי פסול שהיה להם, ותוך הסתמכות על "סעיף אזוטרי" בתקנון החברה.