84. טענת הנתבע אינה מקובלת עלי ועומדת בסתירה לראיות. הנתבע מתפתל בעדותו בניסיון להסביר את משמעות דברי הנספח הצבאי: את החלק שאינו נוח לו, דהיינו את אמירת הנספח הצבאי כי הנתבע אמר שיעזוב את החברה במידה וידולל - הוא מנסה לייחס לצוקרמן "יכול להיות שהוא, שצוקרמן הכניס את זה" (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 222 שורות 12-13) ואילו את החלקים הנוחים לו - הצהרת ד"ר סרסוואט כי לא יבצע עסקה עם החברה ללא מעורבות של הנתבע – הוא מאשר כי אכן נאמרו לו ישירות מפי הד"ר "זה מה שאמר לי הדוקטור. זה מה שהוא אמר לי בדיוק. ... הוא אמר לי שהוא מעוניין בי אישית, ברעיונות שלי, בטכנולוגיה שצברתי במשך 35 שנה, ואיפה שאני אהיה ממוקם – שם תהיה העסקה" (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 225 שורות 1-5). עדותו של צוקרמן וסיכום רשמיו מהפגישה, בזמן אמת, מקובלים עלי ועדיפים על גרסתו של הנתבע. התרשמותי כי צוקרמן מתאר את האירועים כפי שהיו מבלי להוסיף או להשמיט ומבלי שיש לו אינטרס להשחיר צד מסוים. מנגד לא מצאתי את עדות הנתבע עקבית, מחד הוא מעיד כי היה בקשר עם אנשי
--- סוף עמוד 24 ---
DRDO והנספח הצבאי ועדכן אותם בנעשה בחברה: "פשוט ההודים הבינו שמצוקרמן מאחרים, גם ממני, שהולכים להעיף אותי מהחברה..." (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 203 שורות 1-3). וכן:
"אבל אני מודה, אני מודה שדיברתי עם הנספח הצבאי, כל הזמן ב-Good faith, באמונה מלאה בשביל להביא את העסקה" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 222 שורות 13-15).
וגם:
"ש. אתה בעצם עם מי דיברת, עם מי? עם ד"ר סרסוואט?
ת. נכון, באופן ישיר.
ש. באופן ישיר. אתה היית ביחסים טובים איתו?
ת. מעולים" (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 223 שורות 20-23).
מאידך, הנתבע מבקש לשכנע כי את הנושא שהיה חשוב לו מכל, דילול מניותיו בחברה, לא העלה בשיחות:
"ש. ואתה עדכנת אותו בפרטי המחלוקת שלך עם מר פרנקל?
ת. לא.
ש. לא?
ת. רק אחרי שעזבתי הודעתי לו" (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 223 שורה 20 עד עמוד 224 שורה 4).
לאור האמור אני מקבל את עדות צוקרמן לפיה הנספח הצבאי אמר לו שנודע לו מפי הנתבע נושא המחלוקת לגבי דילול המניות וכי משמעות דילול מניותיו היא עזיבת החברה. הנתבע עדכן לקוח פוטנציאלי לגבי מחלוקות פנימיות בחברה ובהמשך נבחן משמעות פעולה זו.
85. טענת ההגנה המרכזית של הנתבע היא כי החברה פיטרה אותו ולא הוא עזב אותה ולפיכך אין תוחלת לטענת התובעות כי בשל עזיבתו לא התממשה העסקה עם DRDO. כאן המקום לציין כי הנתבע הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה כנגד החברה ופרנקל לתשלום פיצויים, בין היתר, בגין פיטורין שלא כדין (ס"ע 53291-05-12), וטענות הצדדים בנושא יידונו בערכאה המתאימה להן. הכרעותיי בהחלטה זו בסוגיית פיטורי הנתבע מתייחסות אך להתנהלות התובעות והנתבע במסגרת חובותיהם וזכויותיהם בהתאם לדיני החברות.
86. לשיטתו של הנתבע משפוטר מהחברה לא ניתן לייחס לו את ה"אשם" של אי מימוש העסקה:
--- סוף עמוד 25 ---
"אני לא יצרתי בעיה, החברה יצרה בעיה בזה שהיא החליטה לפטר אותי" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 221 שרות 13-14).
