311. לסיכום פרק זה, חשוב לחזור ולהזכיר כי השיחה בין נועם לאביב מהווה למעשה שיחת המשך ישירה של השיחה השנייה עם הראל.
את המסר שקיבלה נועם מהראל בשיחה השנייה עם הראל ביקשה נועם להעביר לאביב בשיחה של נועם עם אביב, ולכן עם סיום השיחה השנייה עם הראל פעלה נועם להשיג טלפונית את אביב עד אשר עדכנה אותו.
נקודת מוצא זו לשיחה בין נועם לאביב תסייע בקביעת ממצאים ביחס לשיחה זו, באשר לתוכן השיחה עצמה אין תימוכין בראיות ישירות פרט לעדויות נועם ואביב שגרסתם ביחס לתוכן השיחה היא כמפורט לא זהה במספר נקודות.
העדפת גרסת נועם על-פני גרסת אביב ביחס לנקודות המחלוקת של תוכן השיחה בין נועם לאביב אפריורית בשל העובדה שנועם היא לא נאשמת בתיק היא לא מובנת מאליה. ראשית, יש לזכור כי גם המאשימה עצמה לא תמיד סברה שנכון לאמץ גרסת נועם כמות שהיא. כך, כמפורט לעיל, המאשימה ביקשה להעדיף חלק מגרסת הראל על-פני חלק מגרסת נועם ביחס לשיחה השנייה עם הראל, שיחה שלה כאמור זיקה מובהקת וישירה לשיחה בין נועם לאביב. שנית, גרסת נועם עצמה ביחס לתוכן השיחה לא הייתה עקבית וביחס לחלק מנקודות המחלוקת היא הציגה גרסאות סותרות. שלישית, יש לזכור כי גם נועם עצמה הייתה חשודה בתיק.
השיחה בין נועם לאביב מתקיימת בשעה 12:34, היינו בטווח של דקות ספורות לאחר סיום השיחה השנייה עם הראל (שיחה שהתחילה בשעה 12:25). השיחה בין נועם לאביב נמשכה דקה ו-36 שניות מהטלפון של לוטם לטלפון של נועם.
מניתוח כלל העדויות והראיות עולה שבשיחה נועם אומרת לאביב שהראל התקשר אליה ועדכן אותה שהחל לרדת גשם במכתש. נועם שעובר לשיחה העריכה שהקבוצה צריכה להתחיל את המסלול בערוץ נחל צפית כבר ידעה נתון זה לאשורו במהלך השיחה עם אביב.
נועם לא אומרת לאביב שלא להיכנס לנחל צפית אלא מסבירה לו שלדברי הראל עליהם לעבור את המסלול בנחל צפית בזריזות ומבלי להתעכב.
על רקע הסבר זה של נועם, אביב מנחה את שמשי ובהמשך את שאר הקבוצה שעליהם לסיים את הנחל בזריזות ומבלי להתעכב, ומסיבה זו אביב גם החליט שלא לעשות הפסקה לצורך ארוחת צוהריים בתוך הנחל עצמו כפי שתכננו מלכתחילה.
מחלוקת בין נועם לאביב קשורה בשאלה האם נועם עדכנה את אביב שהחל לרדת גשם באגן נחל צפית. מהראיות השונות שהוצגו עולה שנועם עדכנה את אביב שהחל לרדת גשם במכתש הקטן אותו דימתה לאגן נחל צפית. כפי שהבינה נועם מדברי הראל (שכאמור לאו דווקא אמר זאת), גם אביב הבין מדברי נועם כי קיימת אפשרות, אותה העריך כקלושה, שנחל צפית ישטוף. כזכור, גם נועם וגם אביב קיבלו ההסברים ונכחו בישיבה שבה יובל הסביר ששיטפון בנחל מתרחש כאשר יורד גשם באגן הניקוז שלו. כך, שאף אם נועם לא אמרה לאביב מפורשות שהמכתש הקטן הוא אגן נחל צפית, אפשרות שנראית דחוקה לנוכח כך שנועם ציינה בהודעה בקבוצה כי החל לרדת גשם באגן נחל צפית, אביב בוודאי הבין משמעות הדיווח של ירידת גשם במכתש, שאחרת מדוע העריך שקיימת אפשרות שהנחל ישטוף?
סתירה נוספת בין גרסת נועם לגרסת אביב קיימת בשאלה מי אמר למי שאם תוך שעה הם יצאו מהנחל זה בסדר. סבורני כי מניתוח הראיות עולה שנועם היא זו שאמרה לאביב שאם הם יצאו מהנחל בתוך שעה זה בסדר.
כאמור, השיחה בין נועם לאביב היא שיחת המשך לשיחה השנייה עם הראל, שכן בשיחה זו ביקשה נועם להעביר לאביב את המסר שקיבלה מהראל.
כפי שנקבע לעיל, בשיחה השנייה עם הראל, נועם היא זו שביררה אפשרות יציאת הקבוצה מנחל צפית בתוך שעה והראל אישר לה הדבר, ולכן אך טבעי כי נועם, שכאמור ביקשה להעביר המסר לאביב, היא גם זו שהעבירה לו המסר שאם הם יצאו מנחל צפית בתוך שעה זה בסדר.
לא בכדי בשלב מסוים בעדותה, עת עומתה עם אחת מגרסאותיה במשטרה בעניין זה, ציינה נועם "'לא ייתכן, בוודאות, בשיחה עם הראל הוא אמר לי את זה. הראל אמר לי שהוא מכיר את הנחל הזה, פחות משעה לחצות אותו מהנקודה שבו הם נמצאים, אז לא שמעתי את זה מאביב. אני זוכרת שאמרתי לאביב באותה שיחה מדוברת, בשעה 12:35, שאם הם ממשיכים בנחל צפית שלא יתעכבו, שלא יעצרו ל... כי הם צריכים לצאת תוך פחות משעה מהנחל, כי כך המליץ הראל. שאם חניכי המכינה פחות משעה מחוץ לנחל אז זה בסדר 'זה נכון? פה את מדברת על הזיכרון הפוזיטיבי שלך, שאמרת לאביב שהראל אמר שאם הם תוך שעה מחוץ לנחל אין בעיה, זה נכון? ת: אם זה מה שאמרתי שם אז זה, כנראה, נכון. אבל אתה שאלת קודם אני לא זוכרת להגיד לך את זה, זה היה לפני שלוש שנים... אם הקראת את זה וזה מה שאמרתי אז זה, כנראה, נכון...".
בעדותה, וגם בחקירותיה, הציגה נועם גרסה לא אחידה ביחס לשאלה מי אמר למי שאם תוך שעה הם יצאו זה בסדר. לעיתים טענה שאביב אמר זאת, לעיתים אישרה שהיא אמרה זאת ולעיתים הודתה שהיא לא זוכרת. סבורני שדי בכך כדי לקבוע שנותר ספק סביר שמא נועם היא זו שאמרה לאביב שאם הם יצאו בתוך שעה זה בסדר.
הקביעה כי מדובר באמירה של נועם ולא של אביב לא נשענת רק על כך שנועם כאמור ביקשה להעביר המסר מהשיחה השנייה עם הראל, ורק על הספק הטמון בגרסת נועם עצמה, אלא גם לנוכח העובדה שבשתי השיחות הנפרדות שקיימה נועם, פעם עם הראל ופעם עם אביב, עלה נושא היציאה בתוך שעה מהנחל, ונועם היא היחידה שנטלה חלק בשתי השיחות, כך שגם שורת ההיגיון תומכת במסקנה שנועם העלתה זאת בשתי השיחות הנפרדות שקיימה. זאת, ביתר שאת לנוכח תפקידה כחפ"ק.
תימוכין למסקנה האמורה ניתן למצוא גם בעובדה שנועם כאמור לא חדלה את אביב מלהיכנס לנחל אלא רק העבירה לו המסר שלא יתעכב ויזדרז ביציאתו, וגם בכך שמהעדויות של העדים השונים עלה שלא דובר בשיחה דרמטית או היסטרית, כי אם בשיחה עניינית ורגועה, שלא הותירה רושם חריג אצל העדים שהיו לצד נועם בעת השיחה או אצל העדים שהיו לצד אביב בעת השיחה. זאת, על אף שאין מחלוקת שנועם ניסתה לעדכן את אביב על תוכן השיחה השנייה עם הראל ללא דיחוי.
על רקע האמור, סבורני שאביב העריך, כפי שנועם העריכה, וכפי שהראל העריך, שכניסת הקבוצה לערוץ נחל צפית ויציאה ממנו בתוך שעה לא מסכנת ולא תסכן את הקבוצה.
הערכה זו של אביב לא הייתה בגדר משאלת לב בלבד. זאת, על אף שבפועל אביב כשל בהערכה שלו שהקבוצה תצליח לסיים לחצות הנחל בתוך חצי שעה, באשר מוסכם בין הצדדים (פרוט' סיכומים על-פה מיום 15.2.2024, עמ' 718, ש' 30), על בסיס הראיות השונות, כי הקבוצה נכנסה לערוץ נחל צפית סביב השעה 12:45, והשיטפון פגע בקבוצה בשעה 13:13, היינו בחלוף קרוב לחצי שעה כשהקבוצה לא הייתה לקראת סופו של הערוץ; על אף שבפועל אביב לא "תזמן" שעה, היינו לא ידע לומר ממתי יש לו שעה לצאת מהנחל; על אף שאביב לא הכיר את אגן נחל צפית, מיקומו והמרחק שלו מהערוץ אליו נכנסו;ועל אף שאביב לא ערך בירור עם גורם כלשהו (מטאוטק, לאופר, יובל, הראל עצמו) לאחר העדכון מנועם.
312. בטרם אתייחס לשאלה מדוע הערכת אביב שכניסתו לנחל ויציאתו בתוך שעה לא מסכנת את הקבוצה לא הייתה בגדר משאלת לב בלבד מצד אביב, ראוי לציין כי בפועל התברר כי אביב קיבל מידע שגוי. הן לגבי כך שיש לו שעה לצאת מהנחל ללא פגע והן לגבי הזמן החל לרדת גשם במכתש.
בין הצדדים מוסכם (פרוט' סיכומים על-פה מיום 15.2.2024, עמ' 698, ש' 21-32), על בסיס חוות דעת ניר סתיו (ת/176), כי הגשם באגן נחל צפית החל לרדת בין השעה 11:45 ל-11:50, כך שהדיווח לאביב בשיחה בין נועם לאביב, בשעה 12:34, על כך שהחל לרדת גשם במכתש (שהוא אליבא דנועם אגן נחל צפית), הגיע אליו קרוב ל-50 דקות לאחר תחילת ירידת הגשם באגן בפועל. כן ידוע כי השיטפון פגע בקבוצה כחצי שעה לאחר שזו נכנסה לערוץ נחל צפית, כך שהאמירה שזה בסר אם יצא בתוך שעה התבררה כאמירה ללא כיסוי.
