בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 78785-12-20
לפני כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין
התובעים: 1. פלוני
2. פלונית
3. אלמוני
שהם יורשים התובעים בשם עזבונו של המנוח פלמוני
שלושתם – ע"י ב"כ עוה"ד אילן בומבך ושות', משרד עו"ד
נגד
הנתבעים: 1. מגן דוד אדום בישראל
2. ד"ר אלה קרצ'מר
שניהם – ע"י ב"כ עוה"ד אלרום, רום, סלומון ושות', משרד עו"ד
פסק דין
א. המחלוקת
1. האם צוות נט"ן של מד"א שמוזעק למתן עזרה ראשונה לאדם, ומגלה בהגעתו כי תוצאות בדיקותיו את אותו אדם מציגים סימנים לכך שהוא כבר מת, מחויב בביצוע פעולות 'החייאה' לאותו אדם? זאת – במקרה בו הרופאה שבצוות מוצאת בבדיקתה את אותו אדם כי לפי הקריטריונים הרפואיים המקובלים בספרות הרפואית ובנהלי משרד הבריאות - הסימנים שנמצאו מלמדים שהוא כבר מת וקובעת את מותו (מכריזה על מותו) מבלי לבצע את פעולות 'ההחייאה'.
2. כפי שיפורט בפסק דין זה, מצאתי כי על פי כל דין, בנסיבות כאלה - לא חלה על צוות נט"ן החובה לבצע ביצוע פעולות 'החייאה'; זאת - גם אם 'בזמן אמת' יכול שהתנהלות כזאת נתפסה בעיני בנו של אותו אדם, שפעל לעסות את אותו אדם בעיסוי לב מודרכים עד להגעת צוות הנט"ן - כפוגענית או כאכזרית.
3. אביהם של התובעים (להלן: "האב" או "המנוח"), יליד 1954, היה חולה במחלת פרקינסון קשה שאובחנה בהיותו כבן 54, ובהמשך סבל גם מדמנציה. בשעות הלילה, בתחילתו של יום 7.1.2014, נפטר האב, בגיל קרוב ל-60. את קביעת המוות של האב הכריזה רופאה מצוות נט"ן שהגיע לדירה בעקבות פניה לקבלת עזרה ראשונה שבוצעה אל מוקד מד"א על ידי אחד מילדיו, התובע 1. הרופאה ציינה ב'הודעת הפטירה' שסיבת המוות היא מ'גורם לא ידוע', וכי הנפטר סבל ממחלת הפרקינסון [עמ' 64 למוצגי התובעים].
4. לא נערכה נתיחה לגופה, כך שאת סיבת המוות ניתן לקבוע רק בהסתמך על השערת מומחה רפואי על פי המסמכים הרפואיים והנסיבות של התדרדרות המנוח. לפי חוות דעת המומחה שמונה בנדון מטעם בית המשפט, האסיסטולה (קו ישר בפלט המוניטור שבודק את פעילות הלב, שמצביע על היעדר כל פעילות חשמלית של הלב) שמצא צוות מד"א אצל האב בסמוך לאחר הגיעו לדירתו, יכולה להיות תוצאה של דום לב, "אירוע ראשוני של הפסקה מוחלטת של פעילות", "או שהינה שלב אחרון בהפרעה חשמלית מסוג פרפור חדרים, שקורית דקות אחדות לאחר פרפור חדרים" [בעמ' הרביעי לחוות דעתו]. בעדותו לפניי, לאחר שהדברים לובנו בחקירה ארוכה, הבהיר המומחה שהוא מוצא, שהאב עבר אירוע לבבי "שמשנית לו היה פרפור חדרים ואסיסטוליה" [עמ' 159 לפרו']. מעיון בחוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים לא עולה שהם חולקים על סבירותה של אפשרות זו.
5. מושאה העיקרי של התביעה הנדונה היא עצם הכרזת מותו של האב על ידי הנתבעת 2, הרופאה שבצוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א (לעיל ולהלן: "קביעת מותו" או "קביעת מוות", "הרופאה" ו-"צוות הנט"ן" - בהתאמה), שלגביו גם נטען כי הגיע לדירת האב באיחור לא סביר.