וכן:
"הוא (ד"ר סרסוואט, ח.כ.) אמר לי שהוא מעוניין בי אישית (...) שאם אני לא אהיה בחברת 'יוויז'ן', אז לא תהיה עסקה עם חברת 'יוויז'ן'. אמר את זה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. למרות זאת, מי שנמצא פה באולם החליט לפטר אותי. עכשיו תשאל האם אני לא בסדר או מישהו אחר לא בסדר..." (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 225 שורות 3-10) [ההדגשה שלי, ח.כ.].
התובעות טוענות מנגד כי פיטורי הנתבע מהחברה כלל לא היו על הפרק במועד אסיפת בעלי המניות וכי הנתבע הוא שיצר את הקשר בין הדילול לפיטוריו מהחברה.
פרנקל מעיד כי לא פעל לפיטורי הנתבע ולא צפה את התנהלות הנתבע:
"ש. תגיד, לא חששת שאפרים יעזוב את 'יוויז'ן' אם תדלל אותו?
ת. לא, בכלל לא, אני חושב שזה מה שנקרא מה שהוא עשה זה Insane, זאת אומרת זה לפגוע בעצמו ולפגוע בחברה שהוא בעל מניות בה. זאת אומרת היו, אנחנו לא העזבנו אותו בשלב מסוים. הוא קם ואמר אני הולך אם אתה מדלל אותי, זאת אומרת זה כאילו שיהיה לך בבית מישהו שיגיד אם אתה לא נותן לי את התנאים האלה אני הולך. אני אקלקל, אני אהרוס. זו היתה ההתנהלות שלו" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 136 שורה 26 עד עמוד 137 שורה 6) [ההדגשה לא במקור, ח.כ.].
הנתבע מאידך טוען כי "היה ברור לי שאני הולך להיות מפוטר, היה ברור מעל לכל ספק, וזהו" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 211 שורות 8-9, עמוד 213 שורה 20 עד עמוד 214 שורה 11). הנתבע העיד בתחילה כי במועד קבלת המכתבים מהנספח ההודי, ב- 20.2.2012 וב-24.2.2012, היו פיטוריו מהחברה על הפרק (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 203, שורות 7-8), אך לאחר שהוצג בפניו מכתב הזימון לשימוע מיום 14.3.2012 הוא אישר כי רק באותו מועד הפך נושא פיטוריו לרשמי. הנתבע טוען כי עוד קודם לכן נושא פיטוריו עלה בשיחות מסדרון בחברה (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 203, שורות 19-23) אך אין לו תיעוד בכתב לנושא.
הנתבע נסמך על עדותו של צוקרמן לפיה פרנקל הביע פעמים רבות בעל פה את אי שביעות רצונו מהנתבע ושאל מתי אפשר יהיה לפטרו "אני יודע שמר פרנקל הרבה פעמים בהרבה שיחות שהיו לי איתו היו רגעים שהוא מאוד כעס על אפרים ובאותם רגעים של כעס על כל מיני דברים שאפרים עשה או שהוא רצה, אמר מתי אפשר כבר, אבל לא הייתי" (ראו עדות צוקרמן, פרוטוקול עמוד 106 שורות 5-8).
--- סוף עמוד 26 ---
צוקרמן מעיד כי לא ראה באמירות האלה הוראה חד משמעית לפעול לפיטורי הנתבע "אני לא ראיתי את זה בתור הנחיה שלי לך תבנה מדיניות שנתפטר מאפרים. אבל היו הרבה אמירות של כאילו, I am fed up, אני נמאס לי, מהסוג הזה" (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 106 שורות 14-17).
אולם, לצד העובדה שפרנקל אכן הביע אי שביעות רצון מהנתבע צוקרמן מעיד כי הנתבע קשר בין דילול מניותיו לבין עזיבת החברה "...אפרים הסתובב בחברה ובכל הסביבה כל הזמן באמירה אם ידללו, אסור לדלל אותי, אם ידללו אותי אני עוזב את החברה. אוקי? לא מוכן כי יש לי הסכם עם בעל השליטה שלא מדללים אותי..." (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 108 שורות 15-18) [הדגשה לא במקור, ח.כ.].
