21. בנסיבות בלתי צפויות אלו, דרש שלומי את ביטול ההסכם השני ואילן הסכים לכך, וביום 7.8.17 החזירה התובעת לשלומי את הסך של 110,000 ₪ ששולם במסגרת ההסכם השני.
22. אילן שהיה נחוש למכור את זכויות התובעת בחנות, הצליח לאתר מושכר סמוך המתאים לפעילות החנות, וניהל משא ומתן מחודש עם שלומי למכירת העסק. שלומי התנה את חתימתו על הסכם מכר חדש בהפחתת התמורה בסך של 200,000 ₪ בגין הוצאות המעבר למושכר החדש, ולאחר משא ומתן בין הצדדים הוסכם על הפחתה של 100,000 ₪.
23. לטענת אילן, הוא התקשר ליגאל על מנת לקבל את אישור הרשת להעברת החנות למושכר החלופי, ויגאל הבטיח לו כי יגיע יחד עם חיים למושכר החלופי בהקדם האפשרי על מנת לבחון אותו, אלא שבניגוד להבטחתו, הוא לא הגיע. על כן, ועל מנת שלא יאבד את האפשרות לשכור את המושכר ו/או להוציא לפועל את עסקת המכר, הוא פנה למיכאל מס"ס ישראל ועדכן אותו שהוא ושלומי מעבירים את החנות למושכר החדש, ומיכאל הודיע לו כדבריו כי בכוונתו להגיע כדי להכיר אותו ואת שלומי יותר לעומק ועל מנת לראות את המושכר החדש.
בנסיבות אלה, חתם שלומי על הסכם שכירות עם בעלי המושכר החדש, תמורת תשלום דמי שכירות בסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. בהסכם נקבע כי מועד תחילת השכירות הוא יום 1.1.18.
24. במהלך חודש אוגוסט 2017 הגיעו עופר ומיכאל לבקר במושכר החדש. על פי האמור בתצהירו של אילן, במהלך הפגישה הנ"ל הוא עדכן אותם על כך שהרשת התקשרה בהסכם עם זכיין מתחרה ופתחה סניף נוסף בניגוד להסכם עמו שמקנה לו בלעדיות בעכו, ומיכאל ועופר לא התייחסו לטענותיו כדבריו ואמרו שנושא זה לא קשור אליהם. בסוף הביקור מיכאל ועופר נתנו את אישורם וברכתם להעברת החנות למושכר החלופי וכן למכירת הזיכיון לשלומי.
25. בהתאם לכך, נחתם ביום 30.8.17 הסכם מכר שלישי בין התובעת לבין א.ש.ל.ר למכירת העסק, שבו הועמדה התמורה על סך של 450,000 ₪ כולל מע"מ (להלן "ההסכם השלישי").
26. על פי האמור בתצהיר אילן, בשיחה שקיים ביום 30.8.17 עם עופר בעקבות חתימת ההסכם השלישי, דרש עופר סילוק חוב שלטענתו התובעת נותרה חייבת לס"ס ישראל. אילן הסביר לעופר כי הוא מעוניין לשלם את החוב באמצעות צ'יקים שקיבל מס"ס רשתות כחלק מההתחשבנות של החנות שבחיפה, אולם עופר דחה הצעה זו ועמד על כך שיועברו לו צ'יקים של התובעת, והודיע לו כדבריו כי את ההתחשבנות בינו לבין חיים (ס"ס רשתות) ינהל מול חיים בלבד. בשיחה זו התנה עופר פגישה בינו לבין שלומי לצורך תחילת אספקת סחורות לחנות החדשה בגמר החשבון עם התובעת.
27. בשיחה שקיים אילן ביום 28.9.17 עם יגאל וחיים הובהר לו כי נותר לתובעת חוב בגין עמלת זיכיון עבור חודשים מאי - אוגוסט 2017. בשל קשיי נזילות, שילמה התובעת את החוב הנ"ל באמצעות המחאות עתידיות.
28. ביום 1.1.2018 נחתם בין ס"ס ישראל לא.ש.ל.ר הסכם למתן זיכיון להפעלת החנות במושכר החדש, אולם בחודש מרץ 2019 נאלץ שלומי לסגור את החנות בגלל הפסדים גדולים שצבר.
