בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 55274-12-18 חסון ואח' נ' עמר ואח'
לפני: כבוד השופט רון גולדשטיין
התובעים: 1. משה חסון
2. תומס בן אור
3. עידן דנילוב
נ ג ד
הנתבעים: 1. שלום עמר
2. ארז רדליך (ניתן פסק-דין)
3. בס"ד ש.א דודה אן בע"מ (ניתן פסק-דין)
4. א.ב. עצמה בע"מ (ניתן פסק-דין)
5. משה טואשי (ניתן פסק-דין)
בשם התובעים: עו"ד אייל רייף; עו"ד מוריס סידי
בשם הנתבע 1: עו"ד איגור שליונסקי; עו"ד בני יזרעאלוב
פסק דין
1. התביעה שבכותרת הוגשה כנגד חמישה נתבעים שונים. ברקע התביעה עומדות התקשרויות חוזיות שנכרתו בין התובעים לבין הנתבעים להקמת דוכני מזון בקניונים ובמקומות דומים, תחילה לצורך הקמת סניפים של רשת הכעכים (פרעצלים) הבינלאומית Auntie Anne's , ובעברית "הדודה אן", ובהמשך לצורך הקמת סניפים של דוכני מזון אחרים. התובעים אשר לטענתם רכשו ממי מהנתבעים זיכיון להפעלת הסניפים, טוענים בתמצית כי הנתבעים השונים הונו אותם והפרו את ההתקשרויות ההסכמיות שבין הצדדים. ביום 4.3.2019 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים 5-2. ההליך המשיך אפוא להתברר לגופו בין התובעים לנתבע 1 בלבד (שיכונה מעתה להלן, למען הנוחות, הנתבע). אציין כבר עתה כי אין מחלוקת כי הנתבע אינו צד באופן אישי לאילו מן ההסכמים מושא ההליך. אלא שלטענת התובעים, יש להרים את מסך ההתאגדות ביחס לנתבע וכן להטיל עליו אחריות אישית בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הפרת ההסכמים בידי הנתבעת 3, בס"ד ש.א דודה אן בע"מ (להלן: דודה אן בע"מ), שהינה תאגיד בשליטתו של הנתבע, המשמש בה דירקטור יחיד ובעל מניות יחיד. בכך יתמקד אפוא הדיון בפסק-דין זה, היינו בשאלה האם יש לבצע הרמת מסך או להטיל על הנתבע אחריות אישית בשל פעולותיה ומחדליה של הנתבעת 3, חברת דודה אן בע"מ.
חשוב לציין כבר עתה, כי תביעתו של התובע 3 מבוססת, בעיקרה, על עילות שאינן זהות לעילות התביעה של התובעים 2-1. זאת, משום שההתקשרויות החוזיות מושא תביעתו של התובע 3, שונות מן ההתקשרויות החוזיות מושא תביעתם של התובעים 2-1. על כן, ובהתאם לאופן שבו הציגו הצדדים עצמם את טיעוניהם, הדיון בתביעתם של התובעים 2-1 (שהועמדה על סך של 754,100 ש"ח והופנתה כלפי הנתבעים 4-1 אך לא כלפי הנתבע 5), ייערך בעיקרו בנפרד מהדיון בתביעתו של התובע 3 שהועמדה על סך של 443,562 ש"ח, והופנתה כלפי הנתבעים 1, 2, 3 ו-5 אך לא כלפי הנתבעת 4. זאת, כמובן, מבלי להתעלם מכך שהרקע העובדתי העומד בבסיס המערכת ההסכמית כולה, רלוונטי במידה מסוימת לכל התובעים, וכך גם המסקנות העובדתיות שיפורטו להלן בהרחבה בדבר מידת פעילותו של הנתבע בהפעלת עסקיה של דודה אן בע"מ ובהתנהלותה כלפי הנתבעים כולם, מסקנות אשר ישמשו כממצא עובדתי משותף ביחס לכל עילות התביעה, בפרט ביחס לשאלה אם יש הצדקה להורות על הרמת מסך ההתאגדות.
אפנה אפוא לדון, תחילה, בתביעת התובעים 2-1.