אם כן, צוקרמן מחזק את טענת התובעות כי הנתבע החליט לעזוב את החברה במידה וידוללו מניותיו. צוקרמן מעיד כי ניסה לשכנע את הנתבע לנהל את המאבק במהלך הדילול באופן משפטי ומבלי שהחברה תיפגע (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 107 שורה 18 עד עמוד 108 שורה 20).
צוקרמן מעיד כי לא היה שותף להחלטה על פיטורי הנתבע וכי לו היה יודע על כוונה לפטרו היה מתנגד לה (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 109 שורות 6-10).
87. בשולי הדברים אציין לעניינינו כי התנגדותו הנחרצת של הנתבע לדילול מחד, ואמירתו החד משמעית שבמידה וידולל יעזוב את החברה מייד גורעים באופן ממשי מטענתו כי החברה פיטרה אותו שלא כדין. אך כאמור בסעיף 85 לעיל אינני נדרש להכרעה בנושא פיטורי הנתבע מעבר לשאלה האם התובעות נהגו בחוסר תום לב בנתבע, כטענתו, או שמא הוא זה שפגע באינטרס החברה שעה שידע שישנה הסתברות גבוהה שעזיבתו תפגע באינטרסים של החברה.
88. אני קובע כי הנתבע, כנושא משרה בחברה, היה רשאי להודיע על עזיבתו את החברה מטעמיו האישיים ובכלל זאת בשל התנגדותו או מחאתו על דילול מניותיו כבעל מניות בחברה. זאת אף אם היה מודע לכך שבעקבות כך לקוח פוטנציאלי, במקרה שבפנינו ה- DRDO, יבחר משיקוליו העצמאיים שלא להתקשר עם החברה בעסקה. משקבעתי כי עמדת DRDO היא עמדה עצמאית ובלתי תלויה וכי הנתבע לא סיכל או פעל לסכל את ההתקשרות עם DRDO אין גם מקום להתייחס לטענות התובעות בדבר הנזק, לכאורה, שנגרם להן בשל אי התממשות העסקה.
89. יחד עם זאת, לאחר בחינת הנתונים עדיין יש להכריע בשאלה האם הנתבע כבעל מניות הפר חובותיו כלפי החברה וזאת על רקע התנהלותו באסיפה הכללית ולאחריה. התובעות טוענות כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בכך שאיים לעזוב את החברה במידה וידוללו אחזקותיו וזאת בכוונה לפגוע בחברה.
90. סעיף 192 לחוק החברות קובע:
--- סוף עמוד 27 ---
"(א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בעניינים האלה:
(1) שינוי התקנון;
(2) הגדלת הון המניות הרשום;
(3) מיזוג....".
סעיף 192(א) לחוק החברות מטיל חובה על בעל מניות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה. החובה חלה הן ביחס לחברה והן ביחס לשאר בעלי המניות. תוכן החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לא הוגדר בחוק ועל בית המשפט ליצוק בו משמעות. בספרה של המלומדת צפורה כהן, בעלי מניות בחברה-זכויות תביעה ותרופות, כרך א', עמ' 370, מהדורה שניה (2008) (להלן: "צ. כהן") ניתן פירוש אובייקטיבי – סובייקטיבי לביטוי "תום לב" ונקבע כך:
"המימד האובייקטיבי מתבטא בבחינת ההתנהגות על פי הסטנדרטים הנראים לחברה ראויים. המימד הסובייקטיבי מתבטא בכך, שסטנדרט ההתנהגות מעוגן לא רק בסוג העסקה, במקומה ובתנאיה, אלא גם בתכונות מספר, שהן אינדיווידואליות לבעלי החוזה. היקף החבות עשוי אפוא להשתנות בהתחשב באופייה של החברה ובמעמדו של בעל המניות בחברה. כאשר מדובר בבעל מניות שליטה, חל גידול בהיקף החובה המוטל עליו. 'הדרך המקובלת' של בעל מניות שליטה אינה זהה לזו, המקובלת על בעל מניות מיעוט בחברה".