6. התובעים טוענים בסיכומיהם כי בשל כשלים שיש לייחס למד"א לעובדיה ושלוחיה (לרבות - הרופאה, הנתבעת 2) יש לקבוע גם כי הנתבעת 1, אגודת מגן דוד אדום בישראל (לעיל ולהלן: "מד"א") לא מילאה אחר מחויבותיה בכל הקשור למהירות ההיענות לפניה לקבלת עזרה ראשונה שבוצעה אל מד"א על ידי התובע 1 (להלן: "הבן" או "התובע"), ולקבוע את הנזק שנגרם בגין הפרתן הנטענת.
7. התובעים טוענים בהתבסס על חוות דעת המומחה הרפואי מטעמם, כי בגין מעשי ומחדלי עובדי מד"א או שלוחיה, לרבות - הרופאה, שנוגדים את מחויבויותיהם על פי כל דין, נמנעה הצלת האב ממוות. זאת, כאמור, לרבות - בשל החלטה מודעת של הצוות על אי-ביצוע פעולות 'החייאה' - בעקבות קביעת הרופאה את מותו של האב; וזאת, לעמדת התובעים - בשעה שבה מצבו הרפואי של האב היה כזה שעל פי הפרקטיקה הרפואית הנאותה ונהלי מגן דוד אדום ומשרד הבריאות (גם אם יתקבלו כממצא על ידי בית המשפט - ממצאי בדיקותיו של צוות הנט"ן בבדיקת האב בהגיעו לדירה) - לא ניתן היה לקבוע את מותו, והצוות היה אמור להמשיך לפעול למניעת המוות, לרבות - בפעולות 'החייאה'.
8. מד"א מכחישה, בנסיבות, את טענות התובעים למחדלים או להתרשלות המיוחסים מטעם התובעים לה או למי מעובדיה ושלוחיה, ומפנה, בין היתר, לממצאיו, מסקנותיו ודעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט בנדון. מד"א טוענת עוד כי, בכל מקרה - הוכח כי אין קשר סיבתי בין המחדלים וההתרשלות המיוחסים למד"א או למי מעובדיה ושלוחיה לבין אי-מניעת המוות והנזק.
9. בין היתר, מצביעה מד"א על כך שהבן, שידע מוקדם יותר באותו לילה על המצוקה הרפואית בה מצוי אביו (ולכל המאוחר - כחצי שעה טרם שפנה בפועל בשיחה למוקד מד"א), בחר שלא לזמן עזרה ראשונה ממד"א, אלא - ברגע האחרון, כשהיה מאוחר מדי. איחור זה הוביל לכך שצוות הנט"ן, שהגיע למקום בתוך זמן סביר - מצא את האב מת; היינו, מצא אותו במצב רפואי בו, על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת והוראות משרד הבריאות, נתפס האב כאדם שלא ניתן להצילו ממצב המוות בו הוא שרוי; לרבות לא – באמצעות ביצוע פעולות של 'החייאה'.
10. מד"א טוענת כי, במקביל להיערכות סטנדרתית/אוטומטית שבוצעה על ידי הצוות בהגיעו לדירה - לביצוע פעולות 'החייאה' (לרבות – המשך הפעלת עיסויי לב לאב), בשל התוצאות המיידיות של הבדיקה הפיזית של מדדים ראשונים (היעדר נשימה, היעדר דופק, ואישונים מורחבים) ושל בדיקת קצב הלב באמצעות מוניטור (שתוצאתה היתה: קו ישר Asystole בשלושה ערוצים, לידים), פעלה הרופאה באורח מקצועי ועל פי הפרקטיקה המקובלת לקבוע את מותו של האב ללא ביצוע פעולות 'החייאה'; זאת - כפי שמצא גם המומחה הרפואי מטעמם וגם המומחה מטעם בית המשפט, כששניהם גם בדעה כי יש לקבוע כי המוות התרחש "דקות ארוכות" טרם הגעתו של הצוות למקום (כלשון המומחה מטעם בית המשפט); כאשר על פי המומחה מטעם התובעים מבקש לדייק את השעה יותר, האב "מת מוות פתאומי ונפטר זמן לא ידוע לפני הקריאה למד"א, ולפחות כ-10 דקות טרם הגעתו של צוות מד"א לדירה".