313. מדוע אפוא לא ניתן לקבוע שטענת אביב לפיה הוא האמין שהוא יכול להיכנס ולצאת מהנחל בתוך שעה מבלי להסתכן, היא לא בגדר משאלת לב או חמור מכך לא בגדר טענת כזב?
ראשית, על אף שאביב הבין במהלך השיחה בין נועם לאביב, לראשונה ביום האסון, כי קיימת אפשרות שנחל צפית ישטוף, הוא גם הבין, על בסיס דברי נועם, שנשענו על דברי הראל, שאם יסיים את מסלול נחל צפית בתוך שעה אז זה "בסדר".
בעניין זה ישנה חשיבות רבה לזהות האנשים הנוגעים בדבר. אביב מבין שהמידע ו"האישור" להיכנס ולצאת מהנחל בתוך שעה הגיע מהראל. הראל הוא מבחינת אביב בר-סמכא. איש מקצוע שחי ועובד בסביבה הרלוונטית, והוא זה ששלח אותם לנחל זה מלכתחילה. כזכור, אחת מההנחיות במכינה היא להתייעץ עם אנשי מקצוע בכל מקרה קונקרטי וכך אביב הבין שנעשה.
לא זו אף זו, ה"אישור" של הראל מגיע לאביב דרך נועם, שהוגדרה כחפ"ק של הטיול, שידועה לאביב כ"שונאת סיכון" ואף כהיסטרית, בפרט ביחס לטיול דנן, ואשר כזכור היא בת המקום, ונועם זו מעבירה המסר לאביב שאין מניעה לעשות כן בתוך שעה.
עוד יש לזכור, כי גם נועם הכירה הנחיות יובל בדבר טיול בנחל כשגשם יורד באגן הניקוז שלו, ואביב יודע שנועם הכירה הנחיות אלו.
בעדותה נועם טענה כי אביב הרגיע אותה ורק לאחר מכן היא העבירה לו המסר מאביב.
אכן, מהראיות עולה שאביב מסר לנועם שגם עליהם מטפטף גשם, ושגם הוא מעודכן ממקורותיו כי ההחמרה במזג האוויר צפויה רק בשלב מאוחר יותר, ואולם קשה לקבוע מי אמר למי את דבריו קודם לדברי האחר. בעניין זה יש לשוב ולחזור לנקודת המוצא כי השיחה בין נועם לאביב היא שיחת המשך יזומה של נועם לאביב בה ביקשה להעביר לו המסר שקיבלה מהראל בשיחה השנייה עם הראל. ניתן לומר כי דברי השניים נאמרו בד בבד, וכפי שנועם נרגעה מדברי אביב גם דברי נועם הרגיעו את אביב.
סבורני כי אין בתובנת אביב שהוא יכול לצאת מהנחל בתוך שעה ללא סיכון הקבוצה כדי ללמד שהוא חשב שתקום לקבוצה סכנת היפגעות משיטפון אם הוא לא יצא מהנחל בתוך פרק זמן קצת יותר ממושך, למשל בתוך שעה ועשר דקות או בתוך שעה וחצי וכו'. זאת, גם אם אכן עלה מהראיות שאביב ביקש להזדרז לצאת מהנחל ולשם כך אף שינה את המיקום המתוכנן לארוחת הצוהריים מתוך הנחל אל מחוצה לו עם סיום חציית הנחל.
ראשית, מהראיות עלה שאביב כלל לא היה משוכנע שיהיה שיטפון בנחל צפית אלא הבין שרק קיימת אפשרות כזו.
שנית, ובכך העיקר, שעת הייחוס של אביב, על-פי המידע שהגיע אליו, היא השעה 15:00, או שעות הצוהריים המאוחרות, שאז הגשמים אמורים להתחזק.
על אודות כך העיד אביב "אני אותה שיחה עם נועם, בסוף לא, הסתובבתי בנחל באותו הזמן בלי תחושה של סכנה. את זה אני יודע להגיד וגם אמרתי את זה במשטרה עשרות פעמים ואני שואל את עצמי למה... איך שנועם בכלל איך שהשיחה התנהלה אווירה מאוד מאוד רגועה שאנחנו עושים את הבדיקות שהראל מתקשר ושאני שואל אותו באופן פוזיטיבי האם תוך שעה הם יוצאים, אני לא חושב שלצורך העניין 65 דקות אנחנו לא יוצאים אז יש מיד שטפון. תוך שעה כביטוי יהיה אולי שטפון בהמשך היום תוך שעה תצאו בהתאם לאיפה שאתם נמצאים היום לא אמורה להיות בעיה, ואני מסתובב מעל הנחל... ורואה שאנחנו נסיים אותו בהרבה פחות משעה, פשוט לא חשבתי שכשאנחנו נהיה בנחל יהיה בכלל סיכוי לשיטפון, חשבתי שאם יהיה סיכוי לשיטפון כמו שהיא אומרת זה יהיה הרבה הרבה אחרי שאנחנו נמצא שם. בהמשך כבר... אבל הרבה רחוקים מנחל צפית" (פרוט' מיום 25.01.2023, עמ' 788, ש' 1-14).
וכן "התכנית הייתה לעשות הפסקת אוכל באיזשהו מקום בנחל למצוא איזו נקודה... עכשיו ברגע שנועם אמרה שיכול להיות ששיטפון להמשך היום אז, היה נראה קצת תמוהה לחכות, לא חשבתי לרגע שבטווח השעה יהיה שטפון גם לא שעה וחמש דקות וגם לא שעה ועשר דקות אבל עדיין היה נראה לי משהו כאמצעי זהירות מאד מאוד, כאילו לשים גבול מאוד מאוד ברור בין מה אנחנו כן עושים ומה לא. ואם אנחנו יודעים שיש בנחל הזה בעוד כמה שעות סכנה של שטפון אז אנחנו לא נעצור ונאכל בו אנחנו נעשה נסיים אותו לא הייתה תחושה של חבר'ה בוא נלך מהר או משהו כזה כי אנחנו חייבים להספיק. לא אנחנו לא נעשה עכשיו עצירה כמו שתכננו, אנחנו נסיים את הנחל לפי התכנון נצא ואז נעשה הפסקה אבל בהקשר של הרוגע אז אני חושב שהאווירה שוב בשיחה הייתה מאוד מאוד רגועה גם של נועם... לא הרגשתי שהיא מעבירה לי איזושהי הודעה שיש בה משהו, לצורך העניין משנה תכניות באופן מהותי" (עמ' 822, ש' 25 – עמ' 823, ש' 4).
וכן כי אני חזרתי ואמרתי, שבתודעה שלי אני לא נכנס לנחל, כשאני יודע שאם אני לא יוצא עד ל...13:40, אז אני נמצא בשיטפון. בחיים לא הייתי נכנס לנחל...מעוקי כשאני יודע שהוא שוטף, בתודעה שאם אני לא מספיק. זו לא הייתה התודעה שלי...ולכן גם כל ההנחה שלך...על זה שהייתי צריך להסתכל בשעון, כי שוב האווירה שבה הדברים נאמרו, זו אווירה שהשיטפון לא קורה עוד שעה ודקה, הוא יקרה בהמשך היום, אם בכלל, ויש לכם שעה שזה מה שאנחנו יודעים ש, זה, תעשו את זה, אין בעיה, ותזדרזו" (עמ' 802, ש' 5 – עמ' 803, ש' 15).
שנית, על אף שאביב לא ערך טיול מקדים בנחל צפית ולא טייל בו בעבר, לא ניתן לומר שהוא לא הכיר המסלול ולא יכול היה להעריך בצורה סבירה את משך ההליכה בו. זאת, הן לנוכח כך שאביב בחן המסלול במפה בלילה שקדם ליום הטיול ובבוקר הטיול, והן לנוכח כך שראה בעיניו את המסלול עצמו טרם נכנס אליו, כאשר דקות ספורות קודם לכן הלך מעליו, על השלוחה בדרכו אל הירידה לנחל צפית.
שלישית, הערכת אביב שיוכל לסיים הנחל בתוך שעה נשענה גם על הלו"ז שתוכנן, לו"ז שבו מלכתחילה, עוד בלילה שלפני, הוקצה למסלול נחל צפית שעת הליכה, וזאת בקצב הליכה רגיל מבלי להזדרז. מן הצד השני, הדבר מלמד שאביב לא השאיר שולי בטחון סבירים נדרשים, לאחר העדכון של נועם, ולכך נפקות, כפי שיפורט.
רביעית, ובהקשר של קצב ההליכה, הרי שהנוהל וההנחיה במכינה היו לתכנן טיול לפי קצב הליכה של 2 קמ"ש, וכפי שצוין מסלול נחל צפית מנקודת הכניסה לנקודת היציאה המתוכננות היה קצר משני קילומטר.
זו אף זו, אביב הגיע לנחל צפית לאחר שכבר טייל עם הקבוצה מספר שעות, לרבות במעלה נחל תמר, שאף הוא הצריך שימוש בסולמות (עליה ולא ירידה), כך שכבר הייתה לו תמונה ותפיסה של קצב התקדמות הקבוצה.
אכן, בנחל הייתה ירידה בסולמות שהאטה את קצב ההתקדמות, לא כל שכן כאשר היה טפטוף והערוץ כבר היה מחליק, למצער בחלקו, ואולם קשה לשים האצבע ולומר כי הנחיית תכנון של קצב התקדמות של 2 קמ"ש, שזהו קצב התקדמות איטי למדי, לא לוקח בחשבון נתונים מאטי קצב דוגמת שניים אלה שהוזכרו.
חמישית, ובכל הקשור לירידת גשם על הקבוצה, הרי שטיול של קבוצה כאשר עליה מטפטף גשם הוא לא בגדר אירוע יוצא דופן במכינה, וכפי שנקבע לעיל, לא ניתן לומר שהוא עומד בניגוד להנחיות המכינה. נהפוך הוא, הקבוצה נערכה מבעוד מועד לטייל בגשם.
שישית, לא היה מי מהקבוצה המטיילת או מגורמים אחרים, שאף הם הכירו נתוני הבסיס, שהורה או ביקש מאביב שלא להיכנס לנחל. עניין זה מתייחס בעיקר ליובל אשר מבחינת אביב הוא מודע לטיול ולעדכונים. כזכור, בפועל יובל אכן גם עודכן על-ידי נועם בקבוצה שגשם יורד על הקבוצה ושהחל לרדת גשם באגן וחרף זאת יובל לא חודל הקבוצה.
