לאור זאת, התובעות עותרות להטלת צווים קבועים כנגד הנתבע במסגרתם ייאסר עליו לפעול באופן שיש בו כדי להתחרות עם עסקי החברה ו/או לפגוע בהם כדלקמן:
א) הנתבע לא יקיים כל פעילות של ייצוא בטחוני, לרבות מגעים מול גורמים מחוץ לישראל, מול משרד הביטחון ופעילות תחזוקה ותמיכה טכנית של החברה.
ב) הנתבע לא יפנה ללקוחות החברה, לעובדיה ומשווקיה בארץ ובחו"ל בכל עניין הנוגע לפעילות הייצוא הביטחוני של החברה ו/או בכל עניין המהווה תחרות עסקית.
ג) הנתבע לא יעשה שימוש בכל מידע שהגיע לידיעתו מתוקף תפקידו בחברה לרבות, הדוחות הכספיים, רשימת הלקוחות, המוצרים, הטכנולוגיה, הקניין הרוחני ושרטוטים טכניים לתועלתו האישית או לתועלתו של אחר מלבד החברה.
24. כמו כן, עותרות התובעות לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך 20 מיליון ש"ח בגין הנזקים כדלקמן:
א) סך של 15.7 מיליון ש"ח לתובעת 1 - מגנוס (מתוכם סך של 200 אלף ₪ בגין גזל סוד מסחרי וסך של 500 אלף ₪ בגין חשיפת סודות מסחריים לצדדים שלישיים).
ב) סך של 4.3 מיליון ש"ח לתובעת 2 - החברה.
טענות ההגנה
25. הנתבע דוחה את כל הנטען בכתב התביעה. לדידו, מדובר בתביעה שמטרתה השתלטות מלאה על החברה על ידי מגנוס, תוך נישולו מכל זכות בה.
הנתבע מעלה בהרחבה טענות כנגד התובעות ופרנקל, בעל השליטה בהן, ומרחיב את יריעת המחלוקת מעבר לטענות המועלות בכתב התביעה. אסקור טענות הנתבע בקצרה:
26. הנתבע טוען כי התביעה כנגדו הינה חלק מסכסוך משפטי אשר חלקו מתנהל כבר בערכאות משפטיות. הנתבע טוען כי פיטוריו מהחברה נעשו שלא כדין ולכן הגיש בחודש מאי 2012 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה כנגד החברה ופרנקל (ס"ע 53291-05-12). לטענת הנתבע התביעה שבפנינו נועדה "להפעיל לחץ" עליו בכדי שייסוג מתביעותיו ויענה לדרישות התובעות ופרנקל.
--- סוף עמוד 7 ---
27. הנתבע טוען כי בינו לבין פרנקל היו הסכמות שונות אשר לא כובדו. כך לטענת הנתבע, בהסכם העקרונות נקבע שיהיה רשאי למשוך את הכספים שהשקיע כ"הלוואת הבעלים" בא.מ.י.ת, כך שמהרווחים יקבל 1.5 מיליון ש"ח וכך גם מגנוס (מהלוואת הבעלים שלה). עוד טוען הנתבע כי סוכם עימו שהדיבידנד הראשון שיחולק יחולק ביחס של 40% לנתבע ו- 60% למגנוס. אלא שלטענת הנתבע התובעות, בשם פרנקל, העלימו והתכחשו ל"הלוואת הבעלים" של הנתבע בחברת א.מ.י.ת אך פעלו להמיר את הלוואת הבעלים של פרנקל, כבעל השליטה במגנוס, למניות מבלי שניתנה לנתבע זכות זהה.