11. לסיכום, בתמצית, אקדים ואבהיר כי, כאמור, המחלוקות בנדון מתרכזות בסוגית מהירות ההגעה של צוות הנט"ן לטפל באב (וגם - בסוגית האיחור של הבן באזעקת עזרה ראשונה ממד"א), בסוגית קביעת המוות, הפסקת עיסויי הלב והימנעות צוות הנט"ן מביצוע פעולות 'החייאה', גם אם ייקבע כי אכן ניכרו במטופל 'סימני מוות' מסוימים, ובסוגית הקשר הסיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים למד"א, לעובדיה ושלוחיה לבין אי-מניעת המוות והנזק הנטענים. סוגיות נוספות במחלוקת שעולות מסיכומי הצדדים הן: סוגית אי-ההיענות לקריאה שהוצאה לכוננים של מד"א שהם מתנדבים שמצויים בכוננות קריאה, וסוגית טיבה של ההדרכה הטלפונית שניתנה לבן שהזעיק את מד"א (סוגיה שמד"א מפנה לכך שלא עולה למקרא כתב התביעה או חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובעים).
12. אקדים ואומר כי לא מצאתי לקבל את תביעת התובעים; זאת, בין - בגין היעדר מחדלים מהותיים בפעולות מד"א עובדיה ושליחיה, ובין - בגין היעדר קשר סיבתי בין אותם מחדלים נטענים לבין המצב הרפואי בו נמצא האב על ידי צוות הנט"ן שהגיע, שהוא – מצב של מוות; מוות שאירע כשמונה דקות טרם הגעת צוות הנט"ן לדירה; הכל כמפורט להלן.
ב. מינוי המומחה מטעם בית המשפט וחוות הדעת שנתן
1. התיק הנדון הועבר לטיפולי ממותב אחר - במאי 2022, לאחר הגשת ראיות מטעם הצדדים, לרבות תצהירי עדות ראשית, ולאחר שהפניית הצדדים להליך פישור לא הניבה תוצאות. הודעתי לצדדים שלאחר שאשמע את העדים העובדתיים, אגבש דעתי בשאלה - אם נכון יהיה למנות בנדון מומחה רפואי מטעם בית המשפט.
2. עדויות שניתנו וראיות שהוגשו בנדון. העדויות הראשיות ניתנו בתצהירים.
א. מטעם התובעים נשמעה עדות הבן, התובע 1, ועדותו של דודו, שמגרסתו עולה שהגיע לדירה לאחר קביעת מותו של המנוח על ידי הרופאה.
ב. יש לציין כי העובד הזר ששימש המטפל הצמוד של האב, שחיי עמו בחודשים שקדמו למותו, ונכח בכל אירועי אותו הלילה, לרבות - במהלך השיחות של הבן עם מוקדן מד"א (כשהוא נשמע ממרר בבכי) - לא הובא לפניי למתן עדות (להלן: "המטפל" או "העובד הזר"); כך גם לא הובאו למתן עדות לפניי שני התובעים האחרים, שגם הם ילדיו של האב המנוח, אח ואחות של התובע 1.
ג. מטעם הנתבעות נשמעו עדויות אנשי צוות הנט"ן שהגיע לדירת האב: הרופאה, הפרמדיק והנהג (החובש), וכן עדותו של מנהל אגף תקשוב ומידע במד"א ששימש במועד הארוע מפקח מוקדים ארצי במד"א (להלן: "המנהל").
ד. יש לציין גם, שלאחר שמיעת עדויות העדים העובדתיים, הוצג מטעם מד"א תצהיר שנתן מי שהיה במועדים הרלוונטיים פראמדיק מפקח רפואי מרחבי (להלן: "הבודק"), שריכז במסמך מיום 24.2.14 מטעם מד"א 'סיכום בדיקה מקצועית לטיפול באירוע מתאריך 7.1.14'. מדובר במסמך דיווח פנימי שמופנה למנהל אגף רפואה במד"א, שהוגש לבית המשפט כראיה מטעם התובעים - במהלך שמיעת העדויות בנדון [סומן ת/1], תוך שמירת טענות התובעים לגביו. לנוכח עמדות הצדדים לגבי התצהיר (שהוצג מאוחר יותר), קבעתי בהחלטתי מיום 5.2.23 כי מבלי שתשמע עדות הבודק לפניי, יתקבל התצהיר כראיה מטעם מד"א, בכפוף להסתייגויות התובעים לענין קבילות חלקים ממנו.