תביעת התובעים 2-1
2. במוקד תביעתם של התובעים 2-1 עומד הסכם שנכרת בינם לבין הנתבעת 3, חברת דודה אן בע"מ, מיום 17.8.2016, שכותרתו "הסכם פיתוח שטח - אנטי אן ישראל" (להלן: הסכם הפיתוח; נספח י"א לכתב התביעה). יצוין, כי הנתבעת 3, דודה אן בע"מ, הוגדרה בהסכם כ"אנטי אן ישראל", ואילו התובעים 2-1 הוגדרו בהסכם כ"יזם". בהסכם זה הוצגה דודה אן בע"מ כמי שמנהלת ומפעילה, במישרין או בעקיפין, את רשת Auntie Anne's ישראל, וזאת "בהתאם ובכפוף למערכת הסכמים והתקשרויות שנערכה בין אנטי אן ישראל (או מי מטעמה במישרין או בעקיפין כאמור) לבין Auntie Anne's Incorporation (להלן:'הרשת הבינלאומית')" (ראו, ה"הואיל" הראשון להסכם). עוד יוער, כי בחקירתו הנגדית, ובאופן תמוה למדי, ניסה הנתבע לטעון לראשונה, אף שטענה כגון דא לא הועלתה עד לאותו שלב במסגרת ההתדיינות, כי מעולם לא חתם על ההסכם (פרוטוקול, עמ' 41, ש' 8-3; עמ' 43, ש' 28-27). אציין כי בשלב מסוים בעדותו טען הנתבע כי הוא אינו זוכר אם חתם על ההסכם (פרוטוקול, עמ' 49, ש' 16-14), אך בהמשך שב והעיד כי החתימה שעל גבי ההסכם אינה חתימתו שלו (שם, עמ' 50, ש' 24; עמ' 57, ש' 7). עם זאת, לאחר ישיבת ההוכחות שינה הנתבע גרסתו והודיע כי הוא חוזר בו מטענה זו והסכים כי אכן חתם על ההסכם בשם דודה אן בע"מ (ראו תשובת הנתבע מיום 3.10.2022 שלפיה הנתבע הבין ונזכר כי הוא "אכן חתם על ההסכם מיום 17.8.2016 בשם החברה [דודה אן בע"מ – ר' ג']". אציין כי לפערים אלה בעדותו של הנתבע ניתן, בין היתר, בסיכומיו, ההסבר שלפיו בשנים האחרונות חלה החמרה מסוימת במצבו הבריאותו של הנתבע, וכי החמרה זו אף הובילה לבסוף לכך שבשנת 2022 מונתה בתו כאפוטרופוס על גופו ורכושו (סעיפים 1 ו-2 לסיכומי התובע). אבהיר, כי לא התרשמתי מעדותו של הנתבע בפניי כי הלה לא הבין את השאלות שהופנו אליו ומכל מקום חשוב להבהיר כי גם אם אקבל את הטענה, הנסמכת על מסמכים רפואיים, כי בשנת 2022 חלה החמרה במצבו של הנתבע, כי אז עדיין מדובר בתקופה מאוחרת למועדים השונים המבססים את עילת התביעה דנן, כך שאין בטענות בדבר החמרה במצבו של הנתבע, מבחינה רפואית, כדי להשליך על אופן בחינת התנהלותו אל מול התובעים במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.
מכל מקום, לגוף הסכם הפיתוח שעליו כאמור חתם הנתבע בשם דודה אן בע"מ, נקבע כי דודה אן בע"מ מעוניינת להעניק לתובעים 2-1 את הזכות להקים ולהפעיל דוכנים של הרשת ב"אזור גיאורפי ספציפי שהינו בערים אשדוד, ראשון-לציון (למעט ב"קניון הזהב", שם פעל בעת כריתת ההסכם הסניף היחיד של הרשת), ירושלים, רחובות ובאר שבע (להלן: איזור הפיתוח; ראו, סעיף 3(א) להסכם הפיתוח). בתמורה לקבלת הזכות לפתח ולהקים בבלעדיות דוכנים באזור הפיתוח ולמשך תקופת ההסכם, הסכימו התובעים 2-1, מצידם, לשלם לדודה אן בע"מ, "עמלה" בסך של 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ (סעיף 5(א) להסכם הפיתוח). את עמלה זו נדרשו התובעים 2-1 לשלם לדודה אן בע"מ בשלושה תשלומים והכל כמפורט בהסכם. כן נקבע בהסכם הפיתוח, כי בעבור כל סניף שיפתח באיזור הפיתוח, בין אם על-ידי התובעים 2-1 בעצמם, בין אם על-ידי זכיינים אחרים, תגבה דודה אן בע"מ "דמי זיכיון" בסך של 300,000 ש"ח כאשר מתוך סכום זה ישלשלו הנתבעים 2-1 לכיסם סך של 100,000 ש"ח ודודה אן בע"מ תשמור ברשותה את היתרה (200,000 ש"ח; ראו, סעיף 5(ג) להסכם). כן נקבעה זכותה של דודה אן בע"מ לקבלת תמלוגים חודשיים (שם).
