8. התובעים 2-1 התייחסו להודעת הנתבעים לפיה החברה אינה פעילה, כי היא במצב של חדלות פירעון ואף הוגשה נגדה ביום 25.10.2020 בקשת פירוק. הם הבהירו כי הערכת שווי החברה על-ידי המומחה נעשתה נכון לשנת 2016, ויש לקבוע את שוויה בהתאם להערכה זו. בסיכומי התשובה חזרו התובעים 2-1 והבהירו כי אין כל רלוונטיות למצבה הכלכלי של החברה לאחר מועד הגשת התביעה ב-2016, שהוא המועד אליו התייחס המומחה בחוות-דעתו. הנתבעים לא הביאו ראיות ביחס למצב החברה משנת 2016 ואילך, והם אינם יכולים לחייב את התובעים לשאת בעל-כורחם בסיכון הנובע מהפעלת עסק ממנו הם כבר הודרו. הנתבעים אף לא הציגו ראיות מהן ניתן יהיה ללמוד מה עלה בגורל נכסי החברה, מהו מצבה המאזני במועד הפירוק ומי הגיש את בקשת הפירוק.
למעלה מן הצורך נטען כי הנתבעים – שטענו מלכתחילה כי החברה סולבנטית ומצליחה, הם שרוקנו את החברה מתוכן. עוד נטען כי חרף טענות הנתבעים, בית-הקפה עצמו שהופעל על-ידי החברה – עודנו פעיל; תומר עדיין נוהג בו מנהג בעלים כשותף, והוא אף הציע לנמרוד להצטרף לעסק של בית-הקפה החדש. מכאן שאין ממש בטענה לפיה הפעלת בית-הקפה אינה כדאית.
9. עוד הבהירו התובעים 2-1 כי יש לקבוע כי הנתבעים, ולא החברה, הם שיחויבו לרכוש מהם את מניותיהם. בניגוד לטענת הנתבעים, הם ולא החברה התחייבו לרכוש את המניות, והם אף ציינו כי השאלה מי ירכוש את המניות היא "סוגיה טכנית בלבד". הנתבעים אינם יכולים להתחמק מהחובה שנטלו על עצמם בהסדר הדיוני. במועד ההתקשרות בהסדר הדיוני, הצהירו הנתבעים כי החברה מבוססת מבחינה כלכלית וכי היא מסוגלת לרכוש את המניות, ולכן הם אינם רשאים להתחמק כעת מהתחייבות זו. הנתבעים הם האחראים לשינוי במצבה של החברה, ולכן יש להורות להם לרכוש את המניות בעצמם.
10. בהתייחס לטענות לגבי פעולותיו של נעם נגד החברה, ובעיקר לגבי החלטתו למשוך את הערבויות שהעמיד לחשבון הבנק של החברה, טענו התובעים 2-1 כי טענות אלה אינן רלוונטיות. על-כל-פנים סירובו של נעם להעמיד ערבויות לחברה היה סביר, שכן החברה נוהלה באופן חד-צדדי על-ידי בעלי השליטה בה. על-פי הטענה, הנתבעים לא הבהירו מהו המקור הנטען לחובתם של בעלי המניות להעמיד ערבות אישית לחובות החברה, והם אף לא הוכיחו כי פעולותיו של נעם גרמו לחברה נזק.
התובעים 2-1 התייחסו לעובדה שמנהלת החשבונות בחברה לא הוזמנה להעיד, וכן למסקנות בחוות-דעת המומחה הנובעות ממחיקת נתוני הקופה. כן נטען כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לפיה הם הזרימו כספים נוספים לחברה בשעת המשבר. התובעים 2-1 אף ציינו כי אין משמעות לקביעות בית-המשפט בפסק-הדין בתביעת גפני ביחס לשכר המנהלים, שכן הם לא היו צד לאותו הליך.