29. לאחר האירועים הנ"ל, דרש אילן מנציגי הרשת לפצות את התובעת בגין הפרת הסכם הזיכיון והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מביטול שני הסכמי המכר שנחתמו עם שלומי, אולם פניותיו נדחו. גם מכתב דרישה שנשלח ביום 16.11.17 על ידי באי כח התובעת לס"ס ישראל לא זכה לתגובה כתובה.
על כן ביום 28.1.18 הגישה התובעת את התביעה דנן כנגד ס"ס רשתות (נתבעת מס' 1) וכנגד ס"ס ישראל (נתבעת מס' 2), ובה עתרה לחייבן בתשלום פיצוי בסך של 650,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות הפרת הסכם הזיכיון.
30. ס"ס רשתות לא הגישה כתב הגנה, וביום 11.4.18 ניתן פסק דין נגדה.
ס"ס ישראל טענה כי לתובעת לא הוקנתה זכות בלעדיות על פי הסכם הזיכיון, וכי במסגרת הסכם העברת הפעילות היא רכשה את הזכויות ולא את התחייבויותיה של ס"ס רשתות הנובעות מהסכם הזיכיון, ולכן אין לתובעת עילת תביעה נגדה בגין ההפרה הנטענת של תניית הבלעדיות. עוד הוסיפה וטענה כי משלא חתמה התובעת על הודעת ההמחאה אז אין היא נחשבת זכיינית הרשת.
31. הליך גישור שבו השתתפו הצדדים לא צלח, ולפיכך הביאו הצדדים את ראיותיהם, ולאחר מכן הגישו את סיכומיהם בכתב.
32. העדויות
מטעם התובעת העידו מר אילן כרמל ומר שלמה רווח.
מטעם ס"ס ישראל העידו מר עופר בן שושן ומר מיכאל שמשון ומר יגאל שטרית.
33. דיון
שתי השאלות המרכזיות שעומדות לדיון ולהכרעה הינן כדלקמן:
א. האם לתובעת הוקנתה זכות בלעדיות בהסכם הזיכיון, והאם הופרה זכות זו?
ב. ככל שהתשובה הינה חיובית, האם ס"ס ישראל אחראית כלפי התובעת בגין הפרת תניית הבלעדיות הנ"ל?
34. תניית הבלעדיות
התובעת טענה כי הסכם הזיכיון שנחתם בינה לבין ס"ס רשתות (ראה סעיף 3 לעיל) הקנה לה זכות בלעדיות בעיר עכו, תוך שהיא מפנה לסעיף 2 להסכם הזיכיון שזו לשונו "ניתנת בלעדיות לפתיחת סניף זה לזכיין הנ"ל בעיר עכו בלבד".
לעומתה טענה ס"ס ישראל כי אין המדובר בהקניית בלעדיות בעיר עכו אלא בהקניית בלעדיות לניהול החנות ברחוב בן עמי 43 בלבד, ולתמיכת טענתה הנ"ל היא הפנתה לסעיף 9 להסכם הזיכיון שבו נכתב "הזכיין אינו יכול לפתוח עוד סניפים לפי הסכם זה, הזכיינות מתייחסת לסניף הנמצא ברח' בן עמי 43 בלבד", וכן להסכם הראשון שנחתם בין התובעת לשלומי שבו לא אוזכרה תניית הבלעדיות.
35. מבין שתי העמדות הנ"ל הנני מעדיפה את עמדתה של התובעת.