המלומדת אירית חביב-סגל בספרה דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש, עמ' 637 (2007) (להלן: "חביב-סגל") מסכמת בקשר עם חובת ההגינות כי:
"...מכלול בעלי המניות כפופים לחובות הדדיות, כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים, בדרגות שונות, בהתאם למידת כוחם להשפיע על קבלת ההחלטות בחברה...".
ומוסיפה כי:
"מטרתו של ההסדר היא אך ורק לקבוע את תחולתן העקרונית של חובות האימון על מכלול בעלי המניות, כאשר תוכנן של החובות ייקבע בהתאם לאופי החברה שבה מדובר ובהתאם לאופיים של היחסים בין בעלי המניות" (שם, בעמוד 638).
--- סוף עמוד 28 ---
91. במקרה שבפנינו מדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" בה שני בעלי מניות בלבד, מגנוס - היא בעלת השליטה בחברה בשיעור של 70% והנתבע בשיעור של 30%, אופי זה של החברה מחייב את הצדדים לנהוג זה בזה בכנות ובאמון. על כך יש להוסיף את אופי מערכת היחסים בין הנתבע לבין מגנוס ובעל השליטה בה, פרנקל, יחסים אשר קדמו להקמת החברה ואשר חרגו ממערכת יחסים עסקית בלבד.
92. היקף החובה המוטלת על הנתבע מכח סעיף 192(א) לחוק החברות, כבעל מניות מיעוט, קטן משל בעל מניות השליטה ורמת ההתנהגות הנדרשת ממנו נמוכה מזו הנדרשת מכח חובת האמונים (לפי סעיף 254 לחוק החברות): "בעל מניות רשאי להתחשב באינטרסים האישיים שלו בעת שימוש בזכויותיו... אם זאת אין בעל המניות רשאי לנהוג כך, שיפגע בחברה ובבעלי מניותיה האחרים" (ראו צ. כהן, עמוד 372).
93. במקרה שבפנינו הנתבע, במטרה להגן על האינטרסים האישיים שלו כבעל מניות, פגע בחברה ובמגנוס. הנתבע ביטא לא אחת את כוונתו לעזוב את החברה על אתר במידה וידוללו מניותיו תוך שהוא מוסיף ומציין שלהערכתו הדבר יוביל לקריסת החברה; הנתבע עמד בקשר אישי עם מנכ"ל DRDO, שהיא לקוח פוטנציאלי, ויידע אותו בפרטי המחלוקות בין בעלי המניות בחברה עימה DRDO התעתדו להתקשר בעסקה משמעותית. פעולה זו בשילוב עם ידיעת הנתבע כי DRDO מתייחסים להיותו חלק מהעסקה כהכרח, מבססת את עילת התביעה כנגדו בגין הפרת חובתו כבעל מניות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.
בפעולותיו הנתבע חרג מן הסטנדרט האובייקטיבי שראוי לחול בקשר שבין בעל מניות לבין חברה ולבעלי המניות השותפים עימו. העובדה שהנתבע פנה אל DRDO והנספח הצבאי ההודי ושיתף אותם במחלוקות בינו לבין מגנוס ובעל השליטה בה אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מבעל מניות בחברה. כך גם האמירות המאיימות של הנתבע כי כל דילול של מניותיו יוביל לעזיבתו את החברה ולקריסתה.
הנתבע חרג גם מן הסטנדרט הסובייקטיבי אשר היה מקובל בחברה כפי שבוטא על ידי בעלי תפקיד בחברה. הן מנכ"ל החברה, צוקרמן והן יו"ר הדירקטוריון, עו"ד שפס, הפצירו בנתבע לשקול צעדיו ולהפריד בין המחלוקת בינו לבין מגנוס ופרנקל כבעלי מניות ביחס לדילול המניות, לבין תפקידו כנושא משרה בחברה בקידום התממשות העסקה עם DRDO.
94. בשולי הדברים אציין כי לדידי הוראות סעיף 193 לחוק החברות המטילות חובת לנהוג בהגינות כלפי החברה אינן רלוונטיות למקרה הנדון. הסעיף נוקב במפורש בזהות הגורמים בחברה עליהם תוטל החובה:
"193. (א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה:
(1) בעל השליטה בחברה;
--- סוף עמוד 29 ---
(2) בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בענין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה;
(3) בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה".