15. נתבע 3 טוען כי לא התרשל בעבודתו ובכל מקרה הנזק המרבי שיכולים התובעים לטעון כלפיו הוא 85,000 ₪ כגובה שני התשלומים ששולמו לאחר חתימת ההסכם במשרדו. עוד טוען הוא שהתובעים נהגו ברשלנות לאחר שגילו שקופיקס אינה מסכימה להעברת הזכויות ולו היו נמנעים מלשלם לנתבעים את התשלומים הנותרים היו מקטינים את נזקם. ביתר פירוט יצוין כי הנתבע 3 טוען כי התובעים שילמו את רוב התמורה עוד טרם חתימת ההסכם והיו מודעים לצורך בהסכמת קופיקס ונתנו אמונם בפחרי בנושא זה. כן טוען הוא שבמועד שהגיעו למשרדו היו התובעים "עמוק בתוך העסקה" ולכן כל הסבר שהיה נותן להם לא היה מעלה או מוריד מבחינתם. עוד טוען הוא שבכל מקרה הוא ציין בהסכם את הצורך בקבלת אישורה של קופיקס כך שאין לראותו כמי שהתרשל. בעניין הטענה לפיה לא יצר מנגנון להבטחת התמורה עד קבלת הסכמת קופיקס, טוען הנתבע 3 כי התובעים עצמם יצרו מנגנון זה כאשר חילקו את יתרת התמורה לשני תשלומים דחויים ובכך ביקשו להגן על עצמם, אך למרות זאת בחרו לשלם את יתרת התמורה אף שידעו שקופיקס אינה מסכימה להעברת הזכויות. עוד טוען נתבע 3 כי אף אם תוכח התרשלות מצידו, אזי לא הוכח קשר סיבתי בינה לבין הנזק ולא הובאה כל ראיה לפיה העסק נסגר בשל כך שלא התקבלה הסכמת קופיקס ולא בשל סיבה אחרת לרבות זו שהעלו הנתבעים.
דיון והכרעה
16. כפי שצוין לעיל, הצדדים הכבירו טענות עובדתיות, רובן שלא לצורך ובאופן שהכביד על הדיון אשר היה לא ממוקד. אדון להלן בשאלות הטענות הכרעה.
א. היריבות שבין יחידי הצדדים
17. על ההסכם שנחתם במשרדו של עורך הדין חתומים התובע מס' 2 וראנה בלבד. ואולם, התובעים והנתבעים מסכימים שלאחר מכן הוספה התובעת מס' 1 (איריס) בהסכמה כצד להסכם (בעמ' 7, בש' 7 בעמ' 12, בש' 10). ביחס לפחרי, הגם שהוא לא חתם על ההסכם בשום שלב, לא נשמעה מטעמו כל טענה בנושא והוא לא טען להיעדר יריבות עם התובעים או כל טענה דומה. בעניין זה טען פחרי דווקא שראנה "לא יודעת כלום מהעסק. היא בבית הספר ואני בעסק" (בעמ' 34, בש' 2), ואישר שכל המשא ומתן נוהל מולו וכך גם כל המגעים עם התובעים לאחר חתימת ההסכם. כמו כן ראנה עצמה טענה בפני התובעים במהלך המגעים ביניהם לאחר שהעסקה הסתבכה, כי על פחרי לטפל בנושא וכי "הוא בעל הסניף, רק הכל בשם שלי לצערי" (ראו הודעת טקסט מיום 17.7.19 שצורפה לתצהיר אלירן). משכך, אין להפריד לצורך הדיון בין פחרי לראנה, והגם שהוא אינו חתום על ההסכם ואינו בעל הזכויות מכוח הסכם הזיכיון, יש לראות את שניהם כיחידה אחת לצורך ענייננו (ראו גם ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673).