3. לענייננו חשוב לציין כי בעמ' 1 להסכם הפיתוח שנכרת כזכור ביום 17.8.2016, הובהר ב-"הואיל" הרביעי, כי:
"[...]היזם [התובעים 2-1; ר' ג'] יודע ומבין כי הסכם פיתוח []שטח זה מותנה, בין היתר, בכך שאנטי אן ישראל תקבל מהרשת הבינלאומית זיכיון לניהול והפעלה ביחס לדוכנים שיפתחו באזור הפיתוח כאמור במסגרת הסכם בין אנטי אן ישראל לבין הרשת הבינלאומית, וכן כפוף לתנאים שייקבעו במסגרת הסכם זה (להלן – 'הסכם המסגרת'). ככל שלא יתקבל אישור עד ליום 15/9/2016 יתבטל הסכם זה ויושבו ליזם לאלתר התשלומים והבטחונות שהעמיד עד אותו מועד, להבטחת התחייבויות החברה להשבת התשלומים של היזם יחתום מר ארז רדליך, ת.ז. XXXXXXX על ערבות אישית [...]".
[ההדגשות שלי – ר' ג']
הוראה זו מלמדת אפוא כי בעת כריתת ההסכם ידוע היה לצדדים כי דודה אן בע"מ טרם קיבלה זיכיון להפעלת סניפי Auntie Anne's בישראל. אציין, כי נתון זה עולה בבירור גם מהודעת דואר אלקטרוני שצורפה כנספח י' לכתב התביעה, שנשלחה על-ידי בא-כוח התובעים 2-1 דאז, עו"ד גיא קולן, לתובע 1, ביום כריתת ההסכם (היינו, ביום 17.8.2016), שבו כתב עו"ד קולן לתובע 1, במפורש, כי "בהתאם לבקשתנו לקבל מסמך המאשר כי נציגי אנטי אן בישראל פועלים ביישור [צ"ל אישור – ר' ג'] אנטי אן הבינלאומית, מצ"ב מטה תכתובת דוא"ל אשר לטענת אנטי אן ישראל מראה זאת. כפי שאתה רואה טרם ניתן אישור סופי." אעיר, כי תכתובת הדוא"ל שאליה התייחס עו"ד קולן ואשר מופיעה בהמשך שרשור המייל בנספח י' לכתב התביעה, הינה הודעת דוא"ל מיום 22.12.2015 שנשלחה לכאורה מנציגי חברת אנטי אן הבינלאומית לגב' מיכל סבג, שלפיה חברת אנטי אן הבינלאומית תאשר לנתבע לשמש כזכיין שלה בישראל ככל שיומצאו לה מסמכים שונים וכן ככל שהנתבע יגיע למטה החברה בעיר אטלנטה בארצות-הברית, לקבלת הדרכה. עוד יוער, ברקע הדברים, כי גב' סבג שאליה נשלח כאמור המייל מחברת אנטי אן הבינלאומית בחודש דצמבר 2015, הינה מי שלכאורה מכרה, ביחד עם אדם נוסף (מר איציק גולה), לנתבע, את זכויותיה מכוח הסכם זכיינות ראשי שנכרת בעבר בינה לבין רשת אנטי אן הבינלאומית (העמוד הראשון והעמוד האחרון להסכם בין גב' סבג ומר גולה לבין הנתבע, צורפו כנספח ט' לכתב התביעה; לטענת התובעים הנתבע מעולם לא העביר להם את מלוא ההסכם, חרף בקשותיהם).
הנתון החשוב לענייננו הוא שבמועד כריתת הסכם הפיתוח בין התובעים 2-1 לנתבע, ביום 17.8.2016, היה ברור לתובעים 2-1 כי הנתבעת 3, דודה אן בע"מ, שבבעלות הנתבע, טרם קיבלה את הזיכיון מהרשת הבינלאומית. על רקע זה קבעו הצדדים הוראה שלפיה כל עוד לא יתקבל אישור בדבר קבלת הזיכיון בחלוף כחודש ימים מעת כריתת ההסכם (וליתר דיוק, עד ליום 15.9.2016), כי אז יתבטל ההסכם ויושבו לתובעים 2-1, לאלתר, כל התשלומים והביטחונות שהעמידו עד אותו מועד. זאת ועוד, הצדדים אף הוסיפו וקבעו הוראה שלפיה הנתבע 2, מר ארז רדליך (להלן: רדליך) יהיה ערב אישית להתחייבות דודה אן בע"מ בהקשר זה. אציין, לעניין זה, כי בסוף ההסכם (ראו עמ' 11 להסכם; עמ' 123 לכרך נספחי כתב התביעה) עוגנה מפורשות, בחתימתו (על פי הנחזה), ערבותו האישית של הנתבע 2, מר רדליך, להתחייבויות החברה כאמור ב"הואיל" הרביעי המצוטט לעיל, בדבר השבת מלוא התשלומים והביטחונות שהעמידו התובעים 2-1, ככל שלא יתקבל אישור של רשת אנטי אן הבינלאומית בדבר העברת הזיכיון לנתבעת 3, דודה אן בע"מ, עד ליום 15.9.2016.