אביב נמצא בתודעה שיובל מעודכן והוא לא מקבל ממנו כל הנחיה לעצור. גם כאן ישנה חשיבות רבה לזהות האדם. יובל, הוא ה"בוס", הוא בעל הניסיון והוא מי שלימד את אביב איך לטייל כשיש חשש לשיטפונות. יובל גם מוכר לאביב כמקצוען וכמי שדואג תמיד לענייני בטיחות, ויובל לא רואה כל מניעה, כך מנקודת מבטו של אביב, להמשך הטיול בנחל צפית.
העדר הוראה כזו של יובל והעדר התערבות מצדו של יובל נתפסת אצל אביב כהסכמה לטיול שהוא מוביל וכמתן גיבוי.
שביעית, המסר שהעבירה נועם מהראל, שעליהם רק להזדרז וכי אין מניעה להשלים מסלול נחל צפית בתוך שעה, מתכתב עם התחזית המסודרת האחרונה שנשלחה בבוקר בקבוצה ועם המסר שאביב קיבל מלאופר והבין ממטאוטק שההחמרה צפויה בשלב מאוחר יותר.
שמינית, השיחה בין נועם לאביב לא הייתה שיחה היסטרית או מלחיצה או חריגה.
תשיעית, לטיול במצב של חשש לשיטפון, תוך קבלת עדכון לפני כניסה לנחל מהחפ"ק, עם אפשרות יציאה מהנחל במקטע הקרוב שנמצא במרחק הליכה של כשעה יש קווי דמיון מסוימים לשיטת הטיול עליה דובר במהלך כל השבוע ביחס לנחל צאלים.
בנוסף, ההבנה ששיטפון יכול להגיע בחלוף 3 שעות מעת ירידת גשם משמעותי הייתה ב-"back of mind" של נועם ואביב לפני הכניסה לנחל צפית כעולה מעדותם.
אכן, אין הלימה מלאה בין שהתרחש בפועל לבין תכנית נחל צאלים, למשל בירור יזום לפני כניסה לנחל באשר לירידת גשם באגן, או עצם הכניסה למעוק בגשם, ואולם כתכנית כללית קיימים קווי דמיון בין שארע בפועל למה שתוכנן.
על רקע כל האמור, סבורני כי לא ניתן לקבוע שהערכת אביב שכניסה לנחל ויציאה ממנו בתוך שעה מסכנת או תסכן הקבוצה הייתה בגדר משאלת לב. לא ניתן לקבוע שהערכת אביב הייתה, מבחינה סובייקטיבית של אביב, הערכה מופרכת או הערכה שלא הייתה לה אחיזה במציאות.
סבורני כי בפועל אביב נכנס לערוץ נחל צפית בביטחון, ומבלי שחשש כי קיימת אפשרות של פגיעת שיטפון בקבוצה.
אכן, אביב הזכיר האפשרות המסוימת שיכול ותהיה זרימה קלה בנחל אך אינני סבור שאביב התייחס לזרימה זו כאל השיטפון שממנו יש להימנע, כי אם לזרימה מסוימת כתוצאה מהגשם שירד עליהם, והוא אף לא היה משוכנע שתהיה זרימה שכזו כי אם אך העלה האפשרות שיכול ותהיה זרימה שכזו. בעניין זה ראו למשל עדות עדיאל חסיד שציין כי "הוא אמר שיכול להיות שיהיו מים בגובה של סוליה ושזה לא משהו שאמור להפריע" ((פרוט' מיום 12.07.2021, עמ' 346, ש' 13-14; עמ' 347, ש' 34 – עמ' 348, ש' 1).
מחדלי חקירה
314. החלק השלישי של סיכומיו של יובל הוקדש בין היתר למחדלי חקירה והתנהלות רשויות אכיפת החוק.
כפי שפורט בחלק הסיכומים, טענותיו של יובל בהקשר זה הן רבות מספור ומתייחסות כמעט לכל פעולה ופעולה של הרשויות החל מיומה הראשון של החקירה וכלה ביומו האחרון של המשפט עד כה – הגשת הסיכומים.
נטען, בין היתר, כי החקירה התנהלה באופן מגמתי, במחדלים מכוונים ובזיהום קשה של העדויות; כי כתב האישום הוגש באופן זדוני תוך הצגת תמונה עובדתית מסולפת ותוך הפליה של יובל וכי המאשימה, שהיא באת-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, פעלה בחוסר הגינות בכובעיה השונים (כובע אחד מול ועדת הבדיקה הממשלתית שהוקמה בעקבות האסון, כובע שני עת לקחה אחריות אזרחית על נפגעי האסון וכובע שלישי עת ייחסה אחריות ליובל לאסון תוך הטלת אחריות מחמירה ומגמתית).
עוד טען יובל, כי ההליך כולה לווה בסיקור תקשורתי עוין כלפי הנאשמים, סיקור שהיה פרי יוזמה של רשויות האכיפה.
יובל הרחיב בסיכומיו ביחס למחדלי החקירה ובשל ריבויים ואזכורם בפרק הסיכומים לא אחזור עליהם, ואולם התייחסות אל הבולטים שבהם תיעשה להלן.
315. חציו של יובל לא כוונו אך כלפי היחידה החוקרת אלא כאמור גם כלפי המאשימה, כשביחס אליה טען, בין היתר, שהגישה כתב אישום שגוי, מסולף, מגמתי ורשלני. כן טען, שבסיכומיה המשיכה המאשימה בקו המגמתי כלפי יובל וזאת תוך השחרה ו"דמוניזציה" שלו, הסקת היסקים מגמתיים ושגויים כנגדו, עיוות של עובדות וציטוטים וסילוף התייחסויות של עדויות וראיות. כן טען כי התנהלות המאשימה בהקשרים נוספים הייתה קלוקלת, למשל בעניין העברת חומרי החקירה להגנה והגשת ראיות לא קבילות.
על-בסיס כלל האמור, טען יובל כי קמה לו הגנה מן הצדק.
316. יובל טען כי "אל מול הסילופים, העיוותים והטעויות מחדלי החקירה החמורים והכזבים האמורים לעיל, הבונים את המצע העובדתי עליו מבוססת מסקנת המאשימה כי יש להרשיע את יובל – יהיו תוצר של רדיפה מכוונת או של רשלנות פושעת, רבים מהם כשהם באים לחוד וודאי שכולם ביחד, מהווים עיוות כל כך קשה של המצע העובדתי, העולה כדי מניעה של בית המשפט מלהרשיע את יובל בעבירה שהמאשימה מייחסת לו, שכן עמדת המאשימה מבוססת על עובדות מהותיות מוטעות, מסולפות, ושקריות" (עמ' 663 לסיכומים).
בהמשך לכך יובל טען כי העדר ראיה שמקורה במחדל חקירתי ייזקף לחובתה של התביעה בעת שקילת מכלול ראיותיה, ויכול הוא לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול אם טענותיו מקימות ספק סביר.
בהקשר לכך, ביקש להניח הנחות ומסקנות מחמת הספק שנוצר בשל מחדלי החקירה בשורה של נושאים.
יובל הוסיף וטען, כי בשל הפגיעה בעדויות העדים שנוצרה מיצירת האווירה הציבורית העוינת על-ידי המאשימה, ובשל ניגוד העניינים בו מצויה המאשימה, על בית המשפט להימנע מלהרשיע את יובל בעבירה שיוחסה לו. כן טען, כי בשל הפגיעה הקשה בו בניהול ההליך ובשל הרדיפה של המאשימה, אשר לא אפשרה לו להתגונן כראוי מהאשמה ברשלנות החוצה את הסף הפלילי, מתחייב לקבוע שמעשיו לא חצו את הרף הפלילי אף בנוגע לעבירות רשלנות.
317. בסיכומיו אביב הצטרף לטענות יובל ביחס למחדלי החקירה בתיק. אביב הרחיב בטענת ההגנה מן הצדק שטען בהקשר של הפלייה ולכך תהיה התייחסות להלן.
המאשימה, בעמ' 34-37 לסיכומיה, התייחסה לחלק מהטענות הקשורות למחדלי החקירה והתנהלות רשויות אכיפת החוק. ביחס לטענות שנטענו כלפיה, בהקשר של השמטות של עניינים שהיו חשובים לנאשמים מתוך כתב האישום דוגמת ישיבת יום שני או קפ"ק שמשי, ציינה כי אכן אלו לא הוזכרו בכתב האישום ואולם לא היה בכך כדי לפגוע בהגנת הנאשמים משום שדווקא אם הייתה מזכירה אותם בכתב האישום היה בכך משום נדבך נוסף במסגרת הראיות הרבות שהוכיחו את מודעות הנאשמים לסכנה שנשקפה למטיילים. עוד ציינה כי אף אם עניינים אלו, דוגמת ישיבת יום שני לא הוזכר בכתב האישום, הרי שהנאשמים עצמם התייחסו אליהם בהרחבה בתשובתם לכתב האישום ובמהלך העדויות ולכן ניתן לבסס את אשמת הנאשמים גם על בסיסם בהתאם לסעיף 184 לחסד"פ (טענה שמקובלת עלי שכן אין מחלוקת כי לנאשמים ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן בעניינים אלה דוגמת ישיבת יום שני וקפ"ק שמשי, אליהם התייחסו בהרחבה בתשובתם לכתב האישום, בעדויותיהם ובחקירות הנגדיות של העדים הרלוונטיים).
318. לאחר שבחנתי את הטענות הרבות שנטענו בקשר למחדלי החקירה והתנהלות רשויות אכיפת החוק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, ככלל, יש לדחות את הטענות. חרף מספר מחדלים ואירועים נקודתיים שבהם רשויות האכיפה פעלו בדרך שאינה מקובלת, לא התרשמתי כי היחס כלפי מי מהנאשמים היה זדוני. לא התרשמתי כי רשויות האכיפה רדפו אחר מי מהנאשמים או נהגו כלפיהם באופן לא הגון במידה קיצונית כנטען. למען הסר ספק, אבהיר כי לא התרשמתי גם מעמידה במבחנים הקלים יותר של הגנה מן הצדק כאמור בסעיף 149(10) לחסד"פ או בהלכה הפסוקה (ראו למשל ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' [פורסם בנבו, 31.03.2005]).
319. אינני סבור כי העמדה שהציגה המדינה בהליכים האזרחיים שהתנהלו מחד, ובהליך הפלילי אותו היא מנהלת כנגד הנאשמים מאידך, יש משום חוסר הגינות. לשאלת חוסר הפיקוח והשירות הענייני של משרדי הממשלה כלפי המכינות הקדם צבאיות בכלל והמכינה בפרט יכולה להיות השפעה מסוימת. כך, ישנה השפעה מסוימת לעניין בחינת התנהלות הנאשמים בגיבוש ההנחיות ובעניין גורמי הייעוץ איתם ביקשו להתייעץ וכנגזר מכך, לשאלת בחינת אחריותם הפלילית והיקפה, כפי שיפורט להלן. הגם שכך, אינני רואה כאמור בעצם העמדה לדין וניהול המשפט בנסיבות אלה מחד, ובקבלת אחריות אזרחית על תוצאות האירוע כדי להקל עם משפחות הנספים והנפגעים מאידך, משום חוסר הגינות.
