תמצית טענות הצדדים
- הצדדים האריכו בטיעוניהם ואציג הדברים בתמצית שבתמצית.
לטענת התובעת, השימוש שעושה הנתבע בשם המסחרי vision fashion מהווה הפרה של סימן מסחר רשום ובכך פוגע התובע בזכויותיה הקנייניות. בנוסף, סמכה התובעת יתידותיה גם על עוולת גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. התובעת הדגישה בסיכומיה את העובדה, שהנתבע שינה את שם העסק שלו בשנת 2004, לאחר שמוצריה שלה רכשו מוניטין באזור חיפה והקריות, על-מנת להפיק תועלת מהמוניטין שלה.
הנתבע הקדים והעלה טענת שיהוי, באשר החל להפעיל את רשת החנויות שלו בשם vision fashion החל משנת 2004, בעוד שהתובעת הגישה תביעתה בתחילת חודש 10/2005, לאחר שכבר שינה מצבו לרעה, הוציא הוצאות ניכרות לפרסום והעסק כבר רכש מוניטין תחת שם זה.
לטענת הנתבע, עשה בשעתו שימוש בשם "אורגנזה" שהוא שם של אחד הספקים שלו, אך לאחר מכן, בחר את השם vision fashion כמשקף את הרעיון והחזון שלו להקמת רשת חנויות בגדים שתספק בגדים ומוצרי אופנה מסחריים במחירים עממיים השווים לכל נפש. מכאן השם, שמטרתו לשלב אופנה עם חזון עסקי להצלחה. לטענת הנתבע, לא הכיר את התובעת או את הבגדים שהיא מעצבת ולא הכיר את שם המסחר שלה בעת שנתן לעסק שלו את השם המסחרי vision fashion.
במישור המשפטי, טען הנתבע כי שם העסק שלו, שכולל צירוף מילים עם המילה vision, אינו מפר את סימן המסחר של המשיבה, באשר זה אינו מגן על צירופי מילים הכוללים את המילה vision. לטענת הנתבע, סימן המסחר של המשיבה לא היה ראוי מלכתחילה לרישום על-ידי רשם סימני מסחר, באשר המילה vision אינה שרירותית או דמיונית אלא תיאורית.
לאחר הגשת התביעה בדק הנתבע ומצא כי בישראל רשומים שני סימני מסחר בתחום הביגוד וההלבשה הכוללים בתוכם את המילה vision, ואלו נרשמו לפני סימן המסחר של התובעת.
ביום 7.1.1999 נרשם סימן מסחר בשם VISION GIVENCHY כאשר המילה vision מופיעה בגודל קטן יותר, וביום 6.1.1994 נרשם סימן מסחר בשם VISION STREET WEAR בתוספת הערה שרישום סימן המסחר לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה wear אלא בהרכב הסימן. רישום סימן המסחר של התובעת הותנה בהסכמתן של שתי בעלות סימני המסחר הנ"ל, והן נתנו את הסכמתן.
המישור העובדתי וטענת השיהוי
- במישור העובדתי, אני מקבל את גירסת הנתבע כי לא הכיר את סימן המסחר של התובעת בעת מתן השם לעסק שלו, ולא היתה לו כוונה להשתמש במוניטין של התובעת או לחקות את סימן המסחר שלה. מנגד, אני מקבל את גירסת התובעת, כי הגישה את התביעה סמוך למועד שהתגלה לה כי הנתבע עושה שימוש בשם VISION.
אקדים ואסלק מעל דרכנו את טענת הסף של שיהוי שהועלתה על-ידי הנתבע. טענה זו כוחה יפה לעתים לסעד הזמני, אך לא לסעד העיקרי. ייתכנו מקרים שבהם השיהוי כשלעצמו עלול להביא לדחיית התביעה בתיק העיקרי, אך מקרים אלה יהיו נדירים ומעטים, מה עוד שבמקרה שלפנינו, בזכויות קניין עסקינן (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן [1], בעמ' 10; ע"א 5793/96 חיים נ' חיים [2], בעמ' 635; ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים [3], בעמ' 448-447).