7. על כל יסוד האמור לעיל, ולאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו ואת העדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין הצדדים, וזאת לאור נסיבות ההתקשרות בין הצדדים, ובמיוחד הפן השלילי של מבחן ההשתלבות ומבחני העזר עליהם הצביעו הצדדים, ועל כן דין התביעה להידחות. בסעיפים הבאים יפורטו הנימוקים למסקנות אלה.
נסיבות ההתקשרות בין הצדדים וכוונתם
8. הנתבעת הציגה חוזה שמסרה לחתימת התובע, בתחילת ההתקשרות עמו (נספח 2 לכתב ההגנה), בו נקבע במפורש בסעיף 4 לחוזה, כי אין בין הצדדים יחסי עובד – מעסיק וכי התובע "יפעל מטעמה של החברה כקבלן עצמאי חיצוני תמורת חשבונית מס כחוק".
על פי תכתובת דוא"ל שהוצגה, החוזה הועבר לתובע, אך זה לא חתם עליו.
במסגרת תצהירו וחקירתו הנגדית, התובע אישר שהחוזה הועבר אליו, וטען שלא חתם בשל חילוקי דעות לגבי נוסחו והאמור בו (סעיף 13 לתצהיר התובע). למרות שהטענות לגבי החוזה הועלו עוד בכתב ההגנה, התובע לא הציג כל ראיה (מסרון, תכתובת דוא"ל וכיוצ"ב) לטענה כי היו לו השגות בנושא או שהגיב לחוזה שנשלח אליו. עדותו של התובע בבית הדין, לפיה העלה את הדברים בעל פה (עמוד 35, שורות 10 – 21) לא היתה משכנעת כלל.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע לא חתם על החוזה וברי שבנסיבות אלה, את הסכמת הצדדים יש ללמוד מהתנהגותם בפועל, לאורך כל תקופת ההתקשרות. מאידך גיסא, העובדה שהנתבעת שלחה לתובע חוזה בו נכתב שאין בין הצדדים יחסי עבודה והתובע לא הגיב לכך והמשיך בהתקשרות עם הנתבעת במשך תקופה לא מבוטלת, מעידה שהתובע היה מודע לכוונת הנתבעת לגבי אופי ההתקשרות ובהתנהגותו, התובע הסכים לתנאיה של הנתבעת.
9. גם התנהלות הצדדים לאחר סיום ההתקשרות ביניהם אינה מתיישבת עם קיומם של יחסי עבודה.
התובע פנה למנכ"ל הנתבעת, מר חאמי, בבקשה "למכתב מסודר בעניין הפסקת עבודה" כדי "שיהיה מסמך מסודר שאין חוב כבר לא עובדים יחד". כאשר חאמי ציין במפורש כי אין מדובר במכתב הפסקת עבודה, אלא במכתב סיום התקשרות, השיב התובע "מה שתבחר שזה יהיה תכין" (סעיף 52 לתצהיר חאמי והמסרונים שצוטטו שם).
עולה מדברים אלה כי גם בשלב זה סיום העסקה היה מודע התובע לכך שהנתבעת ביקשה כי לא יוגדר כעובד, ואף לא התייחס לעצמו כעובד של הנתבעת. במסגרת חקירתו הנגדית התובע התבקש להסביר את חלופת המסרונים וכמו בעניין החוזה שלא נחתם, גם בעניין זה, לא נתן הסבר משכנע או מניח את הדעת (עמוד 8 שורות 15 -26).