בדומה, לא שוכנעתי כי רשויות האכיפה יזמו סיקור תקשורתי עוין כלפי הנאשמים כנטען, אף אם ניתן לתהות על הטעם וההיגיון של עריכת כתבה עיתונאית עם צוות החקירה, עם סיום החקירה כמעין תמונת ניצחון, עוד בטרם הגיעו החוקרים במשפט וכאשר בהמשך אף נדרשו לבצע השלמות של חקירה.
מכל מקום ולמען הסר ספק, בית המשפט לא "התרשם" מסיקור כזה או אחר של ההליך וכפי שכבר צוין, הכרעת דין זו מתבססת אך על הראיות והמצב המשפטי.
הגם שמכתב האישום שהגישה המאשימה נשמטו עניינים עובדתיים מסוימים, השמטות שבאו על פתרונן בתחילת ההליך כשהוחלט להורות על תיקון כתב האישום והוספת אותם עניינים, והגם ששני באי-כוח המאשימה התנהלו באופן לא מקובל בלשון המעטה כאמור באירוע ה"קורונה" אותו הזכיר ב"כ יובל בעמ' 654-655 לסיכומיו, והגם שבסיכומי המאשימה נפלו טעויות מספר, לא התרשמתי כי המאשימה פעלה לאורך ההליך באופן מגמתי או זדוני כנטען כלפי מי מהנאשמים.
בעניין זה נתתי דעתי למשל לכך שהמאשימה לא ביקשה סתם להשחיר מי מהנאשמים. כך למשל, מקום שבו נותר לה ספק, לא מצאה היא לייחס עובדה מחמירה עם אותו נאשם שהספק התעורר לגביו. התנהלות זו לא מתיישבת עם הטענה שהמאשימה בכוונת מכוון ובאופן מגמתי ביקשה להכביד את היד עם מי מהנאשמים סתם כך. לעניין זה ראו למשל סעיף 44 לכתב האישום בו המאשימה מצאה לאמץ את טענת יובל לפיה הנחה שלא להיכנס לנחל אם יורד גשם באגן הניקוז שלו חרף כך שבמהלך החקירה הוצגו ראיות שסתרו גרסה זו של יובל. דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בסעיף 68 לכתב האישום בו המאשימה ציינה שהיא לא יודעת את תוכנה המדויק של השיחה בין אביב ליובל, דהיינו היא לא יודעת האם במהלך שיחה זו אביב עדכן את יובל בדבר התכנון לקיים את הטיול בנחל תמר וצפית. עמדה זו של המאשימה מותירה ספק אשר יש בו כדי להיטיב עם כל אחד מהנאשמים.
לו ביקשה המאשימה להפליל מי מהנאשמים באופן מגמתי או להתעלם מראיות כנטען, יכולה הייתה לציין בסעיף זה שאביב עדכן את יובל בדבר התכנון לקיים את הטיול בנחל תמר וצפית או להפך, וכך לא בחרה לעשות.
באופן כללי התרשמתי שבאי-כוח המאשימה התנהלו באופן ענייני בשלבי המשפט השונים.
320. סבורני כי אין ב"מחדלים" שהוצגו על-ידי הנאשמים כדי להשפיע על ההכרעה בענייננו, וזאת משום שאין בהם פוטנציאל אשר בכוחו להשפיע על תמונת מארג הראיות, בהינתן הראיות שהוצגו ונסיבות האירוע.
בעניין זה ראו רע"פ 1899/22 אלקרעאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.3.2022), פסקה 9:
"...כידוע, רק במקרים בהם מחדלי החקירה יורדים לשורשו של עניין והשפעתם חמורה, ייתכן כי בית המשפט ייראה לנכון להורות על זיכויו של נאשם, תוך התחשבות במכלול הראיות שהוצגו לפניו...";
וכן ע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.11.2011), פסקה 17:
"...ויודגש, על אף האמור לעיל, התביעה אינה מחוייבת בהצגת התמונה הראייתית האולטימטיבית, או אפילו את מלוא הראיות הפוטנציאליות. תוצאות החקירה אינן מבוטלות רק מפני שלא מוצו כל הכיוונים האפשריים. כפי שנקבע בעניין אלחורטי 'גם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר, אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם, אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק סביר'".
321. חרף כל האמור, סבורני כי במהלך החקירה היחידה חוקרת התנהלה מספר פעמים באופן לא מקובל ובמקרים מסוימים אכן נפלו מחדלי חקירה שנכון להתייחס אליהם.
כך למשל מחדל חקירה קיים בכל הקשור לאיסוף שיחות הטלפון של בן הזוג של נועם. כפי שעלה מהעדויות, נועם ובן זוגה שוחחו בימים שקדמו לאסון ובין היתר על חששות נועם לצאת לטיול. מהראיות עולה כי גם ביום האסון נועם שוחחה עם בן זוגה. על-אף האמור, אין תיעוד מלא של התכתובות והשיחות בין השניים, וזאת למרות שהשיחות הוקלטו בטלפון הנייד של בן הזוג. התברר כי רק הקלטה אחת של בן הזוג הועברה למשטרה וזאת לאחר שנעשתה פעולת איתור של שיחות על-ידי בן הזוג ומשפחתה של נועם. מצופה היה מהמשטרה לתפוס את הטלפון, וודאי לאחר שהבינה שהשיחות הוקלטו ושהשניים שוחחו והתכתבו. לו המשטרה הייתה פועלת כך ולא הייתה מסתפקת בקבלת הקלטה של גורם מעורב, ניתן היה להסיר את החשש, שמא נועה ובן זוגה ביקשו להסתיר דבר מה, וניתן היה לגרום לוודאות עובדתית טובה יותר בשאלות רלוונטיות למשפט דוגמת התייחסותה של נועם אל היציאה לטיול, היינו האם השתכנעה, אם לאו, ואף ביחס לאירועים שאירעו ביום האסון עצמו;
כך למשל, היחידה החוקרת ביקשה להסתייע בד"ר גבעתי כעד מומחה, שעה שהייתה לו נגיעה ראייתית לתיק. כזכור, ד"ר גבעתי סיפק תחזיות של השירות ההידרולוגי במהלך השבוע וגורמי המכינה השתמשו בהן, ובפרט בתחזית מיום האסון בה צוין כי צפויה הקלה בתחזית לשיטפונות בשעות הטיול. תחזית זו שהיא קריטית בענייננו לא נבחנה על-ידי היחידה החוקרת. תחזית זו אמנם לא דווחה על-ידי ד"ר גבעתי בחקירתו, תקלה כשלעצמה, אך ניתן היה ללמוד עליה מתוך ההודעות שהועברו בקבוצה (ת/2) שנחשפו בפני צוות החקירה, וחרף האמור לא ביקשו לברר על אודותיה ועל השלכותיה עם מי מהעדים או החשודים.
לא זו אף זו, ב"כ המאשימה שאישר שד"ר גבעתי לא דיווח בחקירה על התחזית שסיפק ביום האסון, טען שגם המאשימה עצמה לא הכירה תחזית זו לפני העדות של ד"ר גבעתי בבית המשפט (פרוט' מיום 15.02.2024, עמ' 744-745), וזאת חרף כך שתוכנה של תחזית זו מוזכר בסעיף 77 לכתב האישום. העדר התייחסות של היחידה החוקרת או של המאשימה בזמן אמת לראייה מרכזית שקיימת בתיק, ראייה שיכולה להיטיב דווקא עם החשודים והנאשמים, יוצרת, למצער, תחושה לא נוחה;
כך למשל החלטת היחידה החוקרת להותיר את נועם ב"מעצר בית" בבית הוריה, שם מתגורר אביה, צביקה, שהוא עד מרכזי, או ההחלטה להסתייע דווקא בצביקה שהוא כאמור עד בתיק לצורך ליווי צוות החקירה בשחזור, הובלה, שערכה עם העד יהב כהן או ההחלטה להאריך את מעצרם של יובל ושל אביב בשלב מעצר הימים בעילה של חשש לשיבוש הליכי החקירה ובד בבד, להותירם במעצר באותו תא, מעלות, למצער, תהיות.
ב"כ יובל עתר להניח הנחות עובדתיות לטובת הנאשם בשל מחדל זה ובשל מחדלים אחרים. כך למשל בהקשר של אי קבלת מלוא השיחות מהטלפון של בן הזוג, טען שצריך להניח שהיו שיחות שלימדו על כך שנועם אכן השתכנעה ורצתה לצאת לטיול. סבורני כי לאור מצבור הראיות הקיימות ביחס לחוסר רצונה החופשי והאמיתי של נועם לצאת לטיול, אין למחדל זה השלכה של ממש בהקשר זה, אף שבמישור העקרוני מקובל עלי כי מחדל חקירה יכול להסב נזק ראייתי אשר בתורו יכול להצדיק הנחת הנחה עובדתית לטובת הנאשם.
בעניין זה ראו למשל ע"פ 2869/09 זינאתי נ' ואח' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.11.2011) וספרי
"נזק ראייתי במשפט הפלילי", 2011, עמ' 357, 528.
בסופו של דבר, וכפי שכבר ציינתי, לא התרשמתי כי התקיימו בתיק זה מחדלים חמורים או כאלה שירדו לשורש העניין ואשר פגעו בהגנת הנאשמים באופן המצדיק מתן סעד משפטי.
סיכום הממצאים העובדתיים
322. את פרק סיכום הממצאים העובדתיים שיפורט להלן יש לקרוא יחד עם פרק הסקירה הטלגרפית ויחד עם ההסכמות העובדתיות של הצדדים כפי שאלו פורטו בפרק בקעת המחלוקת ובמקומות נוספים בהכרעת הדין. ככל שאין חפיפה מלאה, אזי שפרק הממצאים העובדתיים שיפורט להלן הוא המחייב.