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 לאחר תיקון מס' 2 קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". תיקון זה הקנה מעמד בכורה ללשון החוזה, ובהקשר זה הנני מפנה לדברים שנכתבו על ידי כב' השופט מזוז בע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ ואח' נ' אנטונינה לברינצ'וק (8.8.2018) כדלקמן:
"מבלי צורך להיזקק לפולמוס שהתעורר בפסיקה ובספרות סביב הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ''ד מט(2) 265 (1991), להלן: ענין אפרופים), אשר הוביל לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים (במגמה להעצים את משקל לשון החוזה בפרשנותו - ה"ח הכנסת תש"ע 198; ס"ח תשע"א 202), הודגשו והוטמעו בפסיקה שני כללים פרשניים: האחד, כי לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.2006), להלן: ענין מגדלי ירקות); ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו] (23.2.2010), להלן ענין בלמורל). השני, כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה על רקע הקשרו הכללי (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 15 (26.2.2012); עניין מגדלי ירקות; עניין בלמורל). לשון אחר - במקרים שבהם לשון החוזה היא ברורה על פניה, קיימת חזקה שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים (גרשון גונטובניק "מחשבות אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה", המשפט יח 105, 129 (תשע"ד)"
בענייננו, סעיף 2 להסכם הזיכיון הינו סעיף נהיר וברור שאינו אמור להותיר ספק בנוגע לכוונת הצדדים בהקניית זכות בלעדיות לתובעת לניהול החנות בעיר עכו. זוהי המשמעות הרגילה והפשוטה של הסעיף התואמת את אופי החוזה המסחרי שנחתם בין הצדדים. חיזוק למסקנה זו ניתן ללמוד מעדותו של אילן לפיה מסר כי הוא שילם לס"ס רשתות לרכישת הזיכיון תמורה העולה על הסכומים ששולמו על ידי זכיינים אחרים, וזאת בשל תניית הבלעדיות, וכך אמר בעדותו:
"..... זה לא ידעת לא ידעת, ניתנה לי בלעדיות, אני שילמתי זכיינות הכי הרבה ברשת. כולם שילמו שלוש מאות אלף, היום בכלל לוקחים מאה, זה היה לא בסדר שלקחו שלוש מאות אבל כולם שילמו שלוש מאות, אני שילמתי ארבע מאות חמישים.
......
..... אני הסכמתי לשלם יותר בגלל הקטע של הבלעדיות, אני שילמתי במאה, מאה חמישים אלף שקל יותר ממה שכל אחד שילם, בגלל הקטע של הבלעדיות. כי אמרתי, אם הם לא פותחים עוד סניף ולא מרוויחים מעוד סניף כסף אז הגיוני שאני אשלם יותר וזה היה הדיון" (עמ' 31 ש' 11-8, ש' 20-17)
יודגש כי עדותו הנ"ל של אילן לא הופרכה.
לא זו אף זו, ס"ס ישראל אשר טענה - מפיו של יגאל - כי תניית בלעדיות ניתנה על ידי ס"ס רשתות אך ורק לזכיין בראשון לציון, לא טרחה להציג את הסכם הזכיינות עם הזכיין הנ"ל בכדי להשוות את נוסח תניית הבלעדיות המופיעה בו לעומת סעיף 2 הנ"ל, וגם לא טרחה להציג הסכמים שנחתמו עם זכיינים אחרים בתקופה הרלוונטית לתביעה, לשם הפרכת טענת התובעת בדבר תשלום תמורה נוספת עבור הבלעדיות.
למותר לציין כי ההימנעות מהצגת המסמכים הנ"ל מחזקת את גרסת התובעת בדבר רכישת זכות בלעדיות במסגרת הסכם הזיכיון שנחתם בינה לבין ס"ס רשתות. אוסיף על כך כי העובדה שהתובעת ניהלה את החנות בעיר עכו למשך תקופה של כארבע שנים עד לפתיחת החנות המתחרה בחודש אוגוסט 2017, אף היא מחזקת את טענת התובעת בדבר תניית הבלעדיות שהוקנתה לה על פי הסכם הזיכיון.
36. בניסיון לערער את הפרשנות החד משמעית שעולה מסעיף 2 להסכם הזיכיון, הפנתה ס"ס רשתות לסעיף 9 להסכם הזיכיון שקובע "הזכיין אינו יכול לפתוח עוד סניפים לפי הסכם זה, הזכיינות מתייחסת לסניף הנמצא ברח' בן עמי 43 בלבד", וטענה כי סעיף זה מלמד כי הבלעדיות עליה דובר בסעיף 2 להסכם מתייחסת אך ורק לרחוב בן עמי 43 בעכו.
אינני מקבלת פרשנות מאולצת זו ולו מהטעם שסעיף 9 אינו מדבר על בלעדיות כלל, ועל פי לשונו, הוא נועד להבהיר לתובעת כי הינה מנועה מלפתוח סניפים נוספים מלבד הסניף ברחוב בן עמי שלגביו ניתנה לה בלעדיות בעיר עכו כמצוין לעיל.
כאן המקום לציין כי ס"ס ישראל העידה מטעמה את יגאל ששימש כמנהל ס"ס רשתות והמשיך לנהל את ס"ס ישראל עד סוף שנת 2017. העדות שלו נועדה לתמוך בעמדתה כי לתובעת לא הוקנתה זכות בלעדיות בעיר עכו. אולם יגאל לא סיפק מענה משכנע לגבי התמורה הנוספת ששולמה על ידי התובעת עבור רכישת הזיכיון, וגם לא לגבי פרשנותו של סעיף 9 להסכם הזיכיון כשולל את תניית הבלעדיות, והנני מפנה בהקשר זה לעדותו בעמ' 116-119 לפרוטוקול.