ה. בשולי הדברים, אציין כי אינני מקבל את טענת התובעים כי אי-הבאת המוקדן לעדות היא מחדל של הנתבעים. אזכיר כי בענייננו - השיחות מוקלטות וגם מוצג התמלול שלהן במסגרת מוצגי התובעים. מוצגים גם מסמכי מד"א 'מזמן אמת', שבהם מתועדים זמנים של קריאות ותגובות הקשורות לאירוע הנדון, שחלקם ממולא באופן אוטומטי על ידי מערכת המוקד, במקביל לשיחות למוקד [ראה לגבי מידע ונתונים ב'פוש' – בעדות המנהל בעמ' 80-81 לפרו']. מדובר במסמכים שהנתבעים - לא כופרים בדיוק שלהם (לרבות - הדיוק של המועד בו הוצאה הקריאה לכוננים). הנתבעים גם מסכימים כי האמור בהקלטות אלה – אמת (כשהתובעים הם אלה שטוענים כי מצד התובע מדובר ב'הגזמות'). בנסיבות כאלה, לא ברור מדוע, כטענת התובעים - יש להחזיק נגד הנתבעים את אי-הבאתו של המוקדן למתן עדות.
ו. הוצגו והוגשו בנדון מטעם הצדדים גם מסמכים שונים, חלקם 'מזמן אמת', שיפורטו בהקשרים הרלוונטיים.
3. מטעם הצדדים הוגשו בנדון כחוות דעת מומחה מטעמם – חוות דעת שנתנו מומחים מתחומים שונים. מטעם התובעים הוגשה כחוות דעת מומחה – חוות דעת רפואית שנתן פרופ' יחיאל בר אילן, מומחה ברפואה פנימית, שבהקשר של רפואה דחופה הוא בוגר קורס החייאת טראומה ATLS בשנים 1996, ובוגר קורס דומה שכלל קורס מדריכי החייאה בשנים 2000, רענון אחרון ב-2020; הוא גם פרופ' חבר בחוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב. מטעם הנתבעים הוגשה כחוות דעת מומחה - חוות דעת רפואית שנתן פרופ' מיכאל דרשר, מומחה ברפואה דחופה, שהוא כיום מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון וגם מלמד בתחום זה; הוא גם פרופ' אורח בחוג לרפואה דחופה באוניברסיטת תל אביב.
4. במאמר מוסגר אתייחס למחלוקת שעלתה בעקבות הגשת סיכומי תשובה מטעם התובעים בנדון, ואבהיר כבר עתה, כי אינני מתיר את הגשת ההשלמות העובדתיות שהוצגו בסכומי התשובה בכל הקשור לפרופ' בר אילן, נסיונו הנטען ומאמרים וספרים שעליהם הסתמך או כתב. אפנה לכך שבחוות הדעת שהוגשו מטעמו (הוגשה גם חוו"ד משלימה) מצויין כי הוא מומחה ברפואה פנימית ומשמש כרופא בכיר בבתי החולים. לא מצויין דבר לגבי תורנויות במיון או עבודה במלר"ד. אבהיר כי אני מוכן להניח שפרופ' בר אילן עשה, ואולי עדיין עושה, מדי זמן תורניות במיון של בית החולים; אך אינני מוצא לקבל בסיכומים השלמות עובדתיות לגבי נסיונו ועיסוקו של המומחה.
5. כך גם לא יהוו ראיה בנדון מאמרים עליהם לכאורה הסתמך פרופ' בר אילן בחוות הדעת שנתן, או ספרים ומאמרים שכתב, שלא צויינו בחוות דעתו או לא הוצגו כחלק מראיות התובעים בנדון (להבדיל, למשל, מהאופן בו הוצגו המאמרים בחוות הדעת השנייה שנתן פרופ' בר אילן).
6. האיזכורים והמסמכים שמוספים בסיכומי התשובה - לא יהיו ראיה בנדון, לא רק בגלל הדין הייבש שמורה על הגשת ראיות 'בחבילה אחת', אלא משום הפגיעה האפשרית בזכויות הנתבעים, שבנסיבות שנוצרו לא ניתנה להם הזדמנות להגיב על הדברים הנוספים - בחוות דעת מטעמם, או לחקור את המומחה מטעם בית המשפט בהקשר לתוכנם של המאמרים ולמשקל שיש או אין לתת לממצאיהם. ועוד אציין כי, לתפיסתי, בחירת הצדדים בנדון, לאחר שמיעת עדות המומחה מטעם בית המשפט, להסכים הדדית לכך שהמומחים מטעמם לא יחקרו - נחזית כמסתמכת על מה שהוצג עד אותה עת מטעם כל צד, מתוך הבנה מכללא - שלא יוסף לו.