323. מניתוח הראיות והעדויות כפי שזה נעשה לעיל, הריני קובע ששלל גורמים מתוך המכינה ומחוצה לה הביעו חשש לצאת לטיול לנוכח התרעות השיטפונות הצפויים בימי הטיול, באזור הטיול שתוכנן מלכתחילה בנחל צאלים; נועם הייתה הגורם המרכזי שהביע את החששות לצאת לטיול בנחל צאלים וזאת עשתה לאורך זמן, כשבשלב מסוים אף הודיעה על ביטול הטיול, הודעה ממנה חזרה לנוכח תגובת יובל; נועם פנתה לשלל גורמים, בתוך המכינה ומחוצה לה, והביעה את חששותיה; אין לומר שנועם יצאה לטיול בנפש חפצה. יותר מדויק לומר כי היציאה לטיול במועדו נכפתה על נועם במובן מסוים; הגם שנועם בסופו של יום יצאה לטיול ולא קמה והתנגדה נחרצות לו, נועם הייתה "קרועה" בין הבנתה שיש צורך לבטל את הטיול כפי שהדבר השתקף משיחותיה עם אנשי צוות הגיוס ועם אביה, צביקה, לבין תחושת המחויבות והלויאליות שחשה כלפי מנהליה יובל ואביב; תחום הטיולים היה התחום ה"חלש" של נועם, וגם מסיבה זו היא עצמה לא הובילה את הטיול וירדה אל השטח אלא רק הייתה בחפ"ק. זאת, לעומת יובל, המבוגר ממנה, המנהל של המכינה, הכריזמטי, המנוסה, הידען אשר דחף ללא לאות לקיים את הטיול, ואשר דחה את כל הפניות שנעשו אליו לדחות את הטיול; החששות לקיום הטיול לא היו מנת חלקה של נועם בלבד, כי אם של גורמים נוספים בתוך המכינה ומחוצה לה ויובל, שהיה מודע לחששות, הדף אותם הן באמצעות אמירות עוקצניות ואגרסיביות, בעיקר בקבוצה, כלפי מי שהעלה רצון או תהייה בדבר דחיית הטיול, אמירות שהרתיעו אחרים מלהביע את עמדתם בצורה חופשית ומלאה בעניין זה, והן באמצעות הסברים "מלומדים" על אודות שיטת הטיול, ההנחיות וההבהרות שמדובר בטיול בטיחותי, והכל תוך ניצול מעמדו כמנהל המכינה, כדמות הסמכותית, המבוגרת, המנוסה, האחראית והאסרטיבית; יובל הפריח לאוויר אמירות שניתן לחשוב על מסלול אחר (ולא עשה שום דבר בעניין זה כפי שדאג לעשות לעניין קיום הטיול במועדו, באזור אליו תוכנן), קיים דיונים ואף היה מוכן לשמוע הערות ובנקודות מסוימות אף שינה את תכניתו (למשל בעניין המסלול במעלה ענבה בהתאם להערות שמשי), ואולם בפועל לא היה מוכן לסטות מהחלטתו העקרונית בדבר קיום הטיול במועדו, ואף באזור אליו תוכנן מלכתחילה, חרף כלל החששות וההתרעות;
יובל הטיל את מלוא כובד משקלו, בהתכתבויות, ישיבות ושיעור ובהתייעצויות כדי שהחלטתו על אודות כך שהטיול יצא כמתוכנן, במועדו, ואל האזור שתוכנן לאורך כל השבוע תוך שהוא נכנס לפרטי הפרטים של הטיול, המסלולים, ההנחיות וכיוצ"ב; תגובות יובל הפעילו במידת מה לחץ על נועם ועל אביב כן לטייל, זאת במנותק מהבנתם, השגויה, שלא קמה סכנה בקיום טיול באותו היום באזור.
יובל עדכן את אביב בבוקר יום רביעי על שהתרחש בשיעור ובישיבה הלילית של יום שלישי. זאת עשה בעיקר בשיחת טלפון אך גם בפגישה שנערכה לאחר מכן במכינה, ובמסגרת העדכון עדכן אותו על אודות השינויים בתכנית הטיול בנחל צאלים, לנוכח הערות שמשי ולוטם בעקבות טיול ההכנה הנוסף שעשו במסלול; ההנחיות האחרונות שנתן יובל לפני היציאה לטיול ניתנו לאביב בבוקר יום רביעי, וההנחיות הבאות שנתן יובל ניתנו רק במהלך הטיול, לאחר שאביב שלח התמונות מתוך המסלול, ואשר התייחסו בעיקרן לנחל צין.
לצד קובץ ההנחיות של מועצת המכינות (נ/22), היה קיים קובץ הנחיות קבוע של המכינה (נ/44), ולקובץ זה יובל שלח עדכון שכותרתו "נהלי בטיחות בטיולים" ביום 08.01.2018, היינו חודשים ספורים לפני האסון (נ/47); נהלי הבטיחות הקבועים של המכינה, וקובץ העדכון של נהלי הבטיחות בטיולים, לא בוטלו בשום שלב ועמדו בתוקף גם בעת האסון, ומטבע הדברים נהלים אלה לא יוחדו לטיול בנחל צאלים כי אם לכל טיול שהמכינה מוציאה.
מכאן, שעל-פניו, גם ההנחיות שבנוהל העדכון היו רלוונטיות לטיול הגיבוש של המועמדים למכינה, ובכללן, הצורך "לבדוק אזהרת שטפונות באתר השירות המטאורולוגי" (או בירור באמצעות טלפון);
"במקרה של חשש לשטפונות יש לנתח מתוך הבנה שמהירות שטפון 5 קמ"ש אחרי שעתיים גשם באגן הניקוז הרלוונטי" (לעיתים התייחס ל-3 שעות זמן הגעת שיטפון); "להכין דרכי מילוט מהנחל ולתדרך את המטיילים"; "להימנע ממעוקים שאין להם דרכים עוקפות"; "אפשרות להשתמש בתחזית ספציפית של חברת מטאוטק (מדויקת עם שעות) בתשלום בטלפון"; "על החפ"ק להיעזר במפת המשקעים של gov.map";
על ההנחיות הללו יובל הוסיף הנחיות על-פה, במהלך ישיבת יום שני ובהמשך השבוע, לקראת הטיול שתוכנן לנחל צאלים, ואשר זכרן לא בא בהנחיות הכתובות הנ"ל;
בדיון הסיכומים על-פה כל הצדדים הסכימו כי ההנחיות שיובל נתן לא התייחסו אך לנחל צאלים כי אם לכלל הנחלים.
בעת ההכנות לטיול בנחל צאלים, יובל הנחה כי אם החל לרדת גשם באגן הניקוז של נחל צאלים אזי שאין להיכנס אליו, וכן שאם החל לרדת גשם כשהקבוצה כבר נמצאת בתוך הנחל עליה לצאת מהנחל במקטע הקרוב למקום שבו היא נמצאת; הנחיה זו נעדרת מההנחיות הכלליות של המכינה (ת/44) ואף מהעדכון האחרון הקשור לטיולים בעת חשש משטפונות (ת/47), עדכון שהועבר אך חודשים ספורים קודם לאסון;
אצל חלק מהגורמים השונים במכינה נותר בלבול ביחס להנחיה זו. ראשית, ביחס לשאלה האם ההנחיה הזו הייתה הנחייה כללית שנכונה לכל נחל או שמא הייתה היא ייחודית לנחל צאלים על שיטת הקיטועים שנבנתה לגביו. שנית, ביחס לשאלה האם להנחת העבודה של 3 שעות זמן הגעת שיטפון זיקה להנחיה דנן, היינו האם יש זמן היערכות ותגובה של 3 שעות מעת שהחל לרדת גשם באגן הניקוז או שמא אין להיכנס לנחל או שיש לצאת ממנו אם הקבוצה כבר נכנסה, באופן מיידי מרגע ירידת הגשם באגן;
נותר ספק סביר ביחס לשאלה האם יובל הוציא הנחיה מפורשת שאסרה על המטיילים להיכנס לנחל או להמשיך למקטע הבא בנחל אם הם כבר נמצאים בתוך נחל במידה והחל לרדת עליהם גשם; מהעדויות ומהראיות עלה שיובל דאג להסביר שטיול בגשם הוא דבר מקובל, ומסיבה זו גם הנחה להצטייד בכיסויי גשם לתיקים ובבגדים להחלפה.
גם ההנחיה שאוסרת כניסה לנחל או להמשיך הטיול בנחל אם יורד על הקבוצה גשם, לא מוזכרת בהנחיות הכתובות של המכינה, אף לא באלו שגובשו חודשים ספורים לפני האסון, ואשר התייחסו לטיול בעת חשש לשיטפונות; לא היה גורם אחד במכינה, מבין אלו שנמנו על קבוצת המטיילים ומבין אלו שלא, אשר בזמן אמת, עת הקבוצה החלה להיכנס לנחל כשמטפטף עליה גשם, הפנה את תשומת לבו של אביב לכך שיש הנחיה שאוסרת זאת.
הנחיות המכינה בכתובים, ועל-פה במהלך השבוע שקדם לטיול, התבססו בין היתר על הנחות שגויות ומטעות. כך למשל, הנחת עבודה כללית של קיומו של פרק זמן של 3 שעות בין ירידת גשם באגן הניקוז לבין הגעתו של שיטפון לערוץ הנחל של אותו אגן ניקוז היא הנחת עבודה לא מבוססת ושגויה (כך למשל הגשם באגן נחל צפית החל לרדת ביום האסון בין 11:45 ל-11:50, כשהשיטפון עצמו פגע בקבוצה בשעה 13:13, היינו בטרם חלפו 3 שעות ואף בטרם חלפו שעתיים מרגע שהחל לרדת גשם באגן הניקוז);
הנחות עבודה כללית בדבר קצב התקדמות שיטפון בנחל של 5 קמ"ש בממוצע אף היא שגויה ומטעה; הכלי של מכ"ם גשם ככלי לדעת בזמן אמת את מצב הגשם באגן הניקוז הוא כלי מוגבל ביכולתו ואשר השימוש בו, על-ידי הציבור הרחב, ואף על-ידי מטאוטק, לא מלמד על מצב הגשם בזמן אמת ממש אלא בשיהוי של עד 20 דקות.
במסגרת הנחיות המכינה לא הייתה הנחיה כתובה לקיים טיול הכנה לפני יציאה לטיולים; טיולי ההכנה במכינה לא נתפסו כהנחיית בטיחות שחובה לעשותה ושאם זו לא מולאה, אזי שלא ניתן לצאת לטיול, ולמוביל טיול נותר שיקול דעת מסוים אם לקיים טיול הכנה. הגם שכך, טיול הכנה היה בגדר פרקטיקה מקובלת לפני יציאה לטיולים במכינה, וככלל לפני טיולים היה נהוג במכינה לצאת לטיולי הכנה, וזאת למעט סוגים מסוימים של פעילויות חוץ או טיולים שבהם לא נעשו טיולי הכנה;
לפני היציאה לטיול בנחל תמר ובנחל צפית, לא נעשה טיול הכנה בעיקר בשל קוצר הזמן בין ההחלטה לצאת לטיול בנחלים אלה לבין מועד היציאה לטיול זה, אך גם בשל סברת אביב לפיה נעשתה הכנה ראויה לטיול זה בשים לב לאופי המסלול, ובשל סברת נועם שאין צורך לעשות למסלול זה טיול הכנה בהיותו מסלול מסומן;
ניתן למצוא תימוכין לטענה שפרקטיקה שנשענה על יסודות מסוימים של ה"שיטה", קרי של בירור עם חדר המצב של משרד החינוך שבעצמו מברר עם מטאוטק שעושה שימוש במכ"ם גשם לפני כניסה לנחל, הייתה מוכרת ואף נעשה בה שימוש בצורה כזו או אחרת; השיטה היא לא שיטה מוסדרת של תכנון וביצוע טיולים בנחלים תחת התרעת שיטפונות, להבדיל מאלתור בשטח; לא כל הגורמים הסכימו כי מדובר בשיטה מקובלת וסבירה, וודאי כשהחשש לשיטפונות הוא לא בגדר חשש קל בלבד.