4. סמוך לאחר כריתת הסכם הפיתוח החלו התובעים להעביר לדודה אן בע"מ את התשלומים מושא ההסכם. תחילה, ועוד בחודש אוגוסט 2016, העבירו התובעים 2-1 סך של 117,000 ש"ח. סך נוסף של 200,000 ש"ח הועבר ביום 13.9.2016; סך נוסף של 200,000 ש"ח הועבר ביום 22.12.2016; סך של 34,000 ש"ח הועבר ביום 30.1.2017; וסך של 34,000 ש"ח נוספים הועבר בחודש פברואר 2017. בסך-הכל העבירו אפוא התובעים 2-1 לדודה אן בע"מ סך של 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ, היינו סך של 585,000 ש"ח (כל האסמכתאות באשר להעברות הכספים הנ"ל צורפו כנספח י"ב לכתב התביעה; אציין כי לא התעוררה כל מחלוקת עובדתית בהליך דנן שלפיה התשלומים אכן בוצעו כפי הנטען על-ידי התובעים 2-1 ועל כן אני קובע כממצא כי הסכומים הנ"ל אכן הועברו במלואם, כפי הנטען).
אלא שהאישור מטעם חברת אנטי אן הבינלאומית בדבר מתן הזיכיון לדודה אן בע"מ בושש לבוא ולא התקבל במועד שנקבע בהסכם (15.9.2016). לטענת התובעים 2-1, הם פנו לנתבע ולמר רדליך וביקשו לברר מדוע טרם התקבל האישור. או אז שלח מר רדליך לתובע 1, ביום 29.9.2016, מסמך שנחזה להיות מטעם רשת אנטי אן הבינלאומית (המסמך צורף כקובץ Word להודעת דוא"ל אשר נשלחה לתובע 1 על-ידי מר רדליך ביום 29.9.2016), ובו נאמר כדלקמן (ראו נספח יג לכתב התביעה):
"Subject :Approval Shalom Amar Master Franchisee in Israel
We are approving Shalom Amar, passport # XXXXXX.
He is the owner of Basad SE Doda Ann Ltd. # 551426351.
He is the master Franchisee in Israel and can act as owners to establish kiosks and develop the brand Auntie Annes Pretzel in the State of Israel as of September 29,2016.
We wish you lick and a prosperous Business
Randy Merce, CFE
Vice President, International Operations Support Services and Training
FOCUS On Making People Happy!
Auntie Anne's | Carvel | Cinnabon | Moe's | Schlotzsky's | McAllister's Deli | SBC Int'l
5620 Glenridge Drive * Atlanta, GA 30342 | email […]"
התובעים 2-1 טוענים כי עת קיבלו את האישור הנ"ל סברו כי התקיים התנאי שנקבע ב"הואיל" הרביעי להסכם, היינו כי דודה אן בע"מ אכן קיבלה את הזיכיון מהרשת הבינלאומית. על כן, המשיכו והעבירו לנתבעת 3 את התשלומים מושא ההסכם (וסיימו להעבירם, כאמור, בחודש פברואר 2017).
ברם, לימים התברר לתובעים 2-1, לטענתם, כי האישור הנ"ל שהעביר להם מר רדליך – הינו מזויף. אבהיר, כי במסגרת ההליך שבפניי, הנתבע לא חלק על כך שמדובר באישור מזויף. למעשה אף לא הועלתה על-ידו כל טענה, כי הרשת הבינלאומית אכן אישרה למי מהנתבעים את העברת הזיכיון להפעלת סניפים של הרשת הבינלאומית בישראל. במילים אחרות, גרסתו של הנתבע עצמו הינה כי דודה אן בע"מ לא קיבלה מעולם זיכיון מהרשת הבינלאומית. אלא שלטענת הנתבע, מי שאחראי למעשה זיוף זה הינו מר רדליך והוא לבדו, ואין להטיל כל אחריות על כך על הנתבע עצמו. בהתחשב בכך שלא התעוררה כל מחלוקת בעניין זה בין בעלי הדין שלגביהם התברר הסכסוך לגופו, מצאתי להבהיר, למען הסר ספק, כי לצורך ההתדיינות דנן, ניתן לקבוע כממצא עובדתי, כי ה"אישור" מהרשת הבינלאומי, כפי שנשלח לתובע 1 ביום 29.9.2016, הינו אישור מזויף וכי דודה אן בע"מ אכן מעולם לא קיבלה זיכיון מהרשת הבינלאומית.