7. לאחר שהתרשמתי משמיעת העדויות העובדתיות מטעם הצדדים, שאין בהן כדי לסתור את באופן ממשי את לוח הזמנים והפעולות שעולות ממסמכי מד"א מ'זמן אמת', ולאחר עיון חוזר בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, מצאתי כי לפניי מקרה שבו מחלוקות רפואיות באופיין; מחלוקת בשאלה האם ומתי נפטר המנוח, על רקע מחלוקת בשאלה הרפואית הבסיסית - מתי (באלו נסיבות או תנאים) ניתן לקבוע שאדם מת; מחלוקת שבבסיסה מחלוקת מקדמית האם "מוות" הוא תהליך או מצב.
8. באופן תכליתי ספציפי, קיימת בענייננו מחלוקת לגבי הפרקטיקה הרפואית הנוהגת בכל הקשור לקביעת מוות על ידי רופא נט"ן במקרה של מטופל שבעקבות קריאת מוקד שהזניקה צוות נט"ן - נמצא בעת הגעתו של הצוות ללא סימני חיים; כשעיקרה של מחלוקת הוא במשמעותה הרפואית המעשית של האסיסטולה שנמצאה אצל האב המנוח, על רקע ממצאי הבדיקה הפיזית של מדדים ראשונים שנמצאו; האם נכון לקבוע מוות ללא ביצוע פעולות 'החייאה'.
9. משמצאתי כי מדובר במחלוקות רפואיות בסיסיות וקוטביות, שלאור העובדה שהצדדים הגישו מטעמם בנדון חוות דעת רפואיות נוגדות, לצורך הכרעה במחלוקות אלה, נדרשת לבית המשפט חוות דעתו הרפואית של מומחה מטעמו; מומחה בתחום הרפואה הדחופה.
10. אם כן, עצם ההחלטה למנות מומחה רפואי בענייננו התקבלה על ידי משמצאתי כי בענייננו בית המשפט נזקק לעדות מומחה שיגלה לו את "הצופן" להבנת העובדות [ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב פ"ד נח(5) 215 (פורסם; 2.6.2004)].
11. מדוע מצאתי ראוי, שהמומחה שימונה בנדון מטעם בית המשפט יהיה דווקא מומחה בתחום הרפואה הדחופה? ובכן, ראיתי את טענות הצדדים בסיכומיהם המפנות לפסיקות שונות בעניין. אך, הבסיס להחלטתי על מינוי מומחה בתחום הרפואה הדחופה היה בעיקרו ענייני, ולטעמי - בהסתכלות לאחור הוא מקבל בענייננו משנה תוקף. בענייננו עומדת להכרעה הנורמה הרפואית המצופה בהתנהלות צוות הנט"ן בהגיעו למטופל שיש בו הסימנים שנמצאו אצל האב, והקריטריונים לקביעת מוות, לצד שאלת הפעלת פעולות 'ההחייאה' – כן או לא.
12. אלו אינן שאלות הנשאלות בענייננו בחלל הריק. אין מדובר בנסיבות של קביעת מוות במהלך טיפול בבית חולים, שבו קונסיליום של רופאים (אולי ממספר תחומים רפואיים) שמטפלים במטופל שמצבו מתדרדר מתכנס על מנת לקבוע את מותו (מוות לבבי; או לעיתים, בעת הצורך - מוות מוחי). מדובר בענייננו בנסיבות שהן רפואה דחופה 'בסיסית', שבה הרופא הבודד ניצב באישון לילה מול האדם שאליו הוזעק למתן עזרה ראשונה, ולצורך זה עליו לבחון את מצבו הרפואי, ובמקרים מסוימים – להכריז את מותו. מומחה בתחום הרפואה הדחופה יכול ליתן בענייננו מענה מדויק יותר לפתרון המחלוקת העובדתית-רפואית.