למרות שנעשתה פנייה מטעם גורמים שונים במכינות הקדם צבאיות אל משרד החינוך, זה (או כל גורם רשמי אחר של המדינה) לא הוציא ולמצער לא תיקף הנחיות בטיחות, ובכללן הנחיות הקשורות לבטיחות בטיולים, עבור המכינות הקדם צבאיות; בשל עמדה זו של משרד החינוך מצאו גורמים שונים במכינות הקדם צבאיות להוציא הנחיות מטעם עצמם שהתייחסו בין היתר לבטיחות בטיולים; עובר לאסון המכינות הקדם צבאיות ובכללן המכינה, לא יכלו בפועל להסתייע בלשכה לתיאום טיולים או בחדר המצב שהופעל על-ידי משרד החינוך, לא לצורך תכנון טיול, אף אם זה עתיד להתקיים ביום המחרת, ולא לצורך קבלת מידע תוך כדי הטיול; המכינות הקדם צבאיות נהגו להסתייע באנשי מקצוע לצורך תכנון טיולים ובמסגרת זו אף להתייעץ עם גורמים שונים ביחידות החילוץ שהן למעשה מתנדבי משטרה; לאחר האסון כבר הותר למכינות להשתמש בשירותי חדר המצב של משרד החינוך וכפועל יוצא להפסיק לבקש "טובות" מגורמי ייעוץ כאלה ואחרים.
נותר ספק סביר האם אכן הראל אמר לנועם בשיחה הראשונה עם הראל (ולאביב שהאזין לשיחה) שאם תרד טיפה של גשם עליהם לצאת מהנחל או כי כניסה לנחל צפית בגשם היא "מלכודת מוות" או כי יש לבחון את שינוי מזג האוויר והגשם במעלה נחל; הראל אכן אמר שישנה סכנה לטייל בנחלי האזור, ובכללם בנחל צפית כשגשום; יכול והיה "קצר בתקשורת" בין הראל לבין נועם (ובעקיפין עם אביב שהאזין לשיחה); נותר לפחות ספק סביר המלמד על כך שאביב ונועם הבינו מהראל שהסיכון מפני שיטפון בנחל צפית הוא נמוך; אביב הבין שמדובר בנחל שלא אמור לשטוף; נועם הבינה שמדובר בנחל שזורם לעיתים רחוקות (כפי שאכן עלה מהעדויות); שמשי הבין מנועם שנחל צפית הוא לא נחל שוטף; נועם ואביב יצאו מהשיחה הראשונה עם הראל בתחושה שניתן לצאת לטיול בנחל צפית, וודאי אם יהיה יום שמשי, וכי בכל מקרה מדובר בנחל שהסיכון בו מפני שטפון הוא נמוך והוא בטיחותי ואטרקטיבי יותר מכל החלופות שהם בחנו.
נועם ואביב לא החליטו להתעלם באופן מכוון מאזהרת הראל; נועם ואביב ראו בהראל כבר סמכא לטיולים ולבטיחות באותו אזור, וזאת גם על-פי עצת צביקה, אביה של נועם, שהוא עצמו איש מקצוע בתחום; עם תום השיחה הראשונה עם הראל, גם הראל הבין שאין בכוונת נועם ואביב לבטל הטיול ולחזור למרכז הארץ או להישאר במושב, כי אם בכוונתם לטייל למחרת בנחל תמר ובנחל צפית.
במהלך השיחה בין אביב ליובל נפלה בין השניים אי הבנה ביחס לשאלה מה מתכננת הקבוצה לעשות למחרת היום; בהחלט ייתכן שבמהלך השיחה השניים שוחחו על כך שהקבוצה תעשה משהו "קצר", "קרוב" ו"בטוח", באזור עין תמר בו לנה הקבוצה, כאשר מבחינת יובל הובן שדבר זה לא כולל טיול בנחל באזור כי אם צפייה בשיטפונות באזור, בעוד שמבחינת אביב טיול בנחל תמר ובנחל צפית, שנמצאים באזור עין תמר, הוא טיול "קצר", "קרוב" ו"בטוח" בהתאם לדברי הראל בשיחה הראשונה עם הראל שנערכה זמן קצר לפני השיחה בין אביב ליובל, וודאי ביחס לנחל צאלים שבו מלכתחילה תוכנן לטייל, וזאת מבלי שהדברים נאמרו מפורשות על-ידי אביב ליובל; נותר ספק סביר ביחס לשאלה האם כבר במהלך השיחה בין אביב ליובל עדכן אביב את יובל על אודות כך שהקבוצה צפויה לטייל למחרת היום בנחל תמר ובנחל צפית; ספק סביר זה פועל בכיוונים מנוגדים לטובת שני הנאשמים - ההנחה בעניינו של אביב היא שהוא כן עדכן את יובל על אודות כך שהקבוצה צפויה לטייל בנחל תמר ובנחל צפית למחרת היום, וההנחה בעניינו של יובל היא שאביב לא עדכן אותו על אודות כך, ולמעשה יובל כראש המכינה לא ידע לומר במדויק מה הקבוצה הייתה אמורה לעשות למחרת בבוקר.
יובל צפה בשעה 07:52 - 07:53 של יום האסון בהודעות ששלח אביב בקבוצה, ובכללן ההודעה שהקבוצה "...מתוכננת לטייל היום את נחל צפית ונחל תמר"; נותר ספק סביר שיובל הפנים את תוכן הודעות אביב כבר בשעה 07:53; אין ראיה על כך שבשיחת הטלפון של שמשי עם יובל בשעה 07:50 של יום האסון, שמשי עדכן את יובל על אודות כך שהקבוצה עתידה לטייל בהמשך היום בנחל תמר ובנחל צפית, אך יובל הבין כי הקבוצה צפויה לערוך טיול קצר באותו יום; נראה כי יובל היה מודע לכך שהקבוצה צפויה לטייל באותו יום בנחל תמר ובנחל צפית רק בשעה 11:25 של יום האסון עת ראה התמונות שאביב שלח בקבוצה, מה שגרם לו לגלול לאחור את ההודעות בקבוצה עד שראה את הודעות אביב משעה 07:23; באופן מהותי יובל היה מנותק מהקבוצה ומתכניותיה למעשה כ-13 שעות; הפעם הראשונה שיובל שוחח עם אביב שהוביל את הטיול בשטח, לאחר השיחה בין אביב ליובל בלילה שקדם ליום האסון, הייתה רק לאחר האסון; לאורך כל יום האסון, גם לאחר שכבר יובל הבין שהקבוצה מטיילת בנחלים והבין שקיימת סכנה, ולו פוטנציאלית, יובל לא יוצר קשר עם אביב באופן ישיר, לא מברר איתו היכן הוא נמצא, לאן הוא הולך, מה הבירורים שעשה, מהם הסיכונים ומהם הפתרונות.
העדויות אליהן הפנה ב"כ יובל לא תומכות באופן מלא בטענת יובל לפיה "בנסיבות שבהן לראש המכינה ישנה ידיעה מספקת על מתווה העקרוני שמתוכנן למחרת היום – מתווה שאינו כולל טיול שטח – הדבר מהווה ידיעה מספקת שאינה מצריכה בירור נוסף מול המנהל החינוכי"; מהעדויות אליהן הפנה יובל עלה שאין מדובר ב"שגר ושכח" מבחינת מנהל המכינה בכל מקרה שבו טיול השטח בוטל. מהעדויות עלה שבנסיבות מסוימות למנהל המכינה קיימת חובה להיות בקשר עם הקבוצה המטיילת, לא להיעלם ולא להתנתק, וככל שמנהל שנמצא עם הקבוצה לא יוצר איתו קשר, עליו ליצור איתו קשר באופן יזום, ולעיתים תוך תיאום מבעוד מועד של נקודות וזמני יצירת הקשר; בחינת התנהלות יובל ביום האסון מלמדת על כך שזה נעלם ונאלם, ולא הגיב כפי שמצופה היה ממנהל מכינה להגיב, אף לשיטתו של יובל כאמור בעדותו; יובל לא הצליח להפנים הודעה פשוטה שאביב שלח כבר בשעה 07:23 בבוקר יום האסון על אודות כך שהקבוצה צפויה לטייל בנחל תמר ובנחל צפית; יובל לא ערך כל בירור רלוונטי על אודות תכנית הקבוצה כשנודע לו שהיא מטיילת בנחל משראה בשעה 11:25 את התמונות שאביב שלח (פרט לשליחת הודעה האם הם מאופסים על גשמים ושיטפונות צפויים); יובל כשל מלזהות את הסכנה ביחס להמשך הטיול בנחל תמר ובנחל צפית לאחר שקיבל את ההודעה מנועם בשעה 11:31 על אודות כך שאמור להתחיל טפטוף ב- 12:00 ופעם נוספת ב-15:00 ושהקבוצה אמורה לצאת מהנחל תוך שעתיים שלוש, למרות שהבין שהגשם ייפגש עם הקבוצה בנחל (פרט להתייחסות להתנהלות הקבוצה לאחר היציאה מנחל תמר ונחל צפית) למרות שידע מהי הסכנה הטמונה בכך; יובל לא חדל את הקבוצה ולמצער לא ערך כל בירור היכן היא נמצאת גם בשעה 12:38 כשנועם שלחה בקבוצה הודעה שהתחיל לרדת גשם במכתש הקטן שהוא האגן של צפית, שהם תוך פחות משעה מחוץ לנחל" ושעליהם יורד טפטוף קל, וזאת חרף ההנחיות שהוא עצמו הנחה לאורך כל השבוע, הנחיות אשר ביקשו למנוע בדיוק התנהלות שכזו (פרט להתייחסות להתנהלות הקבוצה לאחר היציאה מנחל תמר ונחל צפית); בכל אותן שעות, חרף האסקלציה במידע שהגיע אליו, יובל לא עזב את הישיבה שבה נכח, לא עקב בקפידה ובדריכות אחר התנהלות הקבוצה, לא הרים טלפון למאן דהוא, לא ערך בעצמו כל בירור עם גורמי חיזוי, לא פתח מפה, ולו בטלפון הנייד ולא ביצע כל פעולה אקטיבית שנדרשה; יובל, בעדותו, להבדיל מחקירותיו, כבר הודה שהתנהלותו הייתה לא תקינה, "כשל" בלשונו, "טעות" וכיוצ"ב מינוחים שמלמדים לשיטתו שהוא שגה בכך שבאותן שעות הוא לא ערך בירור עם הקבוצה והסתמך על הנחות בלתי מבוססות לפיהן הקבוצה פועלת בהתאם להנחיות; לדברי יובל עצמו, לו הוא היה עורך את הבירור הנדרש בזמן הנדרש קרוב לוודאי שהיה חודל את הטיול והאסון היה נמנע; יובל כן מצא להתערב ולתת הנחיות כלשהן ביחס להמשך המסלול, לאחר היציאה מנחל צפית, אל עבר נחל צין.