5. אציין, לצד הדברים האמורים, כי אני מתקשה לקבל את טענת התובעים 2-1, שלפיה ביום 29.9.2016 אכן נחה דעתם, באופן סופי, כי ניתן זיכיון לדודה אן בע"מ להפעלת דוכני הרשת הבינלאומית בישראל. זאת, משום שבהסכם שנכרת בשלב מאוחר יותר, ביום 21.12.2016, להקמת סניף Auntie Anne's בקניון מלחה בירושלים (להלן: הסכם מלחה; נספח טו לכתב התביעה), בין הנתבעת 3 מצד אחד, לתובעים 2-1 ומר אושרי ישראל, מצד שני, שבמסגרתו ביקשו התובעים 2-1, ביחד עם מר ישראל, לפתוח את הסניף, נקבע – גם הפעם ב"הואיל" הרביעי של ההסכם – כי קיומו של ההסכם מותנה בכך שדודה אן בע"מ "תקבל מהרשת הבינלאומית זיכיון לניהול והפעלה ביחס לדוכן כאמור במסגרת הסכם בין אנטי אן ישראל לבין הרשת הבינלאומית בתוך 20 ימים ממועד החתימה על הסכם זה, וכן כפוף לתנאים שייקבעו במסגרת הסכם זה [...] וככל ולא יתקבל אישור כאמור יתבטל הסכם זה בכפוף להשבת כל הכספים ששולמו במידה ושולמו". הנה-כי-כן, במסגרת הסכם מלחה, מחודש דצמבר 2016, ניתן ביטוי מפורש וחד משמעי נוסף לכך שהתובעים 2-1 ידעו, כי באותו שלב, טרם התקבל הזיכיון מהרשת הבינלאומית. על כן, מתקשה אני לקבל את טענתם כי התובעים 2-1 הסתמכו באמונה שלמה על ה"אישור" המזויף שמר רדליך שלח להם ביום 29.9.2016, להוכחת קבלת הזיכיון, וכי נכון למועד כריתת הסכם מלחה ידעו כל הצדדים היטב, כי הזיכיון טרם התקבל.
6. מכל מקום, לטענת התובעים 2-1, וגרסתם זו לא נסתרה בחומר הראיות, בחלוף חודשים רבים של עיכובים מעת כריתת הסכם מלחה, נודע להם בסופו של דבר רק בחודש נובמבר 2017, וסמוך ביותר למועד שבו תוכנן סניף מלחה להיפתח, כי הרשת הבינלאומית לא העניקה ואף אינה מתכוונת להעניק לדודה אן בע"מ זיכיון להפעלת סניפי הרשות בישראל.
7. השתלשלות העניינים העובדתית הנ"ל מלמדת, לשיטתי, כי דרישתם של התובעים 2-1 בגדר התביעה שבפניי, להשבת הכספים ששילמו מתוקף הסכם הפיתוח, בסך של 500,000 ש"ח, הינה בדין יסודה, שכן לא התקיים התנאי הקבוע ב"הואיל" הרביעי של ההסכם, בדבר קבלת הזיכיון מהרשת הבינלאומית. בהקשר זה נכון יהיה לקבוע, כי ההוראה שב"הואיל" הרביעי להסכם, שלפיה אם הרשת הבינלאומית לא תעניק לדודה אן בע"מ את הזיכיון עד ליום 15.9.2016, כי אז יתבטל ההסכם, הייתה למעשה תנאי מתלה בהתאם לסעיף 29 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973, שהרי ככלל, תנאי מתלה הוא תנאי חיצוני לצדדים שנקשרו בחוזה כך ש"התקיימותו העתידית, מטבעה, אינה ודאית, וברי גם כי אינה יכולה להיות תלויה ברצונו של מי מהצדדים, אם לקיים את חיוביו החוזיים, אם לאו" (כדברי כב' השופט נ' סולברג ברע"א 5926/22 סלע נ' שוחט, פיסקה 17 (29.3.2023) וכן ראו האסמכתאות שם). וכידוע, "כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, מתבטל החוזה המותנה [...] החוזה כאילו לא היה, והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם טרם ההתקשרות [...] עם התבטלות חוזה על תנאי מתלה, מחמת אי-התקיימות התנאי, קמה הזכות להשבה [...]" (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 604 (מהדורה רביעית, 2019) [ההדגשות שלי – ר' ג']). בנסיבות אלה אני קובע אפוא כי התובעים 2-1 אכן זכאים להשבת הסכום ששולם על ידם לנתבעת 3 מתוקף ההסכם, בסך של 500,000 ש"ח.