13. תחום הרפואה הדחופה הינו מומחיות מוכרת (מאז 1996) לפי סעיף 54 לתוספת לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג–1973. הופניתי לכך שגם בענין ת"א (שלום י-ם) 36651-11-18 פלונית - בת נ' טר"מ (טיפול רפואי מיידי דרום) ירושלים בע"מ (פורסם; 30.1.2022) סבר כב' השופט אמיר דהאן, שבחירת המומחיות לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט כרוכה בשאלת רף הזהירות הרפואי שנבחן באותו ענין. במקרה שלו מצא השופט דהאן, כי למרות שהצדדים לא מצאו להגיש חוות דעת רפואיות בתחום הרפואה הדחופה, "כאשר השאלה העומדת בפני בית־המשפט היא רף הזהירות הנדרש מרופא ברפואה דחופה המתפקד במרכז לרפואת דחופה המצוי בקהילה" - ראוי למנות מומחה בתחום הרפואה הדחופה; ובהמשך הדברים גם העדיף את דעתו על דעת המומחים מטעם הצדדים.
14. עוד אקדים ואציין, כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט בענייננו, אישר בחקירתו לפניי כי לדעתו התחום הרלוונטי לדיון 'הרפואי' בנדון - הוא תחום הרפואה הדחופה [עמ' 160 לפרו'].
15. מכל מקום, במענה לפנייתי לצדדים למסור עמדתם לגבי מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנדון - בתחום הרפואה הדחופה (תוך הצגת שמות של שלושה מומחים אפשריים), הודיעו הצדדים על הסכמה למינויו של ד"ר אמיר שחר כמומחה מטעם בית המשפט, בכפוף להותרת חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בנדון כראיות מטעמם.
16. משניתנה הסכמת הצדדים, כאמור, פעלתי לבחון, בנסיבות ענייננו, מהם הכלים שיש ליתן בידי המומחה שימונה מטעם בית המשפט - באופן מאוזן על מנת לאפשר קבלת חוות דעת עניינית ממי שהתמונה המלאה פרושה לפניו. לאחר שמיעת העדויות בענייננו, זיהיתי שבעצם המסמכים (וההקלטות) 'מזמן אמת' מספרים את עיקר הסיפור, ומכל מקום - ניתן להפיק מהם עבור המומחה את לוח הזמנים והאירועים הרלוונטיים לענייננו (תוך הצגת המחלוקות הנקודתיות למומחה).
17. כל זאת, לאחר שעקבתי אחרי מועדי שיחות יוצאות של התובע אל המטפל של אביו כפי שהן עולות מפלט שיחות שהוא חלק מחשבונית הספק הסלולרי של הטלפון של התובע (להלן: "פלט השיחות"), הקשבתי בתשומת לב להקלטות של שתי השיחות של התובע עם מוקדן מד"א (למול עיון בתמלולן), ועיינתי במסמכי מד"א, לרבות: פלט רשמי של מד"א לגבי התנהלות האירוע (ובו מועדי קריאה, הודעה והגעה הרלווטים למקרה בענייננו), סטריפ המוניטור של פעולות הלב, 'דו"ח נט"ן/אט"ן (1) רופא/פאראמדיק' (להלן: "דו"ח הנט"ן"), דו"ח אירוע מוקד, ו'הודעת הפטירה' שמילאה הרופאה.
18. אמנם הבנתי כבר אז, מתוכן העדויות ומקו החקירה הנגדית מטעם התובעים, שהם מבקשים לטעון בענייננו כנגד אמיתות האמור במסמכים בכתב מ'זמן אמת' (לרבות – ההקלטות); היינו, כפירה באמינות הפעולות והממצאים העולים מרישומי הרופאה בדו"ח הנט"ן או בקבילות או משקל פלט המוניטור שמראה אסיסטולה בענייננו זאת, לצד - כפירה של הבן בחומרה שיש לייחס לדברים שהודיע בענין מצבו של אביו למוקדן בשיחות למוקד מד"א (בטענה שהגזים בתיאור הסימפטומים כדי לזרז את הדעת צוות הנט"ן).