התנהלות זו של יובל, הידוע, וודאי לאביב ולנועם, בקפדנותו בענייני בטיחות, ואשר אף התעמק וירד איתם לפרטי הפרטים של תכנית הטיול שתוכנן לנחל צאלים באותו שבוע, יצרה מצג אצל אביב ונועם, לפיו הטיול בנחל תמר ובנחל צפית מתקיים על דעתו של יובל, מה שחיזק אותם בדעתם כי אין בטיול בנחלים אלה משום סכנה.
קודם שנכנסה הקבוצה אל נחל צפית בשביל ההולך על ציר ההר מכיוון נחל תמר אל כיוון הירידה אל נחל צפית החל בשעה 12:00 לערך טפטוף של גשם לרדת על הקבוצה. בסמוך לפני או לאחר שהחל לרדת הטפטוף, כיסו חברי הקבוצה את התיקים שאותם סחבו; לחברי הקבוצה נמסר, בשלב מסוים, כי בשעה 12:00 לערך יתחיל טפטוף וגשם חזק יותר יתחיל בשעה 15:00. במקביל לטפטוף, השמיים הפכו מעוננים וטפטוף זה ירד על הקבוצה לסירוגין גם כאשר הקבוצה החלה לרדת אל ערוץ נחל צפית; תוך כדי הליכה בנחל צפית הטפטוף התחזק עד שהגיע שיטפון והטפטוף הפך לגשם חזק;
אביב היה מודע לכך שיש דרך עוקפת מסלול ערוץ נחל צפית, מהשביל שנע מנחל תמר אל נחל צפית אל עבר נקודת הסיום של הטיול שתוכנן ואולם זה החליט להמשיך ללכת על השביל עד לירידה לנחל צפית ולחזור מזרחה, אל כיוון סיום המסלול דרך ערוץ נחל צפית; נותר ספק סביר אם הטפטוף של הגשם החל עוד לפני שהקבוצה הגיעה אל פיצול השבילים, היינו אל הנקודה שבה יוצאת הדרך העוקפת מהשביל שעליו נעה הקבוצה; קודם ההגעה אל הכניסה לנחל צפית, בעוד הקבוצה הולכת על השביל מנחל תמר אל כיוון הירידה אל נחל צפית, לכיוון מערב, אביב ראה את ערוץ נחל צפית לאורכו שנמצא באותו שלב מתחת לשביל.
לאחר השיחה בין נועם לאביב, ועוד לפני הכניסה אל ערוץ נחל צפית, אביב עדכן בנפרד את שמשי ואמר לו שיש צורך להזדרז ולצאת מהנחל ולכן השניים תיאמו שההפסקה לצורך ארוחת הצוהריים לא תיעשה בתוך הנחל כפי שתוכנן אלא רק לאחר היציאה מהנחל. בשלב זה אביב, בשיתוף כזה או אחר עם שמשי, עושה מעין תדרוך קצר לקבוצה; קודם לתדרוך מספר חניכים ירדו קצת אל עבר תחתית הערוץ ואולם במהלך התדרוך הם חזרו מעלה והיו ליד אביב; עוד קודם עודכנה הקבוצה, אביב מוסר לשמשי שייתכן ותהיה זרימה קלה אך הכניסה לנחל היא בטוחה; חרף כך שאביב ושמשי החליטו להזדרז, התדרוך נאמר בצורה רגועה ואף לא אחד מחברי הקבוצה חשש להיכנס לנחל; לחברי הקבוצה נמסר שנערך בירור וכי ניתן להיכנס לנחל בצורה בטוחה, וכן שעד השעה 15:00, שהיא השעה שבה אמור להיות גשם חזק, הקבוצה כבר ממילא תסיים את ההליכה בנחל. נותר ספק סביר האם במסגרת תדרוך זה נאמר על-ידי אביב שיכול ויגיע שיטפון, זאת להבדיל מזרימה קלה, שאביב ציין שיכול ותהיה, בשל הגשם שירד עליהם.
אורך מקטע ההליכה בתוך ערוץ נחל צפית, מנקודת הכניסה של הקבוצה ועד לנקודת היציאה המיועדת, עמד על כשני קילומטר; מנקודת הכניסה לערוץ נחל צפית ועד לנקודה שבה פגע השיטפון בקבוצה חלפה כמחצית השעה; השיטפון פגע בקבוצה בערך במחצית הדרך שבין נקודת הכניסה לנקודת היציאה מערוץ נחל צפית; לא ניתן לומר כי תכנון של שעת הליכה למקטע ההליכה בערוץ נחל צפית, כפי שנעשה כמפורט בלו"ז כאמור בת/9, הוא בגדר הבלתי סביר. זאת, אף בהינתן מאפייניו הייחודיים של המקטע (מעוק, יתדות) ואף בהינתן כך שבסופו של דבר על הקבוצה ירד גשם במהלך ההליכה במקטע, ואין בכך שאביב שגה לחשוב שיספיק לסיים המקטע בתוך כחצי שעה כדי להשליך על כך.
בפני אביב, בסביבות השעה 08:00 בבוקר, עמדו שתי תחזיות שונות מהן עלה שאין חשש לגשמים ולשיטפונות, למצער עד שעות אחר הצוהריים, וכי למעשה ישנה הטבה בתחזית; אביב התעורר ליום שמשי ובהתאם לכך החלטת אביב לעזוב את עין תמר ולצאת אל הטיול בנחל תמר ובנחל צפית התיישבה עם הנחיית הראל כאמור בשיחה הראשונה עם הראל;
אביב הסתמך על התחזית הראשונה ששלח לאופר ביום האסון, בשעה 07:18 בה ציין לאופר שאין חשש לגשמים באזור; תחזית זו, לצד התחזית שיובל שלח בשעה 07:53 על החלשה בצפי השיטפונות וההפוגה שתימשך עד שעות אחר הצוהריים בגשמים, יחד עם מזג האוויר בפועל של שמיים כחולים ושמש בשמיים, הם אלו שהובילו את אביב לצאת אל הטיול; לאחר שאביב קיבל את עדכון התחזית מלאופר בשעה 09:37 ושוחח עמו בשעה 10:03 על אודות כך, אביב הבין כי בשעה 12:00 לערך צפוי טפטוף והתחזקות של הגשמים החל משעה 15:00 לערך; בשלב זה אביב לא נראה מוטרד מחשש לשיטפון בהמשך המסלול; השיחה השנייה שנערכה בין אביב ללאופר בשעה 12:03, שיחה אותה יזם אביב כשחייג ללאופר בשעה 11:30 ולא נענה, כבר עסקה יותר במזג האוויר, ונראה כי אביב היה מוטרד יותר ממזג האוויר; שיחה זו ללאופר נעשית בצמוד לשיחה שיזם אביב עם מטאוטק; יכול ואביב ולאופר שוחחו בשיחה השנייה גם על אגן נחל צין; זאת מעבר לבירור שערך אביב בשיחה זו על צפי לברד; השיחה השנייה עם לאופר הסתיימה בדברי אביב לפיהם "אם אין חשש מברד הכי הרבה נירטב"; עת החליט להיכנס לערוץ נחל צפית, אביב התחשב גם מידע שקיבל מלאופר, ובפרט שהגשמים אמורים להתחזק החל מהשעה 15:00, וזאת לצד יתר הנתונים שהוא קיבל ממקורות נוספים; הדיוק של התחזיות הקודמות של לאופר (התחזית מהערב שקדם לאסון על כך שלא ירד גשם במקום הלינה והתחזית על כך שטפטוף יחל בשעה 12:00) נסכו באביב ביטחון גם ביחס לתחזית לאופר על כך שהגשמים יתחזקו רק בשעה 15:00; נותר ספק סביר האם אביב חשש משיטפון בנחל צפית בזמן השיחה השנייה עם לאופר.
אביב הסתמך גם על המידע שקיבל ממטאוטק במסגרת קבלת ההחלטות שלו במהלך יום האסון; יום קודם לאסון אביב פנה למטאוטק וביקש לקבל תחזית לנחל צאלים, תוך שפירט מהם אגני הניקוז של נחל צאלים (ת/152) ובהתאם לכך נשלחה אליו תחזית ביחס לנחל צאלים ביום רביעי בשעה 12:10 (ת/153); בבוקר יום האסון, בשעה 08:10, אביב התקשר אל מטאוטק, שוחח עם זאדה ועדכן אותו כי הקבוצה לא צפויה עוד לטייל בנחל צאלים כי אם בנחל תמר, וייתכן כי עדכן את זאדה שהקבוצה עתידה לטייל גם בנחל צפית; במהלך שיחה הזו זאדה אמר לאביב שזה לא יום לטיולים בחוץ ואף שוחח איתו על גשמים ושיטפונות אך לא באופן ממוקד; נותר ספק סביר ביחס לשאלה מה אביב הבין מחזאי מטאוטק ביחס לאזור נחל תמר ונחל צפית ובפרט ביחס לשאלת הגשמים באזור זה; לא ניתן לשלול כי מהשיחה עם זאדה בשעה 08:10, בשילוב עם יתר התחזיות שקיבל בבוקר האסון, אביב הבין שגשמים רלוונטיים יתחילו רק בשעות הצוהריים, ואולי אף בשעות הצוהריים המאוחרים; מידע זה התיישב עם התחזיות שקיבל אביב מלאופר ומיובל בבוקר וגם מידע זה חיזק לו הביטחון לצאת אל המסלול בנחל תמר ובנחל צפית.
אף שזאדה אמר שהתחזית לנחל צאלים ולנחל תמר (או צפית) היא "אותו דבר", השוואה בין התחזית שנשלחה על-ידי זאדה ביחס לאזור תמר (ת/149) לבין התחזית שנשלחה בשעה 09:55 על-ידי וקסמן ביחס לנחל צאלים (נ/55) מלמדת כי שתי התחזיות אינן זהות אף שבשתיהן יש שינוי בין הבוקר לצוהריים של יום האסון מבחינת תחזית הגשמים; האפשרות שזאדה אמר בשיחת הטלפון לאביב שהגשמים יתחזקו לקראת הצוהריים, כפי שכתב בתחזית שכתב לאזור תמר היא אפשרות סבירה שמעוגנת בראיות; בעת קבלת התחזית מזאדה בשעה 10:00 לערך השמיים עדיין היו יפים והשמש עדיין הייתה בשמיים;
בשעה 09:55 נשלחה אל אביב תחזית נוספת (נ/55), הפעם על-ידי וקסמן, ואף תחזית זו התייחסה לנחל צאלים. זאת, חרף כך שאביב הודיע לזאדה שהקבוצה כבר לא צפויה לטייל בנחל צאלים, כי בכוונתה לטייל בנחל תמר (ואולי אמר לו שגם בנחל צפית).