אבהיר, לעניין זה, כי לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי יש לייחס לתובעים "אשם תורם לנזקיהם בשיעור של 100%" (סעיף 27 לסיכומי הנתבע), שכן המשיכו בהעברות התשלומים, עד לחודש פברואר 2017, כאשר ידעו כי לנתבעת 3 אין עדיין את הזכיון. אכן, כפי שצוין לעיל, בחודש דצמבר 2016 ידעו התובעים 2-1 כי הזיכיון טרם התקבל וממצא עובדתי זה עולה מהסכם מלחה, שנכרת באותו חודש, שבו נקבע כי אם לא יתקבל זיכיון בתוך 20 ימים כי אז יתבטל הסכם מלחה. ברור, שאילו התובעים 2-1 האמינו באותו שלב כי ניתן זיכיון לדודה אן בע"מ, וכי האישור המזויף שהמציא להם מר רדליך ביום 29.9.2016 הינו אותנטי, ממילא לא היה צורך לקבוע הוראה כאמור בגדר הסכם מלחה. ואולם, מחומר הראיות עולה עוד, כי לאחר כריתת הסכם מלחה האמינו התובעים באמת ובתמים למצגים שהוצגו להם שלפיהם הזיכיון צפוי להימסר לדודה אן בע"מ וממילא הם יכולים היו להניח, בהתחשב בהוראות ההסכמיות המפורשות והחד-משמעיות, כי ככל שלא יימסר לדודה אן בע"מ הזיכיון, כי אז הם יהיו זכאים להשבת הסכומים ששולמו. ודוקו, התנאי המתלה קבע כי על הזיכיון להימסר עד ליום 15.9.2016, ואולם מהתנהלות הצדדים בזמן אמת עולה כי הצדדים, בהתנהלותם, קיוו כי הזיכיון יינתן בעתיד, אף שטרם ניתן ביום 15.9.2016, ועל כן ניתן לקבוע כי בהתנהלותם הסכימו הצדדים למעשה על הארכת המועד להתקיימותו של התנאי המתלה. אבהיר כי לעניין זה מצאתי את עדותו של התובע 1 משכנעת ומהימנה. על כן יש לדחות את הטענה כי זכותם של התובעים 2-1 להשבת הסכומים, עקב ביטול ההסכם לנוכח אי התקיימות התנאי המתלה, מתאיינת אך בשל כך שהמשיכו בהעברות הכספים עד לחודש פברואר 2017.
לצד האמור, אין מקום לקבוע כי התובעים 2-1 זכאים להשבת רכיב המע"מ ששולם לדודה אן בע"מ (85,000 ש"ח) ובהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבע כי התובעים 2-1 אישרו בראיותיהם כי קיבלו חשבוניות מס בגין תשלומים אלה, כך שבפועל הם הזדכו על הוצאות המע"מ בעסקיהם מול רשות המסים (ראו החשבוניות מס שצורפו בנספח יב לכתב התביעה).
8. משנקבע כי התובעים 2-1 זכאים להשבת סכום ההשקעה מושא הסכם הפיתוח, בסך של 500,000 ש"ח, ובשים לב לכך שהסכם זה נכרת בין התובעים 2-1 לדודה אן בע"מ, יש להידרש אפוא לשאלה האם יש מקום להרמת מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי להשבת סכום זה בהיותו הבעלים היחיד ונושא המשרה היחיד של דודה אן בע"מ, היא הנתבעת 3.
אני סבור כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב.
9. כלל הוא, כי לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. ודוקו, עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד הינו נחוץ והכרחי לצורך עידוד פעילות במשק בידי תאגידים, תוך נטילת סיכונים עסקיים שהפרט אינו נכון לנטלם לו יימצא אחראי אישית לכל כישלון עסקי (ראו, מבין רבים, ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.2005); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398, 438 (2010)). לצד זאת קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. הרמת מסך ההתאגדות בין חברה ובעל מניותיה, נעשית במקרים חריגים בלבד. אכן, "הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון, פיסקה 56 (22.1.2015)). על רקע זה נקבע שם, שם, ובהסתמך על התנאים שנקבעו בסעיף 6 לחוק החברות לצורך הרמת מסך ההתאגדות, כי:
"בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין 'צודק ונכון לעשות כן', רק 'במקרים חריגים' שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
אכן, "על מנת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה – אין די בקביעה כי בעל המניות היה מעוניין ליהנות מיתרונותיה של האישיות המשפטית הנפרדת, אלא יש צורך להראות כי נעשה בה שימוש לרעה. לא די בעצם העובדה ש[בעל-השליטה] ניהל את החבר[ה] ועשה בה כרצונו" (ע"א 4403/06 שפירא נ' עיריית תל אביב, פיסקאות 7-6 (23.3.2011)). ויובהר, בהקשר זה, כי הנטל להוכיח עילה לפי סעיף 6 לחוק החברות הוא על הטוען לה (רע"א 3542/10 מדינת ישראל – אגף מכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ, פיסקה 14 (18.5.2014); ע"א 8416/19 עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר – מפרקי חברת אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 30 (22.12.2021)).