19. אך סברתי, כי כבסיס לחוות הדעת - ראוי שהמומחה יבחן את הדברים תחילה - כפי שהם נחזים להיות מ'זמן אמת', ויתרשם באופן בלתי אמצעי ממה שהוקלט, נוטר או נכתב במועדים הרלוונטיים. זאת - במיוחד, על רקע נסיונו העתיר של ד"ר שחר שהצדדים הסכימו למינויו; כשמדובר ברופא ותיק מומחה בתחום הרפואה הדחופה, ממייסדי ענף הרפואה הדחופה בישראל, שגם הדריך שנים רבות סטודנטים בבית הספר לרפואה, שפעיל עד היום באופן מעשי בתחום הרפואה הדחופה, כשמאחוריו עשרות שנים של נסיון בתחום הרפואה הדחופה. אציין כי למומחה שמצאתי למנות - מומחיות גם בתחומי הרפואה הפנימית והקרדיולוגיה.
20. אשר על כן, בהחלטתי בנדון מיום 27.2.23, הוריתי לצדדים, כי כבסיס אפשרי לעריכת כתב המינוי למומחה, יציגו לבית המשפט - כל אחד מטעמו - "את לוח הזמנים של האירועים והפעולות הרלוונטיים – כפי שלעמדתו הוא עולה מהמסמכים שהוצגו בנדון ומהעדויות שנשמעו בנדון". והבהרתי ביתר פירוט: "יובהר כי הכוונה איננה ל'סיכומים' או 'עיקרי דברים', אלא ל'שלד' של לוח זמנים 'בפועל' (timeline) של אירועים ופעולות שיכול שרלוונטיות להבנת התמונה העבודתית (צ"ל – 'העובדתית') הכוללת - החל מ-48 שעות טרם מותו של המנוח, וכלה בהודעות האחרונות על מותו שהועברו לגופים רשמיים ולבני משפחה, וקבורתו. על הלוח להתבסס בראש ובראשונה ובעיקר על העולה מהמסמכים מ"זמן אמת" (תוך הפניה לכיתוב עליו נסמך מיקום הארוע על ציר הזמן וטיבו; או מיקום הפעולה על ציר הזמן וטיבה). ככל שהאירוע או הפעולה הנטענים מטעם מי מהצדדים אינם מגובים במה שעולה מהמסמכים הקיימים - יש להבהיר זאת לצד הפעולה או הארוע הנטען, ולהציג את הביסוס לאמור לגבי הארוע או הפעולה".
21. כאמור, נוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בנדון מטעם הצדדים, פערים - בנושאים שונים, בהחלטה מיום 7.6.23 (להלן: "החלטת המינוי"), מיניתי את ד"ר אמיר שחר (לעיל ולהלן: "המומחה"), כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הדחופה.
22. בהחלטת המינוי כללתי - לעיונו של המומחה - טבלה של לוח זמנים שרלוונטי לתביעה הנדונה. כבסיס לטבלת לוח הזמנים של השתלשלות האירועים בנדון שערכתי עבור המומחה, השתמשתי בחיתוך של טבלאות לוח הזמנים שהוצגו מטעם כל צד בנדון, כשבכל מקום בו הצדדים חלוקים עובדתית לגבי לוח הזמנים, ציינתי את המחלוקת ועיקריה, והפניתי לאסמכתאות.
23. הואיל ומדובר בהחלטת מינוי ממצה ומפורטת, הממפה למומחה את המחלוקות (וגם כוללת את לוח הזמנים, כאמור), שלטעמי ניתן לקורא ללמוד ממנה גם את עיקרי המחלוקת העובדתית בנדון, אני מוצא כי נכון יהיה להציג בגדר פסק דין זה את החלק הרלוונטי בהחלטה במלואו; כלהלן:
"2. בתיק זה הוגשו ראיות הצדדים ונשמעה לפניי עדות העדים העובדתיים מטעם שני הצדדים. שני הצדדים הגישו מטעמם חוות דעת רפואיות וחוות דעת משלימות שנתנו מומחים מטעמם - לתמיכה בטענותיהם, הנוגדות. המומחים לא מסרו עדות בחקירה על חוות דעתם לפניי. חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים בנדון והמסמכים הרפואיים יועמדו לעיון המומחה – לצורך מתן חוות דעתו.