37. ואם לא די בכך, ככל שניתן לייחס לסעיף 2 בהסכם הזיכיון שתי פרשנויות סבירות, מה שלדידי לא קיים במקרה שבפנינו, הרי עסקינן בהסכם זיכיון שהוכן על ידי ס"ס רשתות, ובמקרה זה יש לפרש את סעיף 2 שבו לטובת התובעת מכח סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים שקובע "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו" (ראה ע"א 769/86 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 586 (1988), ע"א 631/83 "המגן חברה לביטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 572-573).
38. לאור האמור לעיל הנני מעדיפה את עמדת התובעת בעניין תניית הבלעדיות על פני עמדת ס"ס ישראל, וקובעת כי לתובעת הוקנתה זכות בלעדיות על פי הסכם הזיכיון שנחתם בינה לבין ס"ס רשתות.
39. האם הופרה תניית הבלעדיות הנ"ל?
מהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל עולה כי בחודש אוגוסט 2017 נפתחה החנות המתחרה בקניון העיר עכו, ופתיחת החנות הנ"ל הסבה לתובעת נזק שהתבטא בביטול ההסכם הראשון שנחתם בינה לבין שלומי כמתואר בסעיפים 16 ו-17 לעיל.
לא יכולה להיות מחלוקת כי פתיחת החנות הנ"ל מהווה הפרה של תניית הבלעדיות שהוקנתה לתובעת בהסכם הזיכיון שנחתם בינה לבין ס"ס רשתות כפי שקבעתי לעיל.
40. האם ס"ס ישראל אחראית כלפי התובעת בגין הפרת תניית הבלעדיות?
כזכור, ביום 9.4.17 העבירה ס"ס רשתות את פעילותה לס"ס ישראל, והמחתה לה, בין היתר, את כל זכויותיה על פי הסכמי הזיכיונות שנחתמו בינה לבין זכיינים שונים וביניהם התובעת (סעיף 7.6 להסכם העברת הפעילות). בהתאם להתחייבותה בסעיף 7.7 להסכם, שלחה ס"ס רשתות לכל הזכיינים וביניהם התובעת מכתב בדבר הסבת הסכמי הזיכיון והמחאתם מאת ס"ס רשתות לס"ס ישראל. בנוסף העבירה ס"ס רשתות לזכיינים וביניהם התובעת, הודעת המחאה בנוסח שצוטט בסעיף 8 לעיל. אין מחלוקת כי התובעת סירבה לחתום על הודעת ההמחאה שנמסרה לה על ידי ס"ס רשתות (ראה סעיף 9 לעיל).
41. התובעת טוענת כי עם הסבת הסכמי הזיכיונות לטובתה, נכנסה ס"ס ישראל בנעליה של ס"ס רשתות בכל הקשור לקיום התחייבויותיה של ס"ס רשתות על פי ההסכמים הנ"ל, כך שמשעה שהסכם הזיכיון עם התובעת כלל תניית בלעדיות, מחייבת תניה זו את ס"ס ישראל, ואין נפקא מינה אם התובעת חתמה או לא חתמה על הודעת ההמחאה. התובעת הפנתה להודעת ההמחאה וכן לסעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן "חוק המחאת חיובים"), וטענה כי עסקינן בהמחאת זכויותיה של ס"ס רשתות (הממחה) על פי הסכמי הזיכיון לטובת ס"ס ישראל (הנמחה) שאינה טעונה הסכמת התובעת (החייב), ולפיכך, העובדה שהתובעת לא חתמה על הודעת ההמחאה אינה פוגעת בתוקפה של המחאת הזכויות הנ"ל שהמשיכה לחייב את ס"ס רשתות, ס"ס ישראל והתובעת, כך לטענת התובעת.
עוד טענה התובעת כי ס"ס ישראל המשיכה לספק לה סחורה ולגבות ממנה דמי זיכיון לאחר החתימה על הסכם העברת הפעילות, ולפיכך מעמדה של התובעת כזכיין ברשת לפי הסכם הזיכיון, על מלוא הזכויות וההתחייבויות שבו, נותר כפי שהיה ומחייב את ס"ס ישראל.