לטענת אביב לפיה הוא סבר שמדובר בתחזית שנשלחה אליו באופן אוטומטי על-פי תיאום מראש עם מטאוטק, ואשר לא התייחסה לעדכון שלו מהבוקר על מקום הטיול (שלא נמצא באותו אזור שאליו התייחסה התחזית), ולכן לא מצא לתת לה משקל, יש אחיזה במציאות ועיגון בראיות;
נחל תמר ונחל צפית, על האגנים שלהם, לא נמצאים באותו "ריגיון", אותו אזור, של נחל צאלים והאגן שלו; יתכן שיהיו הבדלים בתחזית לגשמים ולשיטפונות בין נחל תמר ונחל צפית לבין נחל צאלים נוכח הריחוק בין הנחלים והאגנים שעומד על עשרות קילומטרים (40 ק"מ על-פי עובדה 61 לכתב האישום); בשים לב לחריגות מזג האוויר ביום האסון, בפועל, לא היה הבדל ביחס לצפי השיטפונות בין נחל תמר ונחל צפית לבין נחל צאלים, צפי שהיה זהה לכל האזורים במדבר יהודה, צפון ים המלח וכו';
טענת אביב כי ביקש לקבל את התחזית ממטאוטק אך מטעמי נוחות, היא טענה מוקשית; אביב שוחח פעם נוספת עם מטאוטק בשעה 11:41, שיחה שנמשכה נמשכה 57 שניות; שיחת אביב בשעה זו עם מטאוטק התקיימה זמן קצר ביותר לאחר ההודעה שיובל שלח בקבוצה בשעה 11:25 בה שאל אם הם מאופסים על גשמים ושיטפונות צפויים; לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי בשלב זה, סביב השעה 11:30-11:45, אביב נמצא בתודעה שנחל צפית צפוי לשטוף;
בשעה 12:25, לאחר שקיבל עדכון שיורד גשם באזור שחשב שהוא רלוונטי לקבוצה, הראל התקשר לנועם ושאל היכן נמצאת הקבוצה. נועם השיבה שהם באזור הכניסה לנחל צפית או בתחילתו; הראל אמר לנועם שהקבוצה צריכה לצאת מהנחל מבלי להתעכב ובזריזות או אמירה בנוסח דומה, אך הוא לא אמר שעל הקבוצה לצאת מהנחל באופן מיידי; נועם שאלה את הראל על אודות האפשרות שהקבוצה תמשיך במסלול בערוץ נחל צפית ותצא ממנו בתוך שעה, ומתשובת הראל נועם הבינה שזה בסדר; נועם הבינה מדברי הראל כי החל לרדת גשם באגן הניקוז של נחל צפית, שהוא על-פי הבנתה דאז היה המכתש הקטן.
השיחה בין נועם לאביב מהווה שיחת המשך של השיחה השנייה עם הראל; השיחה בין נועם לאביב מתקיימת בשעה 12:34, היינו בטווח של דקות ספורות לאחר סיום השיחה השנייה עם הראל (שיחה שהתחילה בשעה 12:25). השיחה בין נועם לאביב נמשכה דקה ו-36 שניות מהטלפון של לוטם לטלפון של נועם; בשיחה נועם אומרת לאביב שהראל התקשר אליה ועדכן אותה שהחל לרדת גשם במכתש הקטן; נועם, שעובר לשיחה העריכה שהקבוצה צריכה להתחיל את המסלול בערוץ נחל צפית, כבר ידעה נתון זה לאשורו במהלך השיחה עם אביב; נועם לא אומרת לאביב שלא להיכנס לנחל צפית אלא מסבירה לו שלדברי הראל עליהם לעבור את המסלול בנחל צפית בזריזות ומבלי להתעכב; נועם אמרה לאביב שאם הם יצאו מהנחל בתוך שעה זה בסדר.
כפי שהבינה נועם מדברי הראל (שכאמור לאו דווקא אמר זאת), גם אביב הבין מדברי נועם כי קיימת אפשרות, אותה העריך כקלושה, שנחל צפית ישטוף בשלב מאוחר ליציאת הקבוצה מהנחל; אביב העריך, כפי שנועם העריכה, וכפי שהראל העריך, שיציאת הקבוצה מתוך נחל צפית בתוך שעה לא תסכן הקבוצה.
אביב אמר לנועם שגם עליהם מטפטף גשם, ושגם הוא מעודכן ממקורותיו כי ההחמרה במזג האוויר צפויה רק בשלב מאוחר יותר; לא ניתן לקבוע שדבריו אלו של אביב לנועם נאמרו בטרם נועם העבירה את המסר שביקשה להעביר בעקבות השיחה השנייה עם הראל.
על רקע העדכון של נועם, אביב מנחה את שמשי ובהמשך את שאר הקבוצה שעליהם לסיים את הנחל בזריזות ומבלי להתעכב, ומסיבה זו אביב גם החליט שלא לעשות הפסקה לצורך ארוחת צוהריים בתוך הנחל עצמו כפי שתכננו מלכתחילה.
אביב כשל בסברתו שהקבוצה תסיים ההליכה בערוץ נחל צפית בתוך חצי שעה, באשר הקבוצה נכנסה לערוץ נחל צפית סביב השעה 12:45, והשיטפון פגע בקבוצה בשעה 13:13, היינו בחלוף קרוב לחצי שעה כשהקבוצה לא הייתה לקראת סופו של הערוץ; אביב לא "תזמן" שעה, היינו לא ידע לומר ממתי יש לו שעה לצאת מהנחל, לא הכיר את אגן נחל צפית, מיקומו והמרחק שלו מהערוץ אליו נכנסו, ואף לא ערך בירור עם גורם כלשהו (מטאוטק, לאופר, יובל, הראל עצמו) לאחר שקיבל העדכון מנועם.
בפועל אביב קיבל מידע שגוי הן לגבי כך שיש לו שעה לצאת מהנחל ללא פגע והן לגבי הזמן שבו החל לרדת גשם במכתש הקטן (פער של קרוב ל-50 דקות);
אביב הבין, על בסיס דברי נועם, שנשענו על דברי הראל, שאם יסיים את מסלול נחל צפית בתוך שעה אז זה "בסדר".
על אף שאביב לא ערך טיול מקדים בנחל צפית ולא טייל בו בעבר, לא ניתן לומר שהוא לא הכיר המסלול של נחל צפית ולא יכול היה להעריך בצורה סבירה את משך ההליכה בו; הערכת אביב שיוכל לסיים הנחל בתוך שעה נשענה גם על הלו"ז שתוכנן בלילה הקודם; הנוהל וההנחיה במכינה היו לתכנן טיול לפי קצב הליכה של 2 קמ"ש, וכפי שצוין מסלול נחל צפית מנקודת הכניסה לנקודת היציאה המתוכננות היה קצר משני קילומטר; אביב הגיע לנחל צפית לאחר שכבר טייל עם הקבוצה מספר שעות, לרבות במעלה נחל תמר, שאף הוא הצריך שימוש בסולמות (עליה ולא ירידה), כך שכבר הייתה לו תמונה ותפיסה של קצב ההתקדמות של הקבוצה; בנחל צפית הייתה ירידה בסולמות שהאטה את קצב ההתקדמות, לא כל שכן כאשר היה טפטוף והערוץ כבר היה מחליק, למצער בחלקו, ואולם קשה לשים האצבע ולומר כי הנחיית תכנון של קצב התקדמות של 2 קמ"ש, שזהו קצב התקדמות איטי למדי, לא לקח בחשבון נתונים מאטי קצב דוגמת שניים אלה שהוזכרו, הגם שכך נראה כי אביב לא השאיר שולי בטחון סבירים נדרשים להליכה בנחל צפית לאחר קבלת העדכון של נועם; קיום טיול כשיורד גשם על הקבוצה הוא לא בגדר אירוע יוצא דופן במכינה, ולא ניתן לומר שהוא עומדת בניגוד להנחיות המכינה; הקבוצה נערכה מבעוד מועד לטייל בגשם; לא היה מי מהקבוצה או מגורמים אחרים במכינה (ואף הראל) שהורה או ביקש מאביב שלא להיכנס לנחל צפית; אביב נמצא בתודעה שיובל מעודכן, הוא לא מקבל ממנו כל הנחיה לעצור ומבין משתיקת יובל שהטיול בנחל תמר ובנחל צפית הוא על דעתו ובהסכמתו; המסר שהעבירה נועם מהראל, שעליהם רק להזדרז וכי אין מניעה להשלים מסלול נחל צפית בתוך שעה, מתכתב עם המסר שאביב קיבל מלאופר והבין ממטאוטק שההחמרה צפויה בשלב מאוחר יותר, אף שבשלב זה לראשונה עלתה האפשרות אצל אביב שנחל צפית ישטוף (אפשרות אותה ראה כקלושה וכמתייחסת לשעות אחרות); גם השיחה בין נועם לאביב, כמו השיחה השנייה עם הראל, לא הייתה שיחה היסטרית או מלחיצה או חריגה; לטיול במצב של חשש לשיטפון, תוך קבלת עדכון לפני כניסה לנחל מהחפ"ק, עם אפשרות יציאה מהנחל במקטע הקרוב שנמצא במרחק הליכה של כשעה, יש קווי דמיון מסוימים לשיטת הטיול עליה דובר במהלך כל השבוע ביחס לנחל צאלים; הנחת העבודה ששיטפון יכול להגיע בחלוף 3 שעות מעת ירידת גשם משמעותי היתה ב-"back of mind" של נועם ואביב לפני כניסת הקבוצה לערוץ נחל צפית.
לא ניתן לקבוע שהערכת אביב, על בסיס המידע שעמד בפניו, לפיה הקבוצה תוכל להיכנס ולצאת מהנחל בתוך שעה מבלי שיהיה בכך כדי לסכן הקבוצה, הייתה מבחינה סובייקטיבית של אביב, הערכה מופרכת או הערכה שלא הייתה לה אחיזה במציאות; אביב נכנס לערוץ נחל צפית בביטחון שהוא ישלים את המסלול בו ללא חשש מפני אפשרות פגיעת שיטפון בקבוצה אף שהעלה האפשרות שיכול ותהיה זרימה קלה בנחל כתוצאה מהגשם שירד עליהם, להבדיל משיטפון.