3. רקע: התביעה הוגשה בעקבות פטירתו של המנוח (אביהם של התובעים, ז"ל; יליד 1954) בינואר 2014 בביתו. המוות נקבע על ידי רופאה מצוות נט"ן של מד"א (להלן: "צוות מד"א") שהוזעק בגין פנייתו של בנו של המנוח בשיחת חירום למד"א. הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות, בחלקן - שאלות עובדתיות-רפואיות. קיימות מחלוקות חלקיות בהקשר של חלק מפרטי לוחות הזמנים (ראה טבלה להלן). עוד חלוקים הצדדים בשאלות: מה היה מצבו הרפואי של המנוח באותו לילה – בכל אחת מהשעות שקדמו להזעקת מד"א בטלפון (בשעה 2:51), מה היה מצבו הרפואי של המנוח בעת שבנו התקשר למד"א לראשונה (בשעה 2:51; הוצג תמלול), מה היה מצבו הרפואי של המנוח בעת שבנו התקשר למד"א בפעם השניה (בשעה 2:57), מתי בפועל נכנסו צוות מד"א לדירת המנוח (האם בשעה 3:00 או יותר מאוחר), מה היה מצבו הרפואי של המנוח בעת שהצוות נכנס, מהי שעת מותו המוכרזת של המנוח, מהי שעת מותו המשוערת של המנוח (יש טענה כי מדובר בשעות שונות), מה בדיוק הפעולות שהבן ביצע בענין טיפול החירום באביו טרם הגעת צוות מד"א לדירה, מה בדיוק הפעולות שצוות מד"א ביצע (או בעיקר – לפי הנטען, לא ביצע) מאז שנכנס לדירה.
4. מעבר לאמור, מחלוקת שנחזית מרכזית בענייננו היא בשאלת הקשר הסיבתי בין מעשים או מחדלים שמיוחסים למד"א או אנשי הצוות ששלחה מטעמה (לרבות הרופאה – הנתבעת 2) לבין התדרדרות מצבו הרפואי של המנוח אל מותו, או – לבין מותו. בהקשר זה התובעים טוענים כי היה כשל רשלני, בעצם – מודע, בפעולות או מחדלי מד"א ו/או הצוות הרפואי, שהחליט (ככל הנראה – הנתבעת 2 – החליטה) כי במצבו של המנוח בעת הגעתו לדירה אין מקום להמשיך ולבצע בו החייאה, החייאה שלפחות מאז הטלפון השני - כללה "עיסויים" שהבן ביצע, עד להגעתם לדירה (למרות דרישתו של הבן שימשיכו את פעולות ההחייאה באביו).
5. לבד מהטענות של התובעים לגבי פעולות ומחדלי צוות מד"א מאז הגעתם לדירה, מעלים התובעים טענות נגד מד"א - גם בהקשר של ההדרכה וההכוונה הטלפונית שנתן המוקדן לבן (לפחות בשיחה הראשונה), וגם ביחס למשך הזמן שארך לצוות מד"א להגיע למנוח מאז פייתו הראשונה של הבן למד"א. מד"א טוענת כי, בנסיבות, לא נפל דופי בהדרכות והכוונות המוקדן לבן, ולא היה איחור בהגעת הצוות לדירה. לעמדתה, הבן הזעיק את מד"א באיחור (ביחס למה שידע על מצבו הרפואי בכל אחד מהשלבים שקדמו לשיחת הטלפון שלו), מה שהוביל לכך שכשצוות מד"א הגיע לדירה, אביו כבר נפטר. מד"א טוענת כי הצוות שהגיע לדירה פעל בצורה מקצועית ונכונה, וכי המנוח היה כבר לא היה בין החיים בעת הגעת הצוות לדירה.
6. קיימות מחלוקות משנה נוספות, שעולות למקרא חוות הדעת משעם הצדדים; כמו, סמכות הנתבעת 2 להכריז על מוות בשטח, והתנאים הנדרשים על מנת לבסס הכרזה כזאת. המומחה מתבקש ליתן דעתו גם בהקשר של מחלוקות אלה.
7. לנוחות המומחה, להלן לוח הזמנים הבסיסי של השתלשלות האירועים הרלוונטיים באותו לילה, שמיציתי מרשימות שקיבלתי מכל אחד מהצדדים; מועדים שעולים בחלקם מרישומים במסמכים, כולל רשומות של שיחות טלפון או מסמכים שמד"א מציגה כמסמכים "מזמן אמת" (שהתובעים כופרים באוטנטיות של שניים מהם בהיעדר מסמך מקור: סטריפ המוניטור של פעולות הלב לפיו קבעה הנתבעת 1 את מות המנוח, וטופס דו"ח הנט"ן שצורף לתצהירה של הנתבעת 1).