נוכח האמור לעיל ביחס לאופן התנהגותם של הנתבעים, שוכנעתי שהסעד הנתבע לעיל דרוש להסרה ומניעה של קיפוח התובע כבעל מניות, ואין בו כדי למנוע מהנתבעים לעסוק בשיווק משקאות במסגרת החברות המשותפות ובכפוף להסכמה בדבר אופן חלוקת נכסי החברות המשותפות. לפיכך, נכון להורות כמבוקש.
--- סוף עמוד 39 ---
בסעיף 50 לכתב התביעה תבע התובע להורות לנתבעים להשיב את כלל נכסי חברת מנדרינה. אכן, הנתבעים העבירו סחורה וכספים מהחברות המשותפות לחברת מנדרינה שלא כדין, אולם לא מצאתי ראיות שיש בהן כדי ללמד שכלל נכסיה של חברת מנדרינה הינם נכסים שמקורם בהעברה שלא כדין מהחברות המשותפות. לפיכך, נראה שאין להיעתר לסעד האמור. מטעם זה אין הצדקה להקצות לתובע 43% מהון המניות המונפק של חברת מנדרינה, כנתבע בסעיף 46 לכתב התביעה, או לחייב את חברת מנדרינה להמציא לתובע חשבונות כנתבע בסעיף 48 לכתב התביעה.
הסעד הנתבע בת.א 2397/07
בסעיף 28 א לכתב התביעה תבע התובע למנותו כדירקטור נוסף בחברות המשותפות. משמצאתי שהתובע מחזיק בשיעור מניות שווה לשיעור המניות של מואיד ובין האחים דעאס הייתה הסכמה לניהול משותף של עסקי החברות המשותפות, נראה כי נכון וצודק יהיה לעגן הסכמה זו ברישומי החברות המשותפות ורשם החברות, באופן שהתובע יירשם כמנהל בכל אחת מהחברות המשותפות. זכות זו תעמוד בתוקפה כל עוד מחזיק התובע או מי מטעמו במניות החברות המשותפות בשיעור העולה על 30%.
לטענת הנתבעים, התובע הצהיר כי בנסיבות שנוצרו הוא אינו יכול להיות מנהל יחד עם מואיד ועל כן ולנוכח חיוניותו של מואיד לפעילות החברות המשותפות, מינוי התובע למנהל בחברות המשותפות יביא לכיליונן. טענה זו אינה מקובלת עליי. התובע ומואיד עבדו במשותף במשך תקופה ארוכה מאוד וסביר להניח שבמהלכה ידעו להתגבר על חילוקי דעות עסקיים שהיו ביניהם, וכך יש להניח ולקוות שיקרה גם הפעם ושניהם ישכילו להמשיך ולעבוד במשותף לטובתם ולטובת בני משפחתם ועובדי החברות המשותפות.
בסעיף 28 ב לכתב התביעה תבע התובע למנותו כמורשה חתימה בחברות המשותפות כך שללא חתימתו לא יבוצעו כל פעולות בחברות המשותפות. בסעיפים 28 ד ו – ה לכתב התביעה, תובע התובע זכות וטו ביחס להעברת נכסים מהחברות המשותפות ו/או רכישת שירותים ו/או רכוש ו/או טובות הנאה ממואיד וניסים ו/או חברות הקשורות אליהם. סעדים אלה חורגים מההסכמה שהייתה עד לפרוץ הסכסוך לפיה כל אחד מהאחים דעאס היה בעל זכות חתימה בשם החברות המשותפות, ויש בהם כדי ליתן לתובע זכות וטו בענייניהן העסקיים והכספיים של החברות המשותפות. לפיכך, נראה כי נכון יהיה להקנות לתובע זכות חתימה המקבילה לזכות החתימה של מואיד בשם החברות המשותפות וכך אני מורה.
--- סוף עמוד 40 ---
בסעיף 28 ג לכתב התביעה תבע התובע לחייב את הנתבעים למסור לו כל מידע או ומסמך הנוגע לעסקי החברות המשותפות לרבות מידע בנקאי. משעד לפרוץ הסכסוך הייתה לתובע נגישות למסמכים ולחשבונות הבנק של החברות המשותפות ומשזכות זו מעוגנת בסעיף 265 (א) לחוק החברות, נכון וצודק לחייב את הנתבעים לאפשר לתובע גישה מחודשת למסמכים ולחשבונות הבנק של החברות המשותפות.
בסיכומיו תבע התובע סעדים שונים מאלו שנזכרו ונדונו לעיל (סעיף 128), מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתבי התביעות וממילא ללא אישור, ועל כן איני רואה לנכון להתייחס לסעדים שלא נזכרו בכתבי התביעות.
טענות הנתבעים ביחס לפעולות ו/או מעשים של התובע ובניו, אינם עניין לבירור כאן, משום שכפי שכבר נאמר, אפילו צודקים הם בטענותיהם, ואיני מביע עמדה בעניין זה, אין בכך כדי להצדיק נקיטת צעדים חד צדדיים באשר לאופן ניהול עסקי החברות המשותפות וחלוקת נכסיהן.
סוף דבר
אני מקבל את התביעות ומורה כאמור בסעיפים 53, 55, 56 ו – 57 שלעיל.
ככל שיש צורך ברישום איזה מהסעדים האמורים בפנקסי החברה ו/או אצל רשם החברות ו/או בסניפי הבנק בהם מנוהלים חשבונות החברות המשותפות, אני מורה לנתבעים לעשות כן בתוך 35 ימים.
נתבעים 1, 2 ו – 6 ישלמו לתובע את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 145,000 ₪ וכן את אגרת בית המשפט.
מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, י"א אדר ב, תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.
מגן אלטוביה