אין להלום מצב בו החוטא יוצא נשכר מפירות חטאו. מי שמנע מעו"ד ש. וא. את מינויים ובכך קיפח את זכותם לזכות כ"יורש אחר יורש", לא יוכל, לימים, לבקש להיכנס בנעליהם ולטעון למעמד "יורש אחר יורש", כשמשמעות הדברים כי הוא העמיד עצמו, הלכה למעשה, באותו ניגוד עניינים חמור מפניו הזהיר.
לא רק שעו"ד פ. היתה מצוייה בניגוד עניינים, אלא שאף פעלה לשכללו ולתקן את התנגדותה, על מנת שזו תהלום את האינטרסים שלה, הכל תוך שהחסוייה (ד. ז"ל) נושאת בעלויות המשפטיות הכרוכות בתיקון ההתנגדות, תיקון אשר לא נועד להטיב עם ד. ז"ל בכל צורה שהיא.
עו"ד פ. שהיתה שותפה למצב הדברים בו ד. ז"ל הורישה את חלק מרכושה למר ר. ואת יתרת רכושה, בעקיפין לעו"ד פ., לא נקפה אצבע כדי להגן על ד. ז"ל נוכח יחסי ה"תן וקח" ששררו בין מר ר. לד. ז"ל והתנהלותו הנצלנית, חרף חובתה החוקית והמוסרית לעשות כן, וחרף התראות שנמסרו לה בגין התנהלות זו של מר ר., לרבות הפעולות שבוצעו על ידו בהעלמת תרופותייה החיוניות של ד. ז"ל. זהו בדיוק המצב בו קבע המחוקק כי נאמן אינו יכול לקנות כל טובת הנאה מענייני נאמנותו, בדיוק בשביל למנוע קנוניה או אפילו מראית עין של קנוניה, של הנאמן ביחס לרכוש החסוי.
בהתאם לסעיף 54 לחוק הירושה, לשון הצוואה נהירה דיה ואינה טעונה כל פרשנות כשהיא לעצמה, ואלמלא רצונה של עו"ד פ. להפוך ליורשת בעצמה, ניסיון פרשנות זה כלל לא היה בא לאוויר העולם.
--- סוף עמוד 16 ---
טענת עו"ד פ. כי לא יתכן שז. ז"ל כיוונה למתן סמכות ושיקול דעת כה נרחב לעו"ד ש. וא. מבלי שידעה במי מדובר, הטענה כי מדובר ב"משל" וכי למעשה מדובר בכל מי שימונה כאפוטרופוס על ד. ז"ל, אין לה אחיזה בלשון הצוואה ועסקינן בניסיון פסול לשכתוב הצוואה מחדש באופן שיתאים לעו"ד פ., ועם זאת אין להשלים.
לו רצתה ז. ז"ל להוריש את רכושה לכל מי שיטפל בבתה, תהא זהותו אשר תהא, יכולה היתה לציין זאת במפורש בצוואתה, גם לציין כי רכושה יעבור לעו"ד ש. וא. בתנאי שיטפלו בבתה ואם לא יעשו כן, יעבור הרכוש למי שכן טיפל. לא נעשה דבר מבין אלו.
בהתאם להלכה, כשלשון הצוואה ברורה, הרי שהפרשנות המביאה לתוצאה אחרת מן התוצאה אליה מביאה לשון הצוואה, אינה יכולה להישמע, שכן מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה ורק במידה שאינה משתמעת ממנה, אז ניגשים לנסיבות חיצוניות. בעניין זה לא רק שהפרשנות אינה משתמעת מלשון הצוואה, אלא אף עומדת בסתירה לה ואין מקום לאמצה.