לצד הדברים האמורים חשוב עוד להדגיש, כי מקום שבו מדובר ב"חברת יחיד", היינו חברה משפחתית קטנה, דמוית שותפות, וקל וחומר חברה שהיא בבעלות מלאה של יחיד, כפי בענייננו, הרי שבנסיבות המצביעות הלכה למעשה על זהות בין התנהלות החברה לבין בעל המניות, תהא גישתו של בית המשפט להרמת המסך ליברלית יותר (ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פיסקה 36 (20.8.2017); רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ, פיסקה ז' (22.4.2013)). אמנם, אין פירוש הדבר, כי בכל מקרה שבו מדובר ב"חברת יחיד", ייטה בית המשפט להרים את המסך באופן אוטומטי; עם זאת, יש בנתון בדבר היותה של החברה "חברת יחיד", כדי להשפיע באופן ממשי על האופן שבו נבחנים התנאים השונים הקבועים בדין לצורך הרמת מסך ההתאגדות.
10. בענייננו, מצאתי לקבוע על יסוד חומר הראיות שבתיק ובהינתן הגישה הליברלית להרמת מסך ההתאגדות מקום בו מדובר בחברת-יחיד, כי הנתבע כמי שהיה בעל השליטה בדודה אן בע"מ, ומנהלה בפועל, עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה שבשליטתו והוא היה למעשה הגורם הבלעדי שעמד מאחורי פעילותה.
11. כך, מחומר הראיות עולה כי בפגישה הראשונה שהתקיימה בין התובעים 2-1 לבין הנתבע ומר רדליך, הוצג לתובעים 2-1 "פרופיל זכיין נדרש" וכן מצגת על אודות רשת אנטי אן (המסמכים צורפו כנספח ז' לכתב התביעה). בין היתר הודגש באותה מצגת (ראו עמ' 63 לנספחי כתב התביעה), כי:
"'דודה אן ישראל' נרכשה באפיל 2016 על-ידי שלום עמר. שלום, הבעלים של רשת חופי הים בננה-ביץ' המונה 8 מסעדות חוף בישראל, התחיל את דרכו בחוף הים בננה ביץ' לפני למעלה מ-20 שנה, בעל ידע ונסיון מוכח בתחום המזון והמשקאות בישראל".
זאת ועוד, בהסכם בין גב' סבג ומר גולה (נספח ט' לכתב התביעה) שבמסגרתו מכרו השניים את זכויותיהם בזכיון להפעלת סניפי אנטי אן בישראל, ואשר הוצג אף הוא לתובעים 2-1 בטרם כריתת הסכם הפיתוח, הובהר כי הזכויות הללו נמכרות על ידי גב' סבג ומר גולה לדודה אן בע"מ וכן לנתבע – באופן אישי (ראו כותרת ההסכם). בנוסף, גם בהודעת המייל שנשלחה מהרשת העולמית בחודש דצמבר 2015, בדבר התנאים הנדרשים לצורך העברת הזיכיון לנתבע (נספח י' לכתב התביעה), הובהר על-ידי נציג הרשת העולמית (מר רנדי מרסר), כי הרשת העולמית תאשר את הנתבע – באופן אישי – כבעל הזיכיון שלה, ככל שהוא יתייצב באופן אישי להדרכת בעלים, בעיר אטלנטה שבארצות-הברית. הודעת המייל הזו נוקבת כאמור בשמו של הנתבע באופן אישי, ושמה של חברת דודה אן בע"מ אינו נזכר בה.
הנה-כי-כן, פעם אחר פעם נזכר שמו של התובע באופן אישי, במסמכים השונים שהועברו לתובעים 2-1 בטרם כריתת הסכם הפיתוח, כמי שמחזיק באופן אישי את הזיכיון להפעלת סניפי אנטי אן בישראל, וכמי שמביא עמו באופן אישי מוניטין שצבר במשך עשרות שנים בהפעלת רשת של מסעדות חוף (בננה ביץ'). בהתחשב בכך, ומשום שמדובר בחברת יחיד כאמור, אני סבור כי התגבשה תשתית ראייתית המלמדת כי התקיימה באותו שלב זהות מוחלטת, למעשה, בין הנתבע לחברת הדודה אן בע"מ, ואזכיר לעניין זה כי התובע היה בעל המניות היחיד של החברה ונושא המשרה היחיד שלה. אציין כי בעדותו בפניי חזר הנתבע וטען כי הוא אינו מכיר את המצגת שבה נזכר שמו, וכי לא ראה אותה מעולם (פרוטוקול, עמ' 47-46) אולם לא מצאתי את דבריו אלה של הנתבע כמהימנים ומצאתי בהקשר זה להעדיף את גרסתם של התובעים 2-1 כי מצגת זו הוצגה להם על ידי הנתבע, בטרם כריתת הסכם הפיתוח.
12. הנתבע חזר וניסה במסגרת בירורו של הליך זה לטעון כי הנתבע 2, מר רדליך, מי שהוצג תחילה לתובעים 2-1 כ"יד ימינו" של הנתבע, הוא שהיה למעשה "הרוח החיה" מאחורי הדודה אן בע"מ. כך, נטען על-ידי הנתבע, כי הוא נפל "קורבן לתרמית" של מר רדליך, וכי דודה אן בע"מ הוקמה על שמו של הנתבע, ולא על שמו של מר רדליך, רק "בשל סיבות שונות ומשונות" שהוצגו לו על-ידי רדליך (ראו סעיפים 10-9 לתצהיר הנתבע). על רקע זה הוסיף הנתבע וטען כי מי ששלשל לכיסו את כל הכספים שהועברו לדודה אן בע"מ על-ידי התובעים 2-1, היה למעשה מר רדליך. בהקשר זה טען הנתבע בתצהירו כי מר רדליך "פרט המחאות של החברה בחברות לניכוי שיקים וגלגל את הכספים לכיסו וכן עשה שימוש לצרכיו האישיים מתוך הכספים שהיו בחשבונות החברה ובכרטיסי אשראי".
אלא שהנתבע לא הציג ולו בדל של ראיה אובייקטיבית התומכת בטענתו זו, חרף העובדה שהוא – ולא אחר – רשום כבעלים היחיד של החברה ונושא המשרה היחיד שלה ומורשה החתימה היחיד שלה ובעל דוגמת החתימה היחידה של החברה בבנק (ראו דברי הנתבע בחקירתו הנגדית; פרוטוקול, עמ' 43, ש' 33; עמ' 44, ש' 3-1). מצופה היה מהנתבע שיוכיח טענתו זו בדרך של הפניה לתדפיסי חשבון בנק, אסמכתאות על שיקים שנמסרו לחברה, וכיו"ב מסמכים המעידים על התנהלותה השוטפת של החברה. יצוין בהקשר זה כי הנתבע העיד כי עקב אחר חשבון הבנק של החברה באופן שוטף ו"ראה מה קורה" (פרוטוקול, עמ' 44, ש' 12-8). ברם, בהליך דנן בחר הנתבע שלא להציג כל ראיה בהקשר זה וטענותיו לעניין מידת מעורבותו של מר רדליך בחברה הועלו בעלמא. זאת ועוד בשלב מסוים בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הגיש תלונה במשטרה נגד מר רדליך, על כך שזייף את חתימותיו על גביו שיקים של דודה אן בע"מ (הנתבע אף טען בשלב מסוים כי מר רדליך זייף גם את החותמות של החברה; פרוטוקול, עמ' 62, ש' 8-3), אך אפילו אישור על הגשת התלונה לא צורף על ידו. הנתבע לא ידע, לעניין זה, להסביר מדוע לא צירף את האישור על הגשת התלונה במשטרה כראיה מטעמו במשפט (ראו, פרוטוקול, עמ' 59, ש' 27-22). לא למותר להזכיר, בהקשר זה, גם את החזקה הקובעת כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שעשויה לפעול לטובתו, וכי אם נמנע מהבאתה בהיעדר הסבר סביר, ניתן להסיק שהבאתה הייתה פועלת לרעתו (ראו, מבין רבים: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ, פיסקה 34(ב) (26.8.2014); ע"א 6435/21 ברזילי נ' עיריית חדרה, פיסקה 35 (1.8.2022)). משהנתבע לא הציג כל ראיה לעניין הפעילות בחשבון הבנק של החברה, ולו לצורך ביסוס ראשוני של טענתו כי מר רדליך מעל בכספי החברה ועשה בהם כבשלו, כי אז יש להניח כי הראיות שהיו מוצגות בהקשר זה, ככל שהיו מוצגות, היו פועלות לחובתו.
אעיר עוד, כי גרסתו של הנתבע כאילו מר רדליך הוא ששלט בחברה ועשה בה כבשלו ממילא אינה מתיישבת עם גרסתו של הנתבע מעל דוכן העדים שלפיה הוא זה ש"הודיע" בשלב מסוים למר רדליך להשיב לתובעים 2-1 את הכספים שהשקיעו, מאחר שדודה אן בע"מ לא קיבלה את